שלמה שפירא
בגן הספק של ילדות
בגן הספק של ילדות הייתי נוף אורח. למרות זאת אהבתי את ארץ-ישראל מכל הלב באש ובמים.
כחמש-עשרה שנה מעלייתי ארצה באו חברים-ידידים (והם מן הכוהנים) לשכנע אותי להגר עמם ל- "קנדה"
אחרי כשנתיים בקנדה, מבקרים ידידי בישראל, מבקרים בביתי לשכנעני שוב להגר לקנדה עם עבודה מובטחת לי.
כאן נשארתי
לא היגרתי
כאן ביתי
כאן דובי הישראלי אותו אמשיך לחבק באש ובמים.
עברו שנים רבות, הקנדים שכחו אותי
הזקן ואני - אך מי מכיר את האיש שבשיר:
זקן ושאון הים ההומה בשירתו
זקן קשקשן המקושש קש כיון הבונה קן ליונה
זקן שלמד להבריח עורב ברעשי רקע ובאור ממוקד לעברו להבריחו
זקן הנעזר בספר "תהילים" להלל בוראו בתפילתו
זקן אלמן מדליק נרות לפני כניסת השבת במקום אלמנתו
זקן בדמעות של מלאכים מתגעגע ומחבק בנצח-אהבה את משפחתו
חיבוק ושוב חיבוק לנכדיו מרניני לבו, זכיתי!
יודע שזכיתי לאהוב גם אוהבים אותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!