שלמה שפירא
שנת 1958 - כהייתי חייל פגשתי נערה ברכבת ושוחחנו והחלפנו כתובות - קראו לה "רינה בל." - "כשתזדמן לחיפה אשמח שתבקר אותי", אמרה. אז בקרתי אותה בערב ולהפתעתי - מיד לקחה אותי למסיבת -חברים בלבוש סביר והמסיבה הייתה יותר שקטה ויותר נעימה מן המסיבה ש- "אורי" מספר על מסיבתו, אך יש בשתי המסיבות לא מעט אפיונים דומים. אחרי המסיבה הזו נשארנו ידידים.
אחרי עשר שנים - מה ,שקרה במסיבה בחיפה - כתב "אורי" במכתב ל- "דבורה עומר" שאספה ב- "סליק" של מכתבים ששלחו אליה והוציאה לאור את הספר "שלך באהבה" בהוצאת "מסדה" בשנת 1968 (הדפסה ששית בשנת 1977). אביא מכתב אחד מעמודים 103-1079
ת"א, 8.7.67, למיכל,
הפעם זה לא מכתב. אני לא חושב שאוכל אי-פעם לשוב ולכתוב לך, או אפילו לחשוב עליך במושגים של פעם. והפעם הזאת היא בעצם רק אתמול. אבל את הצלחת לשנות ביסודיות את דעתי עליך, מן הקצה אל הקצה. המסיבה הזאת שלך היתה "שוק" של החיים שלי שיספיק לי לימים וחודשים. מצטער שבכלל באתי, אבל דווקא טוב שבאתי, כי הצלחתי להכיר אותך בבת-אחת ולגמרי. מה שאני לא מבין, זה למה הזמנת אותי בכלל? הייתי חסר לך שם למניין? לקישוט? למוסיקה? אני באמת לא מבין. האמת היא, שבכלל לא חשבתי לכתוב לך, אבל נשאר אצלך הספר שלי "מרטין עדן" ואני מאוד מבקש שתשלחי לי אותו בדואר חוזר, בוודאי לא היה לך זמן לקרוא אותו ובעצם, זה לא ספר בשבילך. למסקנה הזו הגעתי רק אתמול, אז מצטער שהכבדתי עלייך והצעתי לך לקרוא אותו, אחרי ששמעתי את הוויכוחים שלכם על ספרים ואת רמת השיחות, נראה לי שכולכם קוראים רק ספרים "טובים" מ- "מועדון הספר הטוב" או לכל הפחות ממועדון ג'יימס בונד ושות'. מה שמצחיק אותי בספרים הללו, זה השמות כמו "בצבת התשוקה" או "בתאוות התשוקה", איך שלא יהיה, תמיד יש שם שם מפוצץ ועטיפה משגעת לא פחות. בעצם, החלטתי שאם כבר התחלתי לכתוב וגם הקדשתי למטרה זו 15 אגורות לבול, אנצל את ההזדמנות ואוסיף עוד כמה מילים...שמישהו ישמיע לך משהו-לענין, שאת תפקחי את העיניים המלוכסנות שלך ותביטי סביבך ותראי באיזה עולם של שוטים את חיה. מפני שאם נדון לפי החברים והחברות שלך, לא נראה לי שמישהו מהם ישמיע לך זאת בקרוב. אז מה שיש לי להשמיע לך, זה שהריקנות שלכם - וזה כולל אותך - ממש הדהימה אותי. לשם כך עזבת תנועת נוער טובה לבילויים מסוג זה? זה ממש זיעזע אותי איך אפשר לשבת ערב שלם עד חצות, ואתם בוודאי עוד ישבתם כך עד הבוקר, ולדבר הכל על שום-דבר..."מה הוא אמר", "מה היא אמרה"...נסיתי להעלות את השיחה על פסים אחרים - שיחה של ממש - ומה את עונה לי - "אתה לא מרגיש?...כן, מיכל...אז התחלתי כבר להרגיש ועוד איך. בכלל, אני מתפלא עלייך מאז אתמול אני לא מפסיק. נימוס אלמנטרי - זה מה שחסר לך באופן-יסודי. באתי לראות אותך מתל-אביב לחיפה מרחק של כשעתיים נסיעה ועוד כשעתיים בטרמפים בלילה חזרה, ואת - בקושי היה לך זמן להגיד לי שלום. הושבת אותי בפינה והיית נורא עסוקה עם החברות והחברים שלך...לא תיארתי לעצמי שתתקיים מסיבה כזאת בביתך. ראיתי שם שעישנו סיגריות וההשתולליות היו איומות ונוראות ואיזה ריקודים!...חיוכי בנות ותנועות משונות לכל הבנים ובכיבוי אורות. והמשחקים - לא ראיתי רמה כזו. בטח דאגת שההורים שלך לא יהיו בבית. אני בטוח שזה לא היה מוצא חן בעיניהם...מסיבה שלא מתאימה לעיניים של אמא ואבא - מוטב שלא תתקיים כלל. ומה שאת עשית מעצמך - זה בכלל שיגע אותי. לך פרצוף נחמד, שנעים להסתכל עליו, ולכער אותו בכל הדרכים והאמצעים - בנערה כמו אחת שעוד אין לה 16 שנה. הייתי נותן לך 26 כמו כלום, ואולי עוד תוספת לא קלה. לא שזה איכפת לי כל כך, אבל תסתכלי בעצמך בראי, השונא הכי גדול שלך - לא היה מצליח לעשות אותך יותר מגוחכת ומכוערת מאשר לעשות זאת בעצמך - מגדל על הראש, עיגולים שחורים מסביב לעיניים, עיגולים אדומים על הלחיים ומשהו חיוור ומזוויע על הפנים, איך אתם קראתם לזה? מייק-אפ? הייתי קורא לזה מייק-דאוון. ואם האנגלית שלך מספיקה להבין את זה, אז את צריכה להיות בדיחה, חה-חה-חה! דרך אגב, שאלה אופנתית: למה צריך שרוולים כאלה ארוכים לשמלה כזו קצרה? וסנדלי כסף עם עקבים...אבל כל זה אינו העיקר. מה שרציתי להגיד לך, שאם הזמנת אורח - ואפילו את לא הכי-משתגעת אחריו, והוא בא באופן מיוחד לראות אותך על-פי הזמנה-מפורשת שלך - אז צריך להתנהג אליו כמו אל בן-אדם שלא ירגיש שהגיע ל- ג'ונגל...אבל את חייכת אל כולם חיוך-מתוק-סכריני...וככה הסתלקתי בשקט, בלי מבט ובלי שלום ואולי עם אנחת-רווחה אחרונה מצידך, אנחה שלא יכולתי לשמוע בגלל הרעש והבלגן שם אצלך...אל תשכחי להחזיר לי את הספר.
ושלום לך מ- אורי / המאוכזב ממך קשות ומרות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!