שלמה שפירא: לכתוב בשפת ההדיוטות / כתבה לי הבוקר: "כתבת הפעם בשפת ההדיוטות"

שלמה שפירא

 

לכתוב בשפת ההדיוטות

הבוקר - כתבתי לה שיר קצר. ענתה לי: "ממש כתבת עלי" עניתי לה: "את חלומית משגעת".  ענתה לי: "כתבת הפעם בשפת ההדיוטות"

הדיוט - בור, בער, חובבן, טירון, פשוטן, אדם פשוט שאינו מומחה בתחום מסוים או שאינו בעל מעמד מיוחד. המילה משמשת בעיקר בלשון הגבוהה,

אִידְיוֹט - בלשון הדיבור ככינוי גנאי לטיפש.

הסירו ה' מ- "הדיוט" תקבלו "דיוט/דיוטה = מפלס או קומה.והחכם בחכמתו וההֶדיוט בהֶדיוטוּתו.

הדמיון בין שתי המילים איננו מקרי – שתיהן התגלגלו אל העברית ממילה יוונית אחת: idiotes. משמעות המילה ביוונית היא 'אדם פשוט', 'שאיננו מומחה', 'שאינו איש ציבור'. בתקופת חז"ל נשאלה המילה לעברית ישירות מן היוונית במשמע 'פשוט', 'עממי' וכדומה, והיא מוכרת שם בייחוד בצירוף 'כוהן הדיוט' (כוהן פשוט, אדם רגיל) לעומת 'כוהן גדול'.

  ובמשַחק שבגבול הדק בין "הדיוט" ל- "אדיוט -" גם ריקוד - "הרוקד אתה על עוד חתונה?"

בַּר-מִנַּן, רחמנא ליצלן - איני רוקד על עוד חתונה! וראי את ה- "אדיוטית" שהיא גם ה- "הדיוטית"  בשירו של דן אלמגור / שרה מירי אלוני.יכולה להיות גם "הדיוטית"

כולם קוראים לי מותק,
מותק, מותק
אבל אחרי גבי
הם קוראים לי האידיוטית
הם קוראים לי האידיוטית
אני אידיוטית.

(אידיוטית גם הדיוטית)!

בעברית החדשה נשאלה ונשאבה שוב המילה לעברית בתיווך לשונות אירופה, הפעם בהוראה שקיבלה מאוחר יותר בלטינית ובלשונות אחרות לציון דרגה נמוכה של מנת משכל, ומכאן 'טיפש גמור'.

הדיוט או אדיוט

הייתכן והגבול הוא כל כך מטושטש או ששיטית בי על ימין ועל שמאל הייתכן ואתה כלל אינך חש עד כמה דבילי הכל המשַחק אתה על הגבול הדק בין הדיוט לאדיוט שהינך? הרוקד אתה , כמו באיזה משחק על הֵגדַרות, במקום על עוד חתונה? ואם אחת מספיקה לך- אז איפה אתה? באיזור א' או ב' או בכלל? כי אם א' - אתה הדיוט. ואם ב'- אתה אדיוט - אז לגמרי חבל.

בטוחני - את חכמה, אני האדיוט !

מן המקורות (על ההדיוט) :

• ”עוֹשִׂין מַעֲקֶה לַגַּג וְלַמִּרְפֶּסֶת מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂה אֻמָּן.“ (משנה, מסכת מועד קטן – פרק א, משנה י)
• ”מִצְוַת חֲלִיצָה בִּשְׁלֹשָׁה דַיָּנִין, וַאֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן הֶדְיוֹטוֹת.“ (משנה, מסכת יבמות – פרק יב, משנה א)
• ”רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֶחָד כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא וְאֶחָד כּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט; מַה בֵּין כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא לְכוֹתֵב לַהֶדְיוֹט, שֶׁהַכּוֹתֵב לַנָּשִׂיא אֵינוֹ צָרִיךְ לְזַכּוֹת.“ (משנה, מסכת נדרים – פרק ה, משנה ה)