שלמה שפירא
הנרי שרייר - "פרפר papillon" - ספור / עברית: לנה קנטי, הוצאת "בוסתן" 1972
לעם הונצואליאני, לדייגיו הצנועים בגולף הפאריה, לכולם-אינטלקטואלים, אנשי צבא ואחרים שנתנו לי הזדמנות לחיות שוב. לריטה אשתי, ידידתי הטובה ביותר.
תוכן העניינים: הקדמה מאת ז'אן-פייר קאסטלנו, שבילי הרקבון-בית המשפט, בדרך לעבודת פרך, הבריחה הראשונה, טרינידר, חזרה לתרבות, איי הברכה-מגיעים לאיים, איי הברכה-רפסודה בקבר, החזרה למלכותי, מרד בסן ז'וזף, אי השדים, שלום לעבודת הפרך, ג'ורג'טאון, ונצואלה, פרפר או הספרות שבעל-פה מאת ז'או-פרנסואה רבל.
ספר זה לא היה נכתב לעולם לולא קרא גבר צעיר בן ששים, על אלברטין סרזין בעתוני קראקאס ב-1967, שנה לאחר הרעש שהרס את העיר הזאת. היא מתה זה עתה, יהלום שחור מבהיק, אמיץ וצוחק זה, האשה שהתפרסמה בעולם כולו מפני שכתבה תוך מעט יותר משנה אחתשלושה ספרים, ביניהם על בריחותיה ועל בתי-הסוהר ששהתה בהם. האיש הזה היה הנרי שרייר. הוא חזר ממרחקים. אם נדייק, הוא חזר מעבודת-הפרך בקאיין, לשם "עלה" ב- 1933. היה זה נווד שנענש על הריגה שלא ביצע, ונדון למאסר עולם. הנרי שרייר, המכונה "פרפר" בין "החבר'ה", נולד כצרפתי למשפחה של מורים בארדש, ב-1906. כיום הוא ונצואליאני , מפני שעם זה העדיף את מבטו ודברתו על התיק הפלילי שלו, וסבר כי שלוש-עשרה שנים של בריחות ומאבק להימלט מן הגיהנום מצביעות על העתיד יותר מאשר על העבר. ובכן, ביולי 1967 הלך שרייר לספריה הצרפתית בקאראקאס וקנה את "ל'אסטראנל". על עטיפת הספר המספר 123000. הוא קרא אותו ואמר לעצמו: "זה יפה, אך אם הנערה הזאת, עם העצם השבורה שלה, שעברה ממיטה למיטה, מכרה 123000ספרים, אני עם שלושים שנות ההרפתקאות שלי אמכור פי-שלושה. מסקנה הגיונית אך מסוכנת, שערמה עשרות כתבי-יד חסרי-תקוה על שולחנות העורכים, שכן ההרפתקאה, האומללות וחוסר-הצדק המשווע ביותר אינם ערובה לספר טוב. יש לדעת לספרם, נחוץ כשרון שיביא את הקורא לכך שיראה, יחוש ויחיה את הדברים, כאילו הוא עצמו היה שם, ראה הכל, חש וחי הכל. וכאן יש לשרייר מזל גדול. הוא לא חשב אף פעם לכתוב על הרפתקאותיו: הוא איש הפעולה, החיים, החום, הסערה הנדיבה. יש לו עיניים ערמומיות, קול דרומי חם וצרוד, שאפשר להקשיב לו שעות, כי הוא מספר כמו המספרים הגדולים. והנס - התרחש: נקי מכל אמביציה ספרותית והוא כותב לי: אני שולח לך את הרפתקאותי, תן לבעל מקצוע שיכתוב אותן, הוא כתב "כמו שהוא מספר" ואתה רואה אותו, חש בו, חי אותו, ואם במקרה עליך להפסיק בתחתית העמוד כאשר הוא מספר שהוא הולך לבית השימוש (מקום בעל תפקידים רבים וחשובים בעבודת-הפרך), אתה נאלץ להפוך את הדף, מפני שלא רק הוא הולך לבית-השימוש אלא גם אתה...והוא מזנק אל ההמשך בתחילת 1968, הוא מסיים את שלוש-עשרה המחברות תוך חודשיים. כמעט לא נגעתי בספר זה, שנכתב בחוט החי של הזכרון, הודפס בידי חובבים והצרפתית שלו אינה תמיד נכונה. תיקנתי רק את סימני הפיסוק, שיניתי כמה ביטויים ספרדיים מדי ובלתי ברורים, וכן כמה אי-בהירויות , תוצאות של השימוש היום-יומי בשלוש או ארבע שפות בקאראקאס. אשר לאותנטיות של הספר, אני ערב עליה...אשר לתוכן, אפשר לקרוא את מחקרו של פרופסור דבז קאיין (ג'וליארד 1965) כדי להיווכח, ששרייר לא הגזים בתיאור מנהגי-הזוועה של עבודת הפרך...שינינו את שמות כל הנידונים, המשגיחים והמפקדים במינהלת העונשין, מאחר שמטרת הספר אינה לתקוף אנשים ולהוקיע אותם...אני רוצה להודות ל- ז'אן-פרנסואה רבל, אשר התלהב מספר זה והיה אחד מקוראיו הראשונים, ואשר הסכים לכתוב מדוע התלהב. על החתום: ז'אן-פייר קאסטלנו.
מ- סוף דבר מאת ז'אן-פרנסואה רבל : ..עיינו בספר פרפר מן הקטע "ערום לגמרי בקור המקפיא". בשני קטעים אלה אנחנו נוגעים בסיפור במצבו הטהור, הסיפור שבעל-פה, הפעולות המחשבות והדיבורים מצטיינים בפתאומיות או בתערובת המוזרה של חזרה ופתאומיות, של המאורעות. הכוונה היא העובדה. למחשבה או לביצועה יש אותו משקל ממשי. היצור האנושי הוא מה שעולה פתאום בדעתו, מה שהוא אומר לחברו ומה שהוא מבצע, בעולמו של פרפר אין הבדלי עוצמה...כתמונה אחר תמונה בקולנוע: תמונה המתארת רוח המלטפת פרחים אינה ארוכה מתמונה המתארת רעידת-אדמה. כל אחד נאבק על חייו כל רגע...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!