שלמה שפירא
התכתבויות
Prime Minister John Howard - Australia
Muslims who want to live under Islamic Sharia law were told on Wednesday to get out of Australia, as the government targeted radicals in a bid to head off potential terror attacks. Separately, Howard angered some Australian Muslims on Wednesday by saying he supported spy agencies monitoring the nation's mosques. Quote: 'IMMIGRANTS, NOT AUSTRALIANS, MUST ADAPT. Take It Or Leave It. I am tired of this nation worrying about whether we are offending some individual or their culture. Since the terrorist attacks on Bali, we have experienced a surge in patriotism by the majority of Australians.' 'This culture has been developed over two centuries of struggles, trials and victories by millions of men and women who have sought freedom' 'We speak mainly ENGLISH, not Spanish, Lebanese, Arabic, Chinese, Japanese, Russian, or any other language. Therefore, if you wish to become part of our society. Learn the language!' 'Most Australians believe in God. This is not some Christian, right wing, political push, but a fact, because Christian men and women, on Christian principles, founded this nation, and this is clearly documented. It is certainly appropriate to display it on the walls of our schools. If God offends you, then I suggest you consider another part of the world as your new home, because God is part of our culture.' 'We will accept your beliefs, and will not question why. All we ask is that you accept ours, and live in harmony and peaceful enjoyment with us.' 'This is OUR COUNTRY, OUR LAND, and OUR LIFESTYLE, and we will allow you every opportunity to enjoy all this. But once you are done complaining, whining, and griping about Our Flag, Our Pledge, Our Christian beliefs, or Our Way of Life, I highly encourage you take advantage of one other great Australian freedom, 'THE RIGHT TO LEAVE'.' 'If you aren't happy here then LEAVE. We didn't force you to come here. You asked to be here. So accept the country YOU accepted.' Maybe if we circulate this amongst ourselves, American citizens will find the backbone to start speaking and voicing the same truths. If you agree ... please SEND THIS ON.
This is not a new one but very up to date
ואני לא יודע מי כתב את זה?
זה שעמדתו אומרת " לא טוב כאן ,תעזוב " ,זה גם ליברמן אומר .
זה שרוצה לשמור על הזהות הבריטו-אוסטרלית ,זה גם ברור ,כמו רוב מנהיגנו שהיו רוצים כאו זהות יהודית במדינה יהודית.
זה ששם פס על מאמצי הפיוס עם האובריג'ינים ,אינה מתאימה לנו עם הפלשתינים
זה שהיה שמרן ליברל ודפק את האיגודים המקצועיים ורצה הפרטה מאסיבית ושבירת איגודים מקצועיים ,הרי זה נשמע כבר בארצנו ,וכך הפכנו מדינה עשירה עוד יותר למתעשריה
אבל כן מעריך משהו אצלו שלמרות שהשווה פעם את עצמו ל-"לזרוס עם שלושה מעקפים" ,את זה אני אוהב אצלו לשרוד לשרוד לשרוד וזה מה שקורה אצלנו כבר מזמן !
shlomo shapira’’s blog
בלוג מספר 292694
איך מגיעים לבלוג:
להכנס ל-nana
ללחוץ על –ישראבלוג
להגיע בדף שמתקבל ל-חיפוש?
לסמן בחיפוש? את "טקסט בקטעים"
לרשום בחיפוש "שלמה שפירא"
נכנסים לאחת הכתבות בבלוג ושם לוחצים "לבלוג המלא"
09-9504524
שלמה שפירא
מבט על מפגש תרבויות
שיח עם דר' שלי שנהב ודר' חלי איתן
בשבוע שעבר שמעתי את הרצאתה של ד"ר שלי שנהב בנושא : " שלוש נקודות מבט על מפגש תרבויות בישראל : כור היתוך , פלוריזם , ורב-תרבותיות " (במסגרת " כנס מותר17 " בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל-אביב 13.2-12.2/08 ) ויצאתי מבולבל . מה גם שבחודש האחרון עיינתי בספרה של דר' חלי איתן "כאב השרשים הכפולים" ולא המחקר שלה בלבל אותי אלה שם ספרה .
בסוף הרצאתה של שנהב שאלתי אותה "אני שעליתי נער צעיר מעיראק ועברתי את כור ההיתוך ואת הפלוריזם ואת הרב-תרבותיות ויש רבים כמוני באיזה קטגוריה תקטלגי אותי ,הרי שלא יתכן שבשורה התחתונה לא תצייני משהו להיום על הפרט או על הקולקטיב המתהווה הזה. " על הערתי זו היא לא השיבה - רק בהנהון ראש. גם שם ספרה של חלי איתן הדן ביוצרים מזרחיים כמקשה אחת מבלבל אותי ,שהרי (וזו דעתי ) שהיא טועה בגדול למרות שהיא מתעקשת ןמדגישה שזה מחקר.
באופן אישי ,ש?מחתי שלא נמניתי ברשימת "כאב השרשים הכפולים" ואולי במודע הדבר כי מעולם לא ידעתי ולא יודע ולא אדע "מהו כאב שרשים כפולים". צריך לזכור כשמדובר במחאה , מחאה זה מחאה ומחאות היו ונמצאו בכל מקום , בכל ציבור ללא הבדל גזע ו...ובכל "על-מה".
יש לי חשש שמוש?ג "כאב השרשים הכפולים" מבקש להשריש עוד נידבך למוש?ג הדו-שורש ולא הוא כי הוא מטעה ועלול להצביע "ס?מ??ן כאב" כדומיננטי במחקרים החשובים הבאים, באלה שיבואו, כשיחס הגומלין בחקר יוצרים יוצאי עדות המזרח יבוא על תיקונו , כי היחס היום מאד לרעת יוצרים אלה .המחקר הספרותי ביוצרים יוצאי עדות המזרח דל מאד ונמצא ממש בחיתוליו והנטיה להגדירם בקטיגוריה כוללנית מאד מאד לא נכונה ועוד יתגלו הרבה מקשות מסוגים שונים.
אני לא ש?ש? למונח "דו שורש" ובעבר רמזתי פה ושם על כך , שהרי כביולוג שהתעסקתי רבות בשרשים במסגרת הפיסיולוגיה של הצמח , איני מבין ,למרות שאני קצת משורר , איך אפשר לינוק משני שרשים בעלי גוונים שונים בבת אחת אבל אפשר לדבר על יניקה מצטברת (ואני מדגיש יניקה מצטברת) לצמח השלם כאשר שורש עיקרי וסעיפיו או ציצת שרשים מספקים את היניקה הדרושה לחיי הצמח השלם .האקוס-הסביבה-הבית בו חדורים השרשים הוא שנתון לשנויים ולא תהליכי הפעפוע והאוסמוזה שבתוכך משתנים ואדם הוא אדם בכל מקום.
עוד ב"פסיפס" אפריל 1990 אמרתי שנפלה זכות גדולה בחלקי להמנות עם אלה שחוו שתי תרבויות כי כך זכיתי בשני עולמות משורש של נפש אחת. ושם כתוב בראיון שלי עם המשורר יואב חייק "אני מסכים לכותרת כתבתו של פרופ' מורה על ספרי "אררט" שהופיע במעריב בתחילת 1989 "עץ ישראלי עם שורש בגדאדי" . אין שום ספק שאני יהודי ממוצא בגדאדי וגם ישראלי בעת ובעונה אחת .התעקשתי ומתעקש לעשות סינתיזה כמעט טבעית בין שניהם ואני נהנה היום (וגם אז) משני העולמות.מעולם ילדותי שמיזג בתוכו שלוש לשונות"ערבית –חול, עברית-קודש ,אנגלי –גן עדן" (אררט 38 ) ואת התרבות השרשית העתיקה לא זרקתי (נשארה בזהות שלי) ולא חששתי להציגה ולהטעימה בפני כל וזהו המרקם הישן שמזגתי במרקם חדש בארץ (מרקם תרבותי-זהותי)
יש תמיד בעיות כשעוברים מאקוס לאקוס כי צריך לזכור שחייבת לבוא הסתגלות לאחר שנויי המעבר מטריטוריה לטריטוריה וזה לא רק ענין של יוצאי עדות המזרח.
השיר שלי שאני מציע בהקשר זה הוא שיר שמדבר על זהות ותרבות שטריטוריה יכולה להנדיד אותם ולהצעיד אותם במרקם קצת אחר בגלל המגע הפלוריסטי שאליו ??קלעו.
שיר המעברה
תגידו?,
למרות שהייתי במעברה,
האם הייתי “איש מע?ברה“ אי פעם?
כשהגעתי למעברה
והייתי ילד בן שלש עשרה
הדבר הראשון שעשיתי
השאלת עדר מוכנות אהלים
הפכתי חול עולמות משני צדי פתח האהל
זרעתי ירקות, שתלתי פר?חים
כעבר חדש היתה פריחה בלב
ופריחה באהל
(פורסם ב"ספרות" - "ידיעות אחרונות" ב16.11.2007 בעמ' 27)
לכבוד הכתבה הזו כתבתי שיר שמדגיש את הכאן ולא השם :
אודסה בגדאד
אודסה אודסה
בגדאד בגדאד
לו היינו צעירים
היינו פורש?ים שטיח מעופף
ובאים מיד לארץ ישראל
עכשו שאנו בארץ ישראל
וכל דבר יש לנו
הוי אודסה אודסה בגדאד בגדאד
פתאום , כל אחד מראה לשני מאיפה בא
אך אם מישהו מרגיש
שצריך לנסוע ולבקר שם
שיסע לאודסה שיסע לבגדאד וימצא
האהבה צמחה שם
המשפחה המלוכדת חבקה שם
החוף הבטוח בתעוזה ובתשוקה היה שם
אבל תמיד בלב היה הא?י שם
ואסור לשכוח את הדגים הדגים הדגים
(ויש שמרנינים זאת בפתוס!)
ואני אומר
חשובים רק הדגים הדבים האיתנים למזלינו
שהביאונו לשיבה אל ארצנו כדגים במים .
אז לבסוף ובאמת באמת אני שואל:
עברתי את כור ההיתוך כמו כולם
עברתי את הפלוריזם כמו כולם
עברתי את הרב-תרבויות כמו כולם
אז מי יקום ויקבע בשבילי שאני בכאב השרשים הכפולים.
אפילו מחקר לא ישכנע אותי.
נכתב על ידי Shlomo Shapira , 18/2/2008 16:29
6 תגובות הצג תגובות כאן הוסף תגובה הוסף הפניה (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' המלץ על הקטע
שושנה זאבי - "רבדים תרבותיים וחברתיים ברומן ובאופרה "מסע אל תום האלף"
רומן - א.ב.יהושע , אופרה - יוסף ברדנשווילי
האמת שנושא " הל?יב?ר?טו?ת " (ל?יב?ר?יו?ת) – (ליברית=ליברטו - כל המלים המו?ש?רות והמושמעות ביצירה מוזיקלית ווקאלית בימתית ) נגע בי בנקודה חדשה בתחילת יצירתי הספרותית . ב-1988 קראתי את "טיול" , ספר שירים לישראל אליעז ואהבתי אותו והחלטתי לכתוב עליו (כתבה : שפירא, שלמה. זמן של ימי אור. אפיריון, גל' 12 (1988/1989), עמ' 52. ) ותוך כדי שבדקתי את יצירותיו הקודמות גליתי שהוא לא רק משורר אלא גם סופר ומחזאי שכתב גם ליבריות לאופרה למוסיקת יוסף טל וכך פתחתי סקרנות לגשר התרבותי-אמנותי הזה. יותר ויותר יוצרים ישראלים מאמצים את אוניית "הליברטו" כדי להשמיע השקתן באופרות ישראליות כמו הליברית לילדים של דן אלמגור לאופרתו "מקס ומוריץ" של גיל שוחט והליברית העמוקה המרטיטה המצחיקה של א.ב. יהושע "המסע אל תום האלף" לאותה אופרה ליוסף ברדנשווילי .
ב"כנס מותר 17" שנכחתי בו , שהתקיים בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל-אביב (12.2.08 – 13.2.08 ) הרצתה ד"ר שושנה זאבי (דוקטורט בספרות!) בנושא "רבדים תרבותיים וחברתיים ברומן ובאופרה "מסע אל תום האלף" . בהרצאתה היא מדגישה שהאופרה הזו סימבוליסטית שמביטה על ההווה מבעד מבט הסטורי.
האניה הליברטית של א.ב.יהושע היא אונית מסע נועזת ומיוחדת שמטלטלת ועושה דרכה באוקינוס לנהר הסיפור בדיאלוג חברתי-תרבותי-אמנותי בפילוסופיה עמוקה . היא עושה מסע מתוך האלף הראשון אל סופו של האלף השני ומחברה מגשר בין כפילות ה?ש??ם ועכשיו כמו ב "כפילות" הרבגונית בטקסט הליברטו ונשאלת השאלה הנוקבת ,האם מה שהיה אז , כן עתה ?.
מלחין האופרה יוסף ברנדשווילי שכידוע הוא לא הלבריתן, נולד ב"גיאורגיה" ועלה לארץ קצת יותר מעשר שנים ובשבילו חשוב "המסע" והוא אומר "העיקר הוא המסע" ולמרות שהוא מתכתב עם סביבתו הישראלית בעברית באותיות לטיניות , הרי שהטקסטים באופרה נשמעים בעברית בנגינה ישראלית מדוברת.
שני יזמים אלה שיתפו יצירה יחדיו וכל אחד מתחומו . שניהם עוסקים , בין השאר, בגורל העם היהודי . א.ב.יהושע כיוון לתרבות הישראלית יותר מברדנשווילי שהרחיב את היריעה לגורל העם היהודי בכלל כי שם יש יותר גיוון תרבותי. נושא זה יש לדון בו ברצינות רבה כי נדמה לנו שהתרבות הישראלית היא מלאת סתירות ויעידו כמה הרצאות ששמעתי בכנס . מהאופרה של ברנדשווילי מגיעים למסקנה שניגודים תרבותיים קיימים מאז ימים ימימה ועל כן זה ??ופך את התרבות היהודית למעניינת יותר. ומן התמליל אל המוזיקה ומן התמליל המוזיקלי הזה הועשרה ארצנו בעוד יצירה סיפורית תרבותית אמנותית בידורית חשובה שכדאי וחשוב לחוקרה וזאת עושה דר' שושנה זאבי בחן רב.
קטע שכתבתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה ב- 2008, פבר׳ 27
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!