שלמה שפירא: שמואל מורה מזכיר ב- "אילאף" את סבלם וכאבם של יהודי עירק וגם על הניכור והפחד שהורגשו בסביבתם ח'צ'יר טאהר משיב לשמואל מורה

שלמה שפירא 

שמואל מורה מזכיר ב- "אילאף" את סבלם וכאבם של יהודי עירק וגם על הניכור והפחד שהורגשו בסביבתם

ח'צ'יר טאהר משיב לשמואל מורה על כתבותיו ב-אילאף,

כאן תמצאו את דבריו של ח'צ'יר טאהר ותשובתו של מורה ל-טאהר

כתבתו של ח'צ'יר טאהר

شموئيل موريه يعذبنا بعار وحشيتنا ضد اخواننا يهود العراق

خضير طاهر   

 

GMT 5:10:00 2010 السبت 24 أبريل

 

الى متى سيستمر الدكتور شموئيل موريه في تذكرينا بعار وحشيتنا الهمجية ضد أبناء وطننا يهود العراق.. الى متى يجلد ضمائرنا بقساوة ويصرخ فينا : لماذا ياابن بلدي طردتني وقتلني وانا أقدم منك أنت العربي في العراق.. منذ متى كانت الجغرافية حكراً على دين معين او قومية محددة... أليست السماء التي خلقها الله واحدة لجميع البشر، فلماذا لاتكون الارض كذلك ملكاً للانسان مهما كان دينه وعرقه له حق الاختيار في الاقامة والعيش مع اخيه الانسان!   أعترف ان مقالات الدكتور شموئيل تسبب لي الكآبه والشعور بالخزي والعار من انني انتمي الى مجتمع بهذه الدرجة من الهمجية والتعامل الوحشي مع ابناءه لدرجه ان يسقط الجنسية عنهم ويعتدي عليهم وينهب اموالهم براحة ضمير وشعور حيواني بالأنتصار، أي بشاعة وجريمة اخلاقية ووطنية ودينية هذه التي كانت تمارس ضد ابناء شعبنا يهود العراق؟!   يشهد الله انني لاأجامل احداً، وانما اعبر هنا عن مشاعري الصادقة نحو ابناء وطني يهود العراق، فالذي جرى لهم هو جريمة شنيعة وفق كل المقاييس ووصمة عار سوداء في تاريخ الشعب العراقي... لااستطيع تخيل كيف جرؤ الناس على توجيه الإهانات والضرب ونهب اموال مواطنين عراقيين مثلهم، بل مضى على وجودهم في العراق 2500 سنة وتاريخيا اليهود أقدم من العرب المسلمين الذين سكنوا العراق.   وما جرى لليهود في العراق تكرر معهم في كافة الدول العربية بدرجات مختلفة من الاضطهاد والتعرض للاعتداءات والتشكيك بوطنيتهم... ويتكرر الآن مع المسيحيين وغيرهم، وبعد الحروب الاهلية والمذابح التي حصلت في لبنان واليمن وفلسطين والعراق.. لم يعد وصف العنصرية ضد اتباع الديانات المغايرة وصفا مناسبا لما حدث مع اليهود ويحدث مع المسيحيين، اذ ان هذه المجتمعات قتلت بعضها البعض في معارك نشبت بين نفس ابناء القومية الواحدة والدين الواحد، بل المذابح حدثت حتى بين اتباع الطائفة الواحدة، فالمجتمعات العربية والشرقية تجاوزت درك العنصرية وانحدرت الى درك اشدة بشاعة!   عش ياابن بلدي دكتور شموئيل هانئا سعيدا بوطنك اسرائيل الذي منحك الكرامة والقيمة والحياة وجعلك تشعر بالانتماء والاخلاص له، فالوطن الذي ولدنا فيه هو وطن فُرض علينا فرضا مثل العائلة ولم نختره بارادتنا، وهذه الصدفة القدرية التي قذفت بنا في اوطان لم نخترها ليس من المنطق ان ندعها تتسبب في تعذيبنا الى الابد، قد يكون وطن المولد رمزا للذكريات ومبعثا للحنين... لكنه حينما يتخلى عنا ويخذلنا ويسحب رعايته لنا.. يصبح مجرد ماضي مررنا به وقدر اسود تعيس تخلصنا منه.

מכתבו של מורה לטאהר

سعادة الاستاذ الفاضل والاديب المنصف السيد خضير طاهر المحترم،

لفت الدكتور نسيم قزاز نظري الى مقالكم الجرئ المنصف ليهود العراق. ان سيادتكم واخواننا العراقيين المثقفين الكرام الذين ادركوا مدى الجريمة النكراء التي ارتكبت بحق اليهود في العراق وباقي الدول العربية تقفون في الصف الاول من أدباء الانسانية وكرامة الانسان، فشكرا على وقوفكم ضد الظلم والعدوان ونهب وسلب حقوق الآخرين المستضعفين، ان مذكراتي هي تذكرة لأولي الألباب من امثالكم، وتحذيرا من ان تعاد الكرة مع باقي الاقليات الدينية والمذهبية في البلاد العربية والاسلامية وخاصة ما يجري اليوم للمسيحيين وباقي الاقليات في العراق وغيرها في البلاد العربية، فانتم وحدكم تستطيعون وقف هذا الظلم والحيف ضدهم وقد كانوا دائما من المخلصين لبلادهم وقد خدموها في شتى المجالات، فبإمكانهم المساهمة الفعالة في بناء العراق الجديد.

فباسم يهود العراق في كل مكان اشكركم على موقفكم المشرف النبيل وعلى مقالكم الجرئ الذي كشف للملأ الظلم الواقع على الاقليات في البلاد العربية. لقد آن الأوان لعقد اتفاقيات الصلح والسلام بين الدول العربية والاسلامية وبين اسرائيل، ومداواة الجراح والشروع في البناء  والتعاون لخير الجميع ولمستقبل الابناء والاحفاد.

بارك الله فيكم وفي مسعاكم الحميد نحو مستقبل افضل لابناء المنطقة أجمعين،

مع شكري واحترامي،

شموئيل (سامي) موريه

זיכרונותיו של פרופ' שמואל מורה בשפה הערבית באילאף

מאת ד"ר סיגל גורג'י- אוניברסיטת בן-גוריון

 

פרופ' שמואל מורה, חתן פרס ישראל לשנת 1999, חוקר בעל שם בינלאומי בהיסטוריה ובספרות הערבית הקלאסית והמודרנית. מחקריו על השירה, הספרות והתאטרון הערביים מהווים פריצת דרך ומהפכה של ממש בחקר ספרות ערב. אין ספק שמחקריו בתחומים אלה מהווים נכסי צאן ברזל ובסיס מחקרי חשוב להבנת תהליכים ומגמות בחקר הספרות הערבית הקלאסית והמודרנית.

מורה יסד את אגודת האקדמאים יוצאי עיראק בישראל שמטרתה לתמוך ולהוציא לאור את יצירותיהם של יוצאי עיראק. אגודה זו הוציאה תחת מכבש הדפוס 35 ספרים של משוררים וסופרים יהודים יוצאי עיראק, מוכנים לדפוס עוד חמישה ספרים ועוד היד נטויה.

אלמלא תמיכתו בסופרים ובמשוררים יוצאי עיראק ופרסום יצירותיהם, חלק מיוצרים אלה היו נותרים עלומים עד ימינו אלה ויצירתם הספרותית לא היתה רואה אור. כמי שזכתה לעבוד עם פרופ' שמואל מורה נכחתי לראות את ההשקעה המרובה והזמן הרב שהשקיע בעריכת היצירות וכתיבת ההקדמות שלהם ועודד אותם לכתוב ולפרסם את זיכרונותיהם ויצירותיהם. בשנים האחרונות אנו עדים לכתיבה חדשה של פרופ' מורה שזוכה לפופולריות עצומה ברחבי העולם. זאת היא כתיבתו האוטוביוגרפית מעל דפי העיתון הערבי האינטרנטי "אילאף". כתיבת זיכרונותיו ב"אילאף" מהווה חידוש מרענן בתחום הכתיבה האוטוביוגרפית, שכן במקום לפרסם את זיכרונותיו בספר, בחר מורה לפרסמם בעיתון מקוון ובצורה זו לנהל דיאלוג חי עם הקוראים מרחבי העולם. סגנונו הייחודי, שליטתו המופלאה בשפה הערבית וכישרונו הספרותי הם הגורמים לאופי המהפנט של כתיבתו המושך את הקוראים להתמסר לזיכרונות ולדלות מתהומות השכחה זיכרונות משכרים מימי הנעורים בעיראק. זיכרונות שמעלים דמעות בלב הקוראים שכן הם מעמתים אותם עם עברם האלים כלפי יהודי עיראק וקוראים להם לחשבון נפש מחודש. את הדין והחשבון שעורכים הקוראים עם עצמם בתום קריאת פרקי הזיכרונות הם מעלים על הכתב ומתעדים מעל דפי העיתון הערבי המקוון כפי שנראה להלן.   

בתוך זיכרונותיו מקדיש מורה מקום נרחב לתיאור שכונת "בתאווין" – השכונה הקוסמופוליטית הצעירה והמודרנית שאליה נהרו משפחות רבות בעלות אמצעים, הן משפחות מוסלמיות הן יהודיות, ומעט נוצריות.

החיים בשכונה הצעירה ושוקקת החיים מתוארים בזיכרונותיו של מורה בססגוניות מרשימה: סיפורו מתובל בקטעי שירה ובציטוטים מהשפה העיראקית המדוברת היהודית והמוסלמית ובכך מקבל גוון אותנטי וחיות. כך למשל כאשר מורה מתאר את השוער של קולנוע אל-זוראא', הוא משבץ ציטוטים מפיהן של הדמויות המוזכרות, את המוסלמי האלים הוא קורא "אבו אל-צ'ראוייה אל-ערכאווי" (בעל המצנפת, הממהר לקטטה) המחפש דרך להתחיל בריב ומדון והקללות שלו כגון "טובו אלף מרצ' "

סגנון זה המשלב תיאורים חיים מהמציאות הבגדאדית של אותם ימים עורר בקרב הקוראים הערבים  תגובות חיוביות וגעגועים לימים שבעיראק חיו יהודים לצד מוסלמים ונוצרים. מפאת קוצר הזמן נביא כדוגמא מבחר קטן מתגובות אלה:

תגובות הרואות במורה נציג הדור האחרון של יהודי עיראק ומבכות את גרוש היהודים מעיראק.  כתגובה לפרק שבו מתאר מורה את שכונת אל-בתאווין הקרובה לבית הקולנוע ע'אזי ואת השפע התרבותי מאותם ימים. אחד המגיבים, עיראקי שעובר כל יום בשכונת בתאווין שואל מה פשעם של היהודים שנגזל מהם רכושם והם גורשו מארץ שחיו בה משך שנים. הכותב ממשיך ומציין שהמחבר הוא אדם בדרגה אצילית גבוהה בעיניו, שכן כתיבתו מלאת אהבה ותשוקה למולדת העיראקית על אף בוגדנותה. הכותב מכיר בכך שמורה הוא מאחרוני העדים למה שהתרחש בעיראק ולכן הוא נושא באחריות גדולה בכך שהוא מתעד את זיכרונותיו.

ישנן תגובות המשקפות ריגוש ואקסטזה בקרב הקוראים, הזמר והמלחין בשיר צברי בותאני המתגורר בנרוויגיה  נכנס לאקסטזה ולריגוש מקריאת זיכרונותיו של מורה עד כדי כך שהוא מחבר שיר ומלחינו עם שירה של המשוררת אסנת אברהמי ושירים מאת גד בן-מאיר מאוסטליה שיצאו לאור ע"י האגודה.

געגועים לעבר, זיכרונותיו של מורה מעוררים בלב הקוראים געגועים עזים לימי המלוכה בעיראק, כך למשל כותבת עיראקית שמכנה את מורה בכינוי "הסופר שלנו" ומבקש ממנו כפי שנהגו קוראים אחרים להמשיך ולכתוב מבלי לשים לב לפלסטינים ולבעת'ים שונאי היהודים.

תגובה מעניינת אחרת משווה את מורה למנורה המאירה את השירה הערבית.

אשר לתגובות אחרות המקטרגות נגד דבריו של מורה -  לאלו נמצא מיד תגובות מסנגרות כך למשל מגיבים שני קוראים בתגובה לדבריו של אדם שמכנה עצמו בשם אל-אעט'מי ורואה במורה קומוניסט שעודד את היהודים לעזוב את עיראק. והתגובות: "ברוך הבא למולדתך עיראק, הרי אתם התושבים העיראקים המקוריים, עדיין אבותינו מדברים על טוב לבכם..." כאן מציין כותב התגובה שהיהודים הם מתושביה הקדומים של עיראק והרחובות עדיין נושאים את שמותיהם של יהודי עיראק ואילו אל-אעט'מי מואשם כעות'מאני או כצאצא של ערבים שכבשו את עיראק. בדומה לאותו אעט'מי, מאשים קורא אחר את היהודים בעזיבת עיראק מרצון כדי לגזול אדמה מאחרים (פלסטין). טענה זו זכתה לתגובות מיידיות וזועמות כלפי אתר אילאף שפרסם את אותם דברים. בתגובות אלה ניתן למצוא הפניית אצבע מאשימה כלפי הערבים עצמם שבכיבושיהם בעבר גרשו מליוני בני אדם ואיימו עליהם במוות אם לא יתאסלמו. כמו כן, מודים אותם מגיבים בכך שיהודי עיראק אולצו לעזוב לאירופה, לארה"ב או לישראל בשל היותם נרדפים במולדתם.

רבים מהקוראים מציינים בהערכה את תרומתם של יהודי עיראק לעיצוב כלכלת עיראק. בתגובות אחרות כואבים הקוראים הערבים את עזיבתם של היהודים ואף רואים בהם נעלים מאחיהם הערבים.

גורלה של עיראק – עונש על גרוש היהודים, בין המגיבים ניתן למצוא גם כאלה שקריאת הזיכרונות מביאה אותם לחשבון נפש והם רואים בגורלה המר של עיראק בשנים האחרונות עונש מהשמיים לעיראקים שגרשו את היהודים.

סיכום

דוגמאות דומות נוספות ניתן למצוא באתר אילאף שבהן המגיבים לזיכרונותיו של מורה מייחלים לשובם של יהודי עיראק ומצרים על גירושם וגזילת רכושם. חלק מהמגיבים כותבים על בכי משולב בצחוק על רקע קריאתם את הזיכרונות; אחר כותב שהבנים שלו טוענים הוא השתגע משום שהוא צוחק ובוכה כשהוא קורא את הזיכרונות. בעיני אותם קוראים הזיכרונות הם בבחינת פלאש-בק לתקופת הזוהר של החיים הטובים בעיראק הגורם להם להזיל דמעות על אותם ימים אבודים. בחלק מהתגובות ניתן למצוא תחושה של שותפות גורל: הם רואים בסגנונו הלירי של מורה וערגתו לעיראק את בכייתם שלהם על גורלם. קוראים רבים מעירים כי מורה בורך על ידי האל בכישרון פיוטי שהצליח לבטא בצורה ציורית וקולחת את החיים בעיראק ודורשים לקבץ את זיכרונותיו לספר היסטורי אודות עיראק. דומה שגם בתחום הכתיבה בסוגה האוטוביוגרפית זוכה מורה להדים ולשבחים ומצליח ליצור דיאלוג חי ופורה בקרב המגיבים על פרסום זיכרונותיו בעיתון המקוון הערבי. דיאלוג זה חשוב שכן יש בו גילויי צער והודאה בדבר היחס המשפיל לו זכו היהודים בעיראק ובקשת מחילה על הפרהוד. בכתיבתו האוטוביוגרפית יתכן שמורה מבקש לנהל דין וחשבון עם עברו ונראה כי אינו מוכן לשכוח ועוד כואב את פגיעתם של הערבים ביהודי עיראק. בכתיבתו ניתן למצוא ערגה ואהבה למולדת שמהולה בכעס על האכזבה והפגיעה. ייסוד אגודת האקדמאים המפרסמת את כתביהם ותרומתם של יהודי עיראק לספרות, לתרבות ולכלכלה מסמלת את המחוייבות של מורה ואחריותו להנציח את אהבתם ונאמנותם של יהודי עיראק למולדתם מצד אחד ואת תרומתם הרבה לתרבות ולספרות הערבית מצד אחר.

2010, אפר׳ 25, / קטע זה נכתב בבלוג הישן שלי ב- וואלה