שלמה שפירא
הקידמה ואכזבותיה" (התפתחויות מתוך קונפליקטים בחברה המודרנית) ל- רֶמון אַרון,
תורגם בידי מריאנה פרל, הוצאת עם עובד/ספרית אפקים, פורסם ב-1968, המהדורה העברית ב- 1970.
לדעתי, זהו ספר חשוב גם בימים האלה!
בעותק הספר שברשותי הקדשה בכתב-יד:
מדריך יקר!
בפרוס השנה החדשה,
שלוחה אליך ברכתנו בצרוף
שי קטן.
ראה בכך מעין ביטוי
הערכה לעבודתך במחנות הקיץ,
דבר שלא ניתן תמיד להביע
באמצעות המשכורת.
שנת אושר ופעילות פוריה.
הפיקוח על מחנות הקיץ
31/8/77
יז' אלול תשל"ז
מ-גב הספר:
בעידן שבו הקידמה איננה חלום או אידיאל בלבד אלא מציאות, מתלווה אליה טעמן המר של אכזבות. כפות-המאזנים מתנודדות. על הכף מזה - כל יתרונותיה והיגיה של הקידמה, ועל הכף מזה - כל חסרונותיה. היימצא האיזון העדין?
פרופ' רמון ארון...,בוחן בעין מפוכחת את העימות בין המציאותי והאידיאלי בהיסטוריה ואף בחיי יום-יום. הוא בודק את טיבם של היחסים בין היחידים והמוסדות בחברה התעשייתית המודרנית, את ההתנגשות בין שוויון וסמכות, את הינויים המתחוללים בארחות חיינו עקב התפתחות המדע והטכנולוגיה. וחשוב מכל, הוא עולה במישור הגלובלי ובוחן את סכויי האנושות להתקיים נוכח סיכוני הנשק האטומי ובהעדר שלטון עולמי כללי.
"החברה - אומר ר. רמון - היא כמין קומדיה=דלארטה, אשר בה רשאים המשתתפים לאלתר כאות-נפשם, אבל רק לפי מגמות שנקבעו מראש". והוא מוסיף: "אכן, זהו תיאטרון מוזר".
עמוד 8 - סטודנטים והעלאת נושאים אידיאולוגיים של המחאה:
..."דיאלקטיקת המודרניות" טעונה ניתוח כפול, הן במישור הרעיוני והן במישור המיכניזמים, שמתפקידה של הסוציולוגיה להאירם. הניתוחים הכלולים בספר הזה נמצאים על-פי רוב במישור הרעיוני: מכאן, שענינם יותר בהעלאת נושאיה האידואולוגיים של המחאה מאשר בהבלטת סיבותיה. לדוגמא, הסטודנטים, שהם ברובם ממותא בורגני, מוקיעים את "אי-השויון בתחום החינוך" - כלומר, את היתרונות, מהם נהנים בני האינטלקטואלים ובני התעשיינים בתחרות המתנהלת במוסדות החינוך. למה הדבר דומה? נתאר לעצמנו שהסטודנטים הישראלים ממוצא מערבי יצאו במחאה נמרצת נגד האחוז הקטן של יוצאי המזרח בציבור הסטודנטים: מחאה כזו מקבילה למחאות השכיחות והכמעט-מקובלות בצרפת. היש לשבח את האידיאליזם ואת העדר-הפניה של בעלי זכויות-יתר אלה, המוקיעים את זכויות-היתר של עצמם? או שמא עלינו לגלות מעבר ומתחת לפני התופעות את הדאגה המטרידה את בני הבורגנות הזעירה, אותו דור ראשון שקנה לו דריסת-רגל באוניברסיטאות: מה ערך לדיפלומות, ואילו סיכויי-קידום הן מקנות? האיננו חייבים לשאול את עצמנו, אם שלילת הבחינות והקונקורסים אצל בני הבורגנות אינה מבטאה את פחדם מפני כשלון וירידה במעמד החברתי...
עמוד 13 - משכיחים את שמרנות תביעותיהם של איגודי הפועלים:
על אף הרווחה? זרקורי הפרסומת מכוונים להבליט את זעזועי התקופה, וביחוד את מרד הסטודנטים. עד שהם משכיחים לבסוף מלב הקהל את המחדלים, את שמרנות תביעותיהם של איגודי הפועלים...
עמוד 258 - ממדינות לאומיות למדינה אחת:
...יתירה מזו, אם נניח, שהאירופים מתאוים להתגבר על השובניזם והצורות הקיצוניות של שאיפת העצמאות, מי יתקע לידנו, ששינוי בסולם ההייררכיה או מעבר ממדינות לאומיות למדינה אחת ורב-לאומית יביאו לידי הגשמה מטרה זו? גדלו של השוק החדש וריבוי האוכלוסיה יעודדו את הצמיחה הכלכלית, אך אין פירוש הדבר שיפור בממשל או ברמת-החיים. מדינה כלל-אירופית, שתנסה להתחרות בזירה הבין-לאומית במעצמות הגדולות, שתבקש לההות משקל-נגד לברית-המועצות ושתתרחק מהשפעתה של ארצות-הברית, כלום תהיה התנהגותה נבונה יותר מזו של המדינה הגרמנית או הצרפתית?...
האחדות השטחית, הנוצרת על-ידי האוניברסליות של המדע והטכנולוגיה לא ביטלה עדיין את הלאומנות בשני המובנים שניתנו למלה זו: השתייכותם של בני-אדם לאומה או קבוצה אתנית הקודמת להשתייכותם לחברה האנושית הגלובלית, ואחדות מבין הקבוצות האתניות הללו שואפות לעצמאות, שאין להגשימה אלא על-ידי ריבונות כלפי חוץ.
עמוד 260 - ...במקום הניגוד ההיסטורי בין אדונים ועבדים, בין כובשים ועמים נדכאים, נוצר ההבדל בין עמים בנכסים, שהוא יותר נסבל ןפחות נסבל בעת ובעונה אחת.
הדבר מתקבל יותר על הדעת במידה שההבדל מקורו בחברה ולא בטבע ומוחזק כחולף; הוא פחות נסבל במידה שהעשירים בוטחים בעליונותם, שקיבלה סימוכין במספרים, ונהנים בלב שלם מעשרם, פרי עמלם (ולא כתוצאה ממלחמה), שזכו בו בהתחרות פתוחה לכל.
2013, אוג׳ 28 קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!