שלמה שפירא
עצה חגיגית עם תוכן על התפילין לאלה המגיעים למצוות - על הנחת תפילין
אם אתה לא רוצה להניח תפילין עם כל התוכן הכרוך בכך - אל תניח תפילין.
אך אם התוכן חשוב לך, לך ולמד להניח תפילין, שנן את ההפטרה בהגיעך למצוות ותניח תפילין כל בקר.
בכל יום ויום, בזמן הנחת התפילין - אני-אתה מעמידים את הטוב מול הרע מתוך אמונה כוללת של עם
ומכיילים לפיה שוב את עצמנו, דרכינו ומעשינו.
אם אתה לא רוצה להניח תפילין עם כל התוכן הכרוך בכך - אל תניח תפילין!
שלמה שפירא: דעה אישית שלי!
השבמחקבמקום הנחש על המצח אצל המצרי הקדום הובאה אלטרנטיבה חדשה אצל היהודי - התפילין על המצח. יש כאן אמונה חדשה - האמונה החדשה - "אמונתנו החדשה". למעשה, התפילין עצב את "היהודי-הבראשיתי " והכניס משמעות רְאִיָּתִית לאמונתו החדשה של העם קטן בזמן התהוותו שנלחם באמונה של המצרים, כאשר מצרים הייתה האימפריה של אז והיה צריך להילחם בה עד חרמה. האמונה הזאת כל כך השתרשה והתחזקה שהיא חזקה וממשיכה להתקיים עד היום .
כתבה של שלמה שפירא על התפילין:
השבמחקתפילין הראש , הנחש , השבת והכיול העצמי
בשנות השמונים נסעתי למצרים שלוש פעמים ובין השאר בקרתי במוזיאונים ובעתיקות ובכל הביקורים האלה נתקלתי במצרי הקדום עם הנחש על המצח .והייתה לי אסוציאציה שלא סתם בא היהודי ואמץ את הנחת התפילין ולדעתי, תפילין-הראש הוא משמעותי יותר מתפילין-היד.
התורה הכירה את מסורות המצרים הקדמונים , וידעה שבמצרים הנחש נחשב לבעל רוח מיוחדת ומשמש סמל לכוהניה וגם סמל לרפואה מהאל. במיתוסים המצריים ישנו סיפור אחד ששני זוגות של צפרדעים ושל נחשים הם שהולידו את האל הראשון המצרי הקדום , אתום . מצרים עוררה הערצה בלב עמי הסביבה בגלל ענקותה בכל השטחים ולמעשה המצרים הסתגרו בדלת אמותיהם לעומת עמי הסביבה שנכבשו על ידה או שנזקקו לה והושפעו ממנה בכל אורחי החיים . ישראל העתיקה שהתנגדה לאורחות מצרים ראו את הנחש כיצור מיתולוגי שהתמרד באלוהים (היהודי) ואף נשאר מתנגד לו ומהווה אחד מחמשת הסכנות הוודאיות .
כשבגן עדן היה נחש ,ולמעשה ,צריך היה שמחוץ לגן העדן לא יהיה נחש ואם בכל זאת ישנו הנחש הרי שבעולם הזה נראה שיש טוב ויש רע והרמב"ן אומר שראוי היה לישראל נשוכי הנחשים השרפים שלא יראו נחש ולא יזכרו ולא יעלו על לב כלל... עם חוטא מותקף על ידי נחשים וחטא מזמין נחש ואפילו חושך בא בעטיו של נחש ומי בחושך אם לא הרשעים . עד כדי כך שמבחינה אבסורדית יוצאים בהנחה שאין פעילות של נחש בשבת ומוכנים להמר שאסור להפסיק בתפילה שמדרבנן גם אם נחש יהיה כרוך על עקב כי יוצאים מהנחה שבשבת אין סכנה ונחש לא יהווה סיבה להפסיק תפילה . "וכי נחש ממית או נחש מחייה ?? אלא שבזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים –היו מתרפאים". בפרשת נחש הנחושת ,אם כבר נעשה נחש ,אז באה פרשת הנחשים שנישכו בעם בשל תלונתם "אין לחם ואין מים " והפוך על הפוך ,למרות הפרדוקס שהמעשה היה גורם למוות היה ריפוי שבאורח טבעי אמור להמית כי בא פיקוח הנפשות ללמדך שלא יעשו זאת שנית ואם הייתה פעולה שכזאת היא באה להראות כוונה של מזיק וראו הוזהרתם ,מעין התראה לבאות .
כך העם היהודי בהתהוותו שהעריך את המצרי הנמשל לנחש עשה הכל כדי שישׂנא את הנחש המצרי מן השורש ובמקום הנחש על המצח הובאה אלטרנטיבה חדשה ,התפילין על המצח ,אמונה חדשה ,האמונה החדשה . למעשה ,התפילין עצב את היהודי הבראישתי ובאמונתו החדשה של עם קטן בהתהוותו נלחם הוא באמונה של מצרים האימפריה של אז עד חרמה והאמונה הזאת כל כך חזקה שממשיכה להתקיים עד היום .
וכך התהווה רעיון הכנסת התפילין . מי שהגה אותו הגה רעיון חכם ויפה . מוטיב הטוב והרע הוכנס בו ואתה תניחו כל יום והנחתו צריכה לבוא מתוך אמונה חדשה ,השונה מן המצרים בהבדלי שמים ארץ .הנחת התפילין ברצף יומיומי מכריחה את המניח אותו באותם הזמנים להיות צמוד לאמונתו החדשה . עלפי ההלכה מניחים את התפילין ביום ולא בלילה , בימי חול ולא בימי שבת וחג . במצב של חושך קשה להעמיד את הטוב - האור ,מול הרע –החושך ועושים חשבון יומיומי באור, אור לעומת חושך ,טוב לעומת רע .
וכך כל יום אני-אתה מעמידים את הטוב מול הרע ומכיילים שנית את דרכינו ומעשינו בגלל יצרנו היומיומי הרע כדי שנדע יום יום שלא סטינו מן הטוב אל הרע ואם סטינו המכייל-התפילין מחזיר אותנו שנית למה שהיינו . בשבת הקדושה שהיא גם יום של לא עבודה אלא יום תפלה עם ההנחה שאין רע בה ורק טוב בה , כאשר רק אלמנט הטוב-האור שולט בה , אין צורך בהנחת תפילין . כך הוכנסה השבת כמודל של טוב של אור בחיינו . יוצא שבשבת אפשר להתעלם כליל מן הנחש כי אם אתה בתפילה ובקדושה עמך אסמכתא בטוחה שלא יאונה רע לך מן הנחש ומן הרע .
ומה קורה היום שיש הרבה יהודים שלא מניחים תפילין :
אותו יהודי שלא מניח תפילין לוקח על עצמו משימה קשה .אין הוא בקטיגוריה של הבחנה בין האור והטוב לרע שמוכתבת מן האמונה . כל אחד הופך לפי חוכמתו ותבונתו למפרש את הטוב והרע לפי הכיול הספיציפי שלו ולא לפי כיול אמונתי כולל . וזאת תפיסת חיים אחרת ליהודי ,תפיסה שמפרה את המהות של התפיסה הבסיסית של היהודי. גם השבת שהיא מהותית בתפיסת היהודי ,אי שמירתה משנה את האמונה היהודית מבסיסה . ובלי תפילין ובלי שבת אנחנו יהודים שונים והיהדות היא אחרת . וראו איזה אחריות מקבל על עצמו כל יהודי ויהודי חילוני ,הוא צריך כל כך להיות גדול בחכמתו בתבונתו וביראתו כדי שאם ירצה ביום טוב לעצמו ידע לבער את הרע מקרבו כדי להרגיש את טובו .
כמה טוב שישנה אמונה שלפחות יום אחד בשבוע נעמד הטוב על משמרתו ואני ואתה אותו מפספסים .
שלמה שפירא:
השבמחקלמעשה, הכתבה שציינתי מעלה יכולה לקבל את הכותרת הבאה:
"התפילין היהודי כאנטיתזה לנחש המצרי"
שלמה שפירא,
השבמחקאנקדוטה הקשורה לתפילין בהגיעי לגיל בר-מצווה
חסרו כששה חדשים לבר-המצווה שלי. עלינו ארצה ובחדשים הראשונים לשהותנו כאן, לא אני ולא משפחתי חשבו לחגוג ולו בצנעה את הבר-מצווה שלי. ביום הגיעי למצוות, אמרה אמי לאבי, שייקח את התפילין שלו וישתף אותו עמי כדי שאניח תפילין. כל ילד בגילי ראה יום-יום את אביו ואחיו מניחים תפילין, וכמעט ידעתי את הנחתו מראש. אבי אמר לי "אתה עכשיו עומד ברשות עצמך עם כל הזכויות והחובות של יהודי בוגר". רק כעבור כשנתיים קניתי תפילין שיהיה רק שלי. ציצית שהיה רק שלי, הבאתי עמי בעלייתי מבגדד. גם לא "קמתי" לספר תורה, כי במעברה ניסו פה ושם להפוך צריף למעין בית-כנסת. אם תשאלו אותי לאיזה הפטרה הייתי צריך לעלות לתורה, איני יודע!
שלמה שפירא,
השבמחקהתקשרה אלי ידידה מ. שהיא חילונית ומגדירה עצמה - פמיניסטית - וציינה:
"הכתבה שלך מעניינת והדגשתך על התפילין מעניינת ואני שואלת, מה עם חצי העולם היהודי - הנשים? לפי כתבתך אם הנשים היו מניחות גם תפילין ותוכנו, היה עם ישראל יותר חזק באמונתו. אפשר להניח שבתחילת "דרכו" של התפילין, גם נשים - אולי - הניחו אותו. האם יש לך מושג מה ציינו אבותינו ורבותינו בקשר לכך ?"
עניתי לה, "איני יודע".
מחקנתקבלה תגובה ב- 21:14 (לפני 3 שעות)
השבמחקיפה מאד
ברכות
יוסקה