שלמה שפירא
בראיון עמי נשאלתי על-ידי יואב חייק מספר שאלות ואחת על ביקורת. זה היה אחרי צאת ספרי הראשון "אררט" ב- שנת 1988
בראיון עמי נשאלתי על-ידי יואב חייק מספר שאלות ואחת על ביקורת. זה היה אחרי צאת ספרי הראשון "אררט" ב- שנת 1988
שאלה:
יש מבקר ומשורר, ש- חובש שני כובעים של שירה וביקורת. כשהוא כותב את
שירתו הוא לא משתמש בקריטריונים של המבקר שבו ואילו היה דן את שירתו
בכלים שלו אולי היה פוסל את שירתו. האם אתה מפעיל את המבקר בזמן
כתיבת שירתך ?
תשובה:
לפני שהתחלתי לכתוב שירה בעצמי, ניסיתי להיות קורא אידיאלי, המנסה
להזיז שני גלגלי שינים בבת אחת , כשמידה מן היוצר ומידה מן המבקר שלובים
יחד וזה פעל על חשבון כמות הדברים שקראתי. זמני הפנוי מוגבל ואני מנסה
להקדיש ממנו גם לקריאת חומר של יוצרים אחרים, גם ליצור וגם לנסות
להפוך את החיטוט הפילוסופי שבי למשהו מן הביקורת.
בזמן כתיבה, המבקר אצלי בדרך כלל לא קיים ושני גלגלי השיניים מנוטרלים
זה מזה. קורה לפעמים, שמה שכתבתי ושהיה בעיני היוצר שבי – טוב, לא היה
כ"כ טוב בעיני המבקר שבי, לפעמים הייתי רוצה לבקש את עזרתם של אחרים,
בעיקר קוראים אידיאלים, המוכנים להתמודד עם היצירה מזווית ראיה שונה
משלי. אבל בד"כ ההתמודדות היא אישית.
למרות התקופה הדיגיטלית, אני חושב שאני עדיין שייך לתקופה של מאזני כפות,
על הרטט הנצחי שבהם.
כתבתי מספר ביקורות לגבי יצירותיהם של אחרים עוד לפני שהוצאתי ספר שירים
וזאת למרות שאין בידי כלים אקדמיים בשביל לבקר , אך אני מנסה לסקור מזווית
של קורא אידיאלי, המוכן להקדיש זמנו היקר ומחשבתו (כמה שאדרש) בכדי
להיכנס לבית המבוצר של משורר מסוים.
כי שיר בשבילי הוא בעצם בית גם ביתו של משורר גם מבצרו,
כשהוא נפתח לקהל הרחב, הקהל וכך אני מצפה ממנו להשקיע משאבים נכונים להכרתו.
ידוע שיצירה ספרותית לא נגמרת עם כתיבתה וממשיכה להיבנות גם על ידי הקורא.
ראיון זה פורסם בירחון הספרותי "פסיפס", שאותו פרסמתי גם בבלוג הישן שלי באתר "וואלה" שהחליטה למנוע ממני לראות קטעים שלי שכתבתי גם שם.
השבמחקהקטע פורסם בבלוג שלי באתר "וואלה" ב- 2008, יוני 21, 12:57
השבמחק