שלמה שפירא
פנים רבות לדמוקרטיה
כתבה שלי בעיתון "הצופה" ב- 30.09.2002
פנים רבות לדמוקרטיה
כתבה שלי בעיתון "הצופה" ב- 30.09.2002
הכתבה הופיעה גם בבלוג הישן שלי ב- 19/9/2006
"פנים רבות לה" - דמוקרטיה פוליטית /פרלמנטרית/חברתית/משקית/ערבית/אנושית/התנהגותית...
מדוע הערבים מתייחסים לדמוקרטיה באופן כללי ולא פורטים אותה מלכתחילה לקטגוריות רבות כמו: דמוקרטיה פוליטית, חברתית, משקית, ערבית, אנושית, התנהגותית וזו שבתוך הדת וכו' ?
קשה לערבים לקבל את הדגם הדמוקרטי הקלסי של המערב עם "דגם מפורט" - דגם שאינו מתאים לישות הערבית.
צריך לזכור שלערבים אין בעיה עם הדמוקרטיה, הבעיה היא שלנו. אנחנו מצפים מהפלשתינים שתיפח בהם רוח דמוקרטית קלאסית, כאשר, לפעמים, גם אצלנו - בחלקנו - קשה לעכל אותה בשלמותה או בחלקה , לפי "הדגם הדמוקרטי המפורט".
לפי שולמית אלוני - אהוד ברק (המערבי) שינה את המשחק הדמוקרטי לגבי הערבים עד כדי כך שתחבולותיו הם גורם לאנטישמיות.
משה ארנס, למשל, בזמן ויכוח על שיטת הממשל לביטול הבחירה האישית של ראש ממשלה, מדבר על "דמוקרטיה פרלמנטרית".
יעל פז-מלמד ממעריב מצביעה על "דמוקרטיה התנחלותית" בנשימה אחת עם "דמוקרטיה פיננסית חרדית", וטוענת שככה לא מתנהלת דמוקרטיה.
יעל פז-מלמד ממעריב מצביעה על "דמוקרטיה התנחלותית" בנשימה אחת עם "דמוקרטיה פיננסית חרדית", וטוענת שככה לא מתנהלת דמוקרטיה.
יהודה אריאל מ"הצופה" מדבר על "דמוקרטיה שליטית" ומציין שהיא כשלה, ורומז שיש ללמוד מהמשטר המלוכני. כמו בספר "מלכים" ןמשטר כזה יהיה רק לטובתנו, גם שיודע שמשטר מלוכני אינו "דמוקרטי".
צריך להזכיר ש- "דמוקרטיה" היא דבר מסובך. יש וחונקת דווקא את אותם צעדים דמוקרטיים שלא מקובלים על הרוב, ובאקט דמוקרטי הדיאלוג והעימות, הפעולה והפעילות יוצרים מצב שאינו סטטי. כמו בסרט פעולה שאין טובים בלי הרעים, ואין צודקים בלי הטועים, תמיד ישנה הדינמיקה המאפשרת שנויים ופתיחת "דלתות", כך שאקט דמוקרטי הוא אקט פתוח ולא תורה מסיני, ומכאן חרדתו של החרד ואיש ההלכה, שהוא מטבעו סטטי יותר מהאחרים בתוכנו.
יוסי שריד, למשל, מדבר על "דמוקרטיה אנטי-אופוזיציונית".
צריך להזכיר ש- "דמוקרטיה" היא דבר מסובך. יש וחונקת דווקא את אותם צעדים דמוקרטיים שלא מקובלים על הרוב, ובאקט דמוקרטי הדיאלוג והעימות, הפעולה והפעילות יוצרים מצב שאינו סטטי. כמו בסרט פעולה שאין טובים בלי הרעים, ואין צודקים בלי הטועים, תמיד ישנה הדינמיקה המאפשרת שנויים ופתיחת "דלתות", כך שאקט דמוקרטי הוא אקט פתוח ולא תורה מסיני, ומכאן חרדתו של החרד ואיש ההלכה, שהוא מטבעו סטטי יותר מהאחרים בתוכנו.
יוסי שריד, למשל, מדבר על "דמוקרטיה אנטי-אופוזיציונית".
יוסף (טומי)לפיד - מדבר על "דמוקרטיה יהודית אנטי חרדית".
חסידי ש"ס מדברים על "דמוקרטיה אמונתית" ומלעיזי ש"ס על "דמוקרטיה פרובוקטיבית" ועל "דמוקרטיה פרימיטיבית".
ויש עוד דוגמאות רבות, לכאן ולשם.
הרבה מאיתנו מדברים על "הדמוקרטיה הזולה" המפוזרת ללא אבחנה מבלי לדרוש ממקבליה שום תמורה.
בסך הכול, רובנו מצהירים שהדמוקרטיה חשובה לנו, והיא אינה הפקרות, אך צריך גם לדעת שהיא כמו אותה אהבה "התלויה בדבר". אך בל נשכח שאנחנו מטבענו דמוקרטיים. העם היהודי בארץ ישראל הולך ושב אל מקורותיו. הוא חוזר יותר ויותר לתורה עם האוניברסליות שבה.
בסך הכול, רובנו מצהירים שהדמוקרטיה חשובה לנו, והיא אינה הפקרות, אך צריך גם לדעת שהיא כמו אותה אהבה "התלויה בדבר". אך בל נשכח שאנחנו מטבענו דמוקרטיים. העם היהודי בארץ ישראל הולך ושב אל מקורותיו. הוא חוזר יותר ויותר לתורה עם האוניברסליות שבה.
חושבים ואומרים שהתורה דמוקרטית, שאפילו ילד והדיוט יכולים להתרועע בה, היא מאפשרת לכל אחד ואחד מאיתנו ללכת שבי אחריה, לעיין ולחקור בה, שהכול בה. גם כי תרבינה הדעות המתפרשות ממנה, ליבתו של עם ישראל היא "דמוקרטיה".
הדרך - במזרח הרחוק זה המושג שהכי נפוץ והכי מדובר וכולל משמעויות רובות ומשמעות אחת -דמוקרטית: דאו-טאו. והכי ידוע ספר הדרך של "לאו דז'ה" - אבי הטאואיזם, נקרא בסינית - "דאו דה צ'ינג". זהו קאנון פילוסופי לחיים ובחיים שהכי נקרא ותורגם, שני לתנ"ך, ומה שיש בתנ"ך מוצאים גם ב- "דאו דה צ'ינג".
השבמחקשלמה בן שמן