שלמה שפירא
"יחוד ויעור" ל- דוד בן-גוריון, הוצאת מטכל/אכא, ענף הסברה, בית הדפוס הצבאי מס' 665. הספר היה מיועד ל"קצין במלואים", ויצא לאור כש-פנחס לבון היה שר הבטחון שכתב איגרת המצויה בספר - בכותרת: פנחס לבון, ירושלים, י"א באדר ב' תשי"ד.
לקצין במלואים,
חיילי המלואים הם - הנושא של צבא הגנה לישראל, העם המגן והלוחם, מעוז המדינה וחגורת בטחונה.
בטחוננו האיתן, כי יכול נוכל לסכנות ולמזימות, צומח מאמונתנו בכם, חיילי המלואים, ברוחו העשויה ללא חת של איש העם, באהבתו למולדת, בנאמנותו ליעוד העם העברי.
ירושלים, י"א באדר ב' תשי"ד
פ. לבון
שר הבטחון
-חתימה-
עותק הספר שברשותי נושא שם בכתב יד:
סגן גולדנר משה.
מה שקרה באירופה אינו מוכרח לקרות באמריקה (עמוד 192)
...כמה עסקנים ציונים, רובם מישראל, טוענים ליהודי אמריקה וליהודי שאר ארצות המערב, שגורל יהודי אירופה לא יפסח גם עליהם; סדנא דארעא חד הוא - מבחינה יהודית; והיהודים לא יוכלו להתקיים בשלום ובשלווה באמריקה ובאנגליה כאשר לא יכלו באירופה. הדיאגנוסה שקבעו פינסקר והרצל חלה על כל היהודים בעולם, ולאו דוקא על יהודי אירופה. אבל יש בטענה זו התעלמות מההבדלים הבולטים והמהותיים שבין המציאות המדינית והמסורת ההיסטורית של העמים באירופה, ובין המציאות והמסורת שבעולם החדש, שנבנה כולו על ידי מהגרים; אמריקה הצפונית במיוחד מהווה אומה פלוריסטית, מורכבת מעמים שונים ומרובים, שנתכנסו מכל חלקי תבל, ויש בה גם גזעים נבדלים בצבעם; ומה שקרה באירופה אינו מוכרח לקרות באמריקה, אם כי אין איש יכול להבטיח שלא יקרה בה בשום תנאי ואופן. אולם קובעת העובדה, שיהדות אמריקה רואה עצמה מעורה ומושרשת בארצות-הברית והיא גאה על היותה אמריקנית, אף כי אינה מתכחשת ליהדותה; להיפך היא לוקחת חלק ניכר וראשי בכל פעולה יהודית-עולמית. וכל זמן שהמציאות האמריקנית היא כאשר היא, וכל זמן שיהודי אמריקה חושבים ומרגישים כאשר חושבים ומרגישים - ובהרגשה זו אין כל הבדל בין ציוני ובין לא ציוני, - לא יועילו ההפחדות שיבואו מבחוץ, גם אם יישענו על פסוקים ציוניים קלאסיים ועל ציטטות מדברי פינסקר והרצל. "ההפחדה" יותר משתבריח היהודים מאמריקה - תבריח אותם מההסתדרות הציונית.
המדינה וחיזוק המדינה הוא אחד האמצעים לקיום העם בגולה
בלי חינוך עברי, כחובה אישית וכחובה ציבורית, התורה הציונית נעשית פלסתר
(עמוד 203)
והתנועה הציונית שנערה חצנה מחובת העליה, תתרוקן מתכנה ותתנוון אם תתנער גם מרעיון היסוד שקדם לעליה ולציונות: מקיום העם היהודי ואחדותו. המדינה וחיזוק המדינה הוא אחד האמצעים לקיים העם בגולה; אבל אמצעי זה כשהוא לבדו לא יספיק, כי תפוצה שלא תעלה ארצה עלולה להתבולל ולהבלע בעמים, ויש רק אמצעי נוסף אחד למנוע טמיעה - חינוך עברי. רק חינוך זה ביכולתו לקיים אחדות העם היהודי. קשר בין חלקי התפוצה ישתמר רק על ידי חינוך עברי ליהדות בגולה. לא רחוק הזמן שכל יהודי הגולה ישתמשו אך ורק בלשונות הגויים גם בינם לבין עצמם. הדת שהחזיקה את העם עד המאה התשע-עשרה - נתרופפה, ואינה אלא נחלת חלקים בעם, חלקים גדולים או קטנים. הדבק היחידי שיכול לאחד וליחד יהודים ולחזק קשריהם הנפשיים עם המדינה - זוהי הלשון העברית.
רק האפיקורסות השטחית מזלזלת בתפקיד העצום שמילאה הגולה ועדיין ממלאה דת ישראל גם עכשיו בקיום העם היהודי ובליכודו, וברור שכל יהודי בגולה יותר קרוב ונאמן לעם, וגם קשריו עם ישראל יותר הדוקים, במידה שאינו רחוק מאמונת הוריו; אולם גם הציוני האדוק ביותר, אם הוא מסוגל להסתכל בעינים פקוחות במציאות של ימנו, לא יוכל להניח, שאפשר להחזיר כל המוני ישראל לאמונה התמימה והשלמה של הדורות הקודמים. ואין ציוני ואין יהודי רשאי לוותר על כל המוני ישראל שאינם שומרי-דת...
חינוך עברי - אינו לימוד הלשון בלבד. גדולה ועצומה חשיבותה של הלשון...אבל לשון אינה אלא מכשיר, מפתח לאוצרות התרבות היהודית. העיקר הוא - תוכן החינוך העברי, תוכן עברי שיקיים אחדות העם וישמור על זיקתו לעברה ולעתידה של האומה, ותוכן זה אצור בראש וראשונה בספר הספרים. בלי ידיעת התנ"ך אין חינוך עברי בישראל ובגולה...אין בחינוך עברי כל התורה הציונית, אבל בלי חינוך עברי, כחובה אישית וכחובה ציבורית, התורה הציונית נעשית פלסתר...הציונות היא חתירה נאמנה לקראת נצח-ישראל, ונצח ישראל טבוע בשניהם אלה: במדינת ישראל ובספר הספרים.
2013, יוני 27 קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!