שלמה שפירא
סלט ומה עוד / "אירוח קטע" מאת: מלכה רוזנבלום
היא נסעה במהירות לכוון תל-אביב וזכרה כי הבטיחה למשה להיפגש עמו, אם תסיים מוקדם את הפגישה.
צלצלה אליו והוא כמו חיכה לה ושאלה מה ברצונה לעשות.
הייתה רעבה ומעט עייפה והוא שהתעניין בה הציע לה ללכת לרקוד ואולי למסעדה. על אף שאהבה לרקוד ולאכול מצאה עצמה מסרבת להצעות המפתות ובעצם לא יודעת מה רוצה היא מהאיש הזה.
הוא שחש כי נסתתמו כל הצעותיו שאל בהיסוס שמא ברצונה לבקר בביתו ואף התנצל שיתכן כי יישמע חצוף והיא כמו מצאה את מבוקשה הסכימה ובלבד שיכין לה סלט. הקשיב ולא האמין ושב ושאל למבוקשה והיא ממשיכה בשלה "רק סלט". ביקש שתאיית לו מה ברצונה לאכול. אייתה את האותיות ס.ל.ט. הוא קלט וצחק. אמר לה שאין בעיה,יש לו ירקות והעיקר שתגיע כבר.
הסביר לה היכן מתגורר ובקש שתצלצל אליו בהגיעה לרחוב וימתין לה. הגיעה לאזור התחנה המרכזית וחשה כי הגיעה לחו"ל, ממש קפיצה קטנה לחו"ל מבלי לעבור את הדיוטי פרי ומבלי לחכות שעות בשדה התעופה. הרחוב היה הומה אנשים שמחים. כושים אפריקאים לבושים בהידור רב במיטב מחלוצותיהם . מחויכים, משוחחים בינם לבין חבריהם, הרחוב היה מלא שאון, שמחה וחשה זרה בו. לא האמינה כי הכל השתנה בתחנה המרכזית שכן לפני שנים הכירה שם כל סמטה וכל חנות נעליים במקום.
הוא המתין לה כמו ידע שהרחוב מפחיד אך היא לא פחדה .
ראתה ובחנה אותו, איש רזה, קרח, מרכיב משקפיים, אוזניים זקופות ועומדות, קול נעים. חייך אליה ואמד אותה. לחצו ידיים והחלו לטפס לדירתו בקומה הרביעית. הוא שהיה קל וגמיש דילג על המדרגות שתיים שתיים והיא שלא הייתה מורגלת טיפסה לאיטה והגיעה לקומה הרביעית ללא נשימה.
עמד וקיצץ בצל. חתך כל פרוסת עגבנייה ושב וחתך וחתך את המלפפון שאל אם אוהבת היא בצל והיא הנהנה והזמן חולף והסלט אינו מוכן והיא מחכה ורעבה וכבר התעייפה מלחכות.
הסלט הוכן, הוסיף שמן זית, לימון ותיבל, צרף לארוחה לחם, גבינת קשקבל, זיתים וקולה.
טרפה בעיניה הסלט. חשבה איך אפשר להגיע למצב שכל הסלט הזה יהיה רק שלה ללא שותפים. ישבו לאכול. הוא נגע לא נגע בסלט. הבינה שלידה איש שאוכל בכדי לחיות ותו לו ולמעשה משאלתה התגשמה. כל הסלט הטרי הזה הוא שלה. צחקה בינה לבין עצמה.
סיימה לאכול עברו לשבת בסלון, פטפטו ופטפטו והיא שהייתה עייפה נרדמה.
נרדמה בבית זר, בביתו המכוער של איש זר ולא חשה במבוכה. כשהתעוררה לא האמינה כי נרדמה. הוא ישב מולה, כמו שמר עליה והסתכל עליה. ציין כי ישנה עמוקות וכמה יפה היא. בקשה לקום וללכת והוא אמר לה כי מכיוון שנחה ואינה עייפה אין סיבה שתמהר לביתה. שאל אותה אם רוצה לצאת לרקוד חשבה וחשבה ולא יכלה להחליט. צחקה. לקחה תיקה, עמד וביקשה בשנית כמו מתחנן על חייו . החליטה ללכת.
והלכה.
מלכה רוזנבלום 2003
קטע זה התפרסם בבלוג הישן שלי ב- וואלה ב- 2008, אוג׳ 21
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!