שלמה שפירא
"בין הספירות" - הצגה חדשה בבכורה ב- 1981
על פי ספרה של נתיבה בן יהודה - "1948"
בעיבודה ובימויה של נעמי יואלי
מוסיקה - יוסי מר-חיים
עיצוב - הדס עפרת
וידיאו - ליאור לרמן , איילת לרמן , יונתן שוחט
תלבושות - שירלי גל-שגב
בשיתוף - קבוצת התיאטרון רות קנר
אתמול בלילה צפיתי בהצגה החדשה "בין הספירות" ששלשום ואתמול היו הצגות
בכורה והערב ה-29.11 תהיה הצגת בכורה חגיגית .
הצגה מצוינת , מיוחדת ומרתקת ש- נעמי יואלי , שחקנית בימתית "מן המעלה" הראשונה הציגה בכישרון ובחן רב . הצגה שחובה לראותה עם משחק מצוין , אותנטיות מדהימה (בעצם ,צפיתי בנתיבה בכבודה ובעצמה ! ומה גם ששירי הפלמ"ח שהוכנסו להצגה על- ידי שילובה של קבוצת התיאטרון -רות קנר- אף בהם לא היה הפאתוס בו הורגלנו אלא
אלמנטים של קריקטורה מסוימת , כיאה לספרה של נתיבה ) , שילוב מוזיקלי מעולה וה "תמורה מלאה" עם הנאה רבה . אני , ונדמה לי שגם האחרים שהיו בהצגה יצאו עם חיוך רחב בפנים ובלב .
לגבי , אני מאד מעריך את נתיבה בן יהודה שיודעת "לשחוט פרות קדושות" כשצריך
וגם יודעת לשנות שבלונות קיימות , שהרי אנחנו בני אדם ואיננו קופאים על שמרינו .
נתיבה גם הכניסה אותי ל "חדרי החדרים" של הפלמ"ח .
לפניה הפלמ"ח היה בשבילי "עובדות יבשות" – האידאליסטי – שעבד קשה גם בלילות
ומכאן צץ הנופך ההורהה- קומזיצי (הורה , קומזיץ) כדי להנמיכו גם לבני האדם . גם -"הפלמ"ח הספרותי"- הוסיף עוד משהו לאותה תמונה .
אך נתיבה בראייתה המפוכחת על הפלמ"ח וגם בגלל היותה אישה ולא סתם אשה , אלא אישה מיוחדת במינה באה ותוך עשיית דיאלוג פנימי אישי וגם אישי-חיצוני נכנסת גם לנישה הגברית ומשתי זוויות ראיה בודקת את הפלמ"ח .
לפרוץ להלם פנימי ולהתמודדות אישיות מעבר ל"הצהרתיות" השבלונית על הפלמ"ח.
זאת עשתה נתיבה . ואני לא בטוח שפלמחניק גבר היה ראשון לפתוח בהתפכחות הזאת .
אולי יכול היה לקרות לאט לאט בחקר רב מצד היסטוריון פלמחניק גברי .
ועכשיו משהו אישי שאולי קשור לנושא :
ההצגה הזאת הזכירה לי נשכחות . בסוף שנות החמישים תחילת הששים עזרתי לילד
שהתקשה בלימודים . אביו של הילד שהיה פלמחניק נהרג במלחמת השחרור כשהבן היה בן כמה חדשים ולא הכיר את אביו כע אביו נפל במלחמת השחרור. האם הייתה גם היא פלמ"חניקית ונמנתה לקבוצת היאחזות לוחמת וכמובן עברה הכשרה בנשק , והיא סיפרה לי עד כמה אז התנאים היו קשים ( להגיע לחתיכת גבינה זה היה ממש מותרות ) וזה היה מצב נורמלי שכל העם חי בצניעות ולא היה שום קיטור. לאחר זמן מה מנפילתו בקרב של בעלה נישאה לפלמחניק רווק שהכירה שהכיר את בעלה המנוח ואפילו נלחמו יחדיו. היא התאוששה ולבן יש אבא ונוספו למשפחה עוד שני ילדים והמשפחה כולה ממש משפחה לתפארת .
בדוגמא הפרטית הזו הרגשתי בפעם הראשונה , איך הילד הזה , צאצאו של פלמ"חניק ולא סתם פלמ"חניק,, אלא פלמחניק שמסר נפשו למען עצמאות ישראל מתמודד בחייו כילד . יש כאן התמודדות קשה. כאשר מישהו נמצא וממשיך ב"אותם אידיאלים" ואפילו לא שומעים ממנו את כאבו האישי כי הוא לא מוכן לספר ולא מוכן להשתנות וגם לא מוכן לאבד אימון בבני אדם ,
מה אני הנער - הבחור מן הגולה שלא ידע הרבה את הפלמ"ח - ולא שמע על
התמודדות משפחה במצבים כאלה ובכל זאת הרגשתי שיש כאן התמודדות סמויה פנימית קשה גם של הילד וכולם נרתמו להטבת המצב ואני הצטרפתי לעזור לו כ- "בן בית" .
היום , שחיינו משתנים כל כך מהר ונכנסים לדור-המשך השונה באופיו ביעדו בהתמסרותו ואפילו באופק מחצבתו, האם אותו ילד ואותה משפחה ונתיביה יכולים להישאר אדישים?
שמעתי מכמה פלמ"חניקים טענות גם על העבר וגם על ההווה ויש שטוענים שהמדינה מפקירה אותם עכשיו.
הם צודקים וצריך לעשות הכול שלא ירגישו "שהם יושבים על הגדר " ...
האם זאת יכולה להיות גם הסיבה של נתיבה בן יהודה שפתאום צצה בתוכה אותה
"התפכחות קשה מאוחרת" ( ב- 1981 –איחור של שלושים שנה!) כדי לקום ולכתוב את העדות המדויקת?
טוב שכתבה , גם אם זה היה באיחור רב!
29.11.2008
כתבתי קטע זה בבלוג שלי - בלוג שלמה שפירא ב- וואלה
השבמחקנכתב על ידי Shlomo Shapira , 29/11/2008 13:55
- שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר
מחקשלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי... israblog.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=10230323 - דפים דומים
הבלוג: שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר - Shlomo Shapira הקטע: 29/11/2008: ... שלמה שפירא "בין הספירות" - הצגה חדשה בבכורה על פי ספרה של נ...
נכתב על ידי Shlomo Shapira , 29/11/2008 13:55
שלמה,
השבמחקלא הספקתי אתמול לכתוב לך הערותי על המחשבות שלך בעניין ההצגה שראינו ביחד.
קודם כל הערה לשונית:
התמודדות משפחה במצבים כאלה ובכל זאת הרגשתי שיש כאן התמודדות סמויה פנימית קשה של ילד ושל משפחה שכולם נרתמים כמשפחה למען המשפחה ואני הצטרפתי לעזור כבן בית למשפחה .
יש לך משפט אחד עם מילה שמופיעה 5 פעמים. אני במקומך הייתי בכלל כותבת מחדש את מה שרצית להגיד על הילד, זה לא לגמרי ברור.
ולשני המשפטים האחרים:
"היום , שחיינו משתנים כל כך מהר ונכנסים לדור שלא מוכן לתרום כדור ההוא , ובחוצפה ובמרפקים משיג זאת ואחרת -
האם אותו ילד ואותה משפחה ואותה נתיבה יכולים להשאר אדישים ולא להרגיש מטומטמים ?"
אני לא הייתי כותבת את זה. זה נשמע קצת צדקנות. יש בכל דור תורמים ולא תורמים, והתורמים תורמים בכל מני דרכים
ולגבי ההצגה עצמה, לא אוסיף עוד מה שאמרתי, כי הראיה המפוכחת על הפלמ"ח זה למעשה נושא ספרה של נתיבה. הייתי רק אומרת שגם שירי הפלמ"ח שהוכנסו להצגה ע"י שילובה של קבוצת התיאטרון רות קנר אף בהם לא היה הפאתוס
בו הורגלנו אלא אלמנטים של קריקטורה מסוימת, כיאה לספרה של נתיבה
שבוע טוב,
אריקה
(אריקה הופר ) 29/11/2008 13:55
לאריקה , תודה על הערותייך החשובות .
השבמחקשתי הערות קבלתי ושניתי בהתאם .
לגבי השלישית אני צריך לחשוב כי :
איך לנסח אחרת - כי בכל מקרה אני יודע שיש טענות לפלמחניקים שעמם שוחחתי בשנים האחרונות - שהמדינה
הפקירה אותם לנפשם ויש כאלה שבפרוש אמרו לי שהמדינה יודעת לקחת ולא לתת ומישהו אמר לי "אני וחברי
יושבים היום על הגדר .
יתכן שיהיו כאלה שיראו בזה צדקנות מסוימת ויהיו כאלה שיזדהו עם מה שכתבתי . ואת לא יודעת עד כמה הפלמחניקים שומרים את הדברים בבטן וכואב להם .
התמודדות משפחה במצבים כאלה ובכל זאת הרגשתי שיש כאן התמודדות סמויה פנימית קשה גם של הילד וכולם נרתמו להטבת המצב ואני הצטרפתי לעזור כ"בן בית" .
(בעצם ,צפיתי בנתיבה בכבודה ובעצמה ! ומה גם ששירי הפלמ"ח שהוכנסו להצגה על
ידי שילובה של קבוצת התיאטרון -רות קנר- אף בהם לא היה הפאתוס בו הורגלנו אלא
אלמנטים של קריקטורה מסוימת , כיאה לספרה של נתיבה ) .
שלמה שפירא
November 30, 2008 2:05 PM
שלמה:
מחקלגבי " כי בכל מקרה אני יודע שיש טענות לפלמחניקים שעמם שוחחתי בשנים האחרונות - שהמדינה
הפקירה אותם לנפשם ויש כאלה שבפרוש אמרו לי שהמדינה יודעת לקחת ולא לתת ומישהו אמר לי "אני וחברי
יושבים היום על הגדר ."
מותר להגיד שיש לפלמחניקים טענות שהמדינה הפקירה אותם, יתכן והם צודקים, אבל אין לערבב את זה עם הדור החדש שדואג רק לאינטרסים שלו כי זו דרכו של האולם.
הפכנו למדינה נורמלית ולכן כל אחד דואג לאינטרסים שלו.
אריקה
לאריקה ,
השבמחקהאמת שאני מחקה לתגובות דווקא לתוספת האישית בכתבה שלי ואין .
ושוב תודה על הערתך החשובה.אנסה לתקן בהתאם .
אבל עדיין משהו מציק לי שאני רוצה לכתוב עליו וזה על -
השחקן גדול- הממדים - מה שמו ?- שהעלה בקבל את הירח או את פנס הלילה ושחק את משחק האש - פעם הזכיר לי הכנת מוקש ופעם גזירי עצים לקומזיץ . פשוט לא התמקדתי על מעשיו . למה לדעתך היתה נחוצה כל התוספת הזו - חשבתי אפילו ללכת להצגה עוד פעם ולהתרכז רק . כי שווה לכתוב על סיטואציה
" איזוטרית - מאמללת " כזו . מה דעתך ?
נשיקות עיוני , את משהו , נשמה נשמה טובה !
שלמה