שלמה שפירא
אחמדינג'ד: לישראל אין זכות קיום ובקרוב היא תיעלם. אחמדינג'ד ימח שמו וזכרו אינו אשליה- הפיסטור האחמדניג'אדי
והיום - מה לנו בברלין שם? מה לצעירינו בברלין שם?
את השיר הזה יכולתי לכתוב רק משם.
שנים רבות ביקרו חברי שם ואני נמנעתי.
נמנעתי כי חשבתי שיהיה לי עצוב מאד שם.
רק בתחילת שנות התשעים קמתי והעזתי לבקר במקומות היפים והמרגיעים הללו שם
והיה לי עצוב מאד שם, אז וגם היום
כי עד כמה המקומות הללו מרגיעים ורוגעים
לא נרגעתי ואיני רגוע, גם היום
עד כמה נסיתי להיות רגוע
איני רגוע לא רגע, לא יום ולא לילה,
כי כל הזמן אני מנסה להבין,
איך בפסטורליה של רגעים רגועים, הרגעים ניתנים להיות לא רגועים,
איך צמחה ואולי עוד צומחת ועוד תצמח פיסטוריה מזוויעה - של אנשים מזוויעים?
שאלתי שאלתי ושאלתי
האם ברגע נתון רגוע-רגע ניתן להזיב שוב דמו של יהודי כי הוא יהודי?
גם אם אנסה לזעוק, כפי שזעקו וזעקו ונשׂרפו בגלל השָּם,
כאשר הנשמות ההן עודן מסתובבות זועקות וזועקות ושואלות, עד עצם היום הזה - איך קרה?
ואסור שוב לטעות - לא מ- פאטה מורגנה של רגעי רוגע, ולא מקסם הרוגע,
את, אתה ואני - כיהודים - נשוב להיות נגישים גם שם וגם לחיות שם.
המציאות - בלית ברירה, נלחמים, נגישים, מבקרים, מסתובבים ואפילו קצת חולמים
כאן ושם ובכל מקום בעולם,
אך צריך לזכור לא רק לחלום ואסור לנו רק לחלום
לא לתת לרגע-הרגע להרגיע "מרגוע"
והיום - מה לנו בברלין שם? מה לצעירינו בברלין שם?
לזכור ולהזכיר את מה שעשה ומה שעלול לעשות לנו עמלק היטלר ודומיהם – עד עולם!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!