שלמה שפירא: "שירה חדשה - עיונים ודרכי הוראה לבית-הספר הממלכתי והממלכתי-דתי" העוסקת ב- טוביה ריבנר / הייתה כאן כאן הזדמנות לעסוק מזווית מעניינת ולקשור ספרות ושואה

שלמה שפירא

"שירה חדשה - עיונים ודרכי הוראה לבית-הספר הממלכתי והממלכתי-דתי" העוסקת ב- טוביה ריבנר (8), הוצאת "תל", משרד החינוך והתרבות המרכז לתכניות לימודים, מהדורת ניסוי תשל"ו  

 

1976 - לוקחים צוות רציני של אנשי ספרות: שולמית ינון, דבורה ברגמן, חמוטל בר-יוסף, אריה סיון, יפה קרמר, בלהה רובינשטיין, פנינה שירב - ומשרד החינוך והתרבות המרכז לתכניות לימודים מוציא חוברת למורה במסגרת עיונים ודרכי הוראה, שדנה ב"שירה חדשה", בשירתו החדשה של טוביה ריבנר. 

החוברת טובה מאד מהצד הספרותי, הדידקטי, ונעשים נתוחים ספרותיים מצויינים לכמה שירים של טוביה ריבנר, והשירים שנבחרו הם שירי על אם ואחות שניספו בשואה, והניתוח כלל לא מוביל את המורה לרקע היסטורי של השואה, כאילו לומדים מהחוברת שזה לא רלוונטי, ושהמורה ילמד ספרות ליחוד ולא צריך גם לעסוק במעט היסטוריה רלוונטית לנושא. בתוכן הספר מדברים על דמות הנספים, על ניצול, על כנפה השחור של הציפור-האחות , על הדם והעין, על האש במים...ורק בהערה אחת, יותר נכון ב-שתיים, מוצאים איזכור עמום למילה 'שואה'. 

בהערה7 הרשומה מטה בעמוד 28: "התרשמות ממכלול התמונות במחזור כולו עשויה להוביל למסקנה, שבני המשפחה נספו בשואה"

בהערה 14 הרשומה מטה בעמוד 48: "וראה מאמרו של י. בהט, הרומז לשואה: "מולד" ט"ו, תשי"ז-י"ח, עמ' 644-645."

לדעתי, קצת 'היסטוריה' רלוונטית על 'שואה' ניתן היה לשלב אז גם בשיעור לספרות, והדוגמא כאן בעיסוק ביצירתו של ריבנר, רלוונטית מאד (למרות שהוא לא עבר את השואה, בעוד כל משפחתו נספתה בשואה). יש כאן מקרה מיוחד שמישהו שלא היה בשואה, חווה כל כך חזק את השואה. יש כאן מקרה של "כאן" ו- "שם". הייתה כאן כאן הזדמנות לעסוק מזווית מעניינת ולקשור ספרות ושואה ולהראות עד כמה המשורר ריבנר מבטא כל כך עמוק את השואה (בהא הידיעה!). בשני העשורים האחרונים מדברים על קיום "ספרות של שואה" שיש בה שילוב ספרות והיסטוריה יחדיו. 

 

2013, אפר׳ 9, קטע זה פרסמתי בבלוג הישן שלי ב- וואלה.