שלמה שפירא
Aeneidos -"אינאיס" ל- "ורגיליוס פובליוס מרו", תרגם מרומית והוסיף הערות ומפתח "שלמה דיקמן" בהוצאת מוסד ביאליק 1962/ פסל שלו במוזיאון הקפיטוליני ברומא
הערה: קניתי את הספר מחנות ספרים יד שניה ב- 28.05.2013 ובו הקדשה: " 8.6.66 - למורי מר אברהם וסרמן דורון, על אשר העשיר דרכי ללימודי ההסטוריה, בברכה, לבקוביץ זהר בוגר ב.א. בהסטוריה כללית - cun laude/
מן המבוא: ראשית האפוס הרומאי / רבה היתה השפעתה של יוון על ספרות רומא ואמונתה. טובי המשוררים הרומאיים מתקופת הקיסרות ראו את עצמם כיורשיה ותלמידיה של יוון העשירה והענפה, שהיתה להם למופת ולמורא-דרך ביצירתם. ואף-על- פי-כן כל הבא לשלול מן הספרות הרומאית את מקריותה ועצמיותה, אינו אלא טועה. הרומאים לא היו סתם מחקים את הטופס היווני: אפילו השתמשו בתוכן העתיק, הלבישוהו צורה לאומית משלהם, הפיחו בו רוח-חיים חדשה ויצרו ספרות מקורית שבקומתה ובצביונה היא משמשת מופת לדורות. הם שאבו מלוא חופנם מן המקורות היווניים , שהוסיפו להקר באדמת ספרותם הלאומית, ואולם על אדמה פוריה זו צמחה ספרות חדשה שתחושת ההיסטוריה האקטואלית, המתרחשת לעיני יוצריה ובוניה, מפעמת אותה מתוכה והיא תכונת-יסוד בה. את אבן-היסוד לאפוס הרומאי הניח לוקיוס ליוויוס אנדרוניקוס...,שחי ופעל במאה השלישית לפני סה"נ. הוא היה עבד יווני שבוי-מלחמה שהגיע לרומא בשנת 272 לפנח סה"נ, שוחרר על-ידי האציל ליוויוס סאלינאטור ועסק בתרגומים מיוונית ובהוראה. מhצירותיו הרבות נשתמרו אך קטעים בודדים. הוא היה הראשון שתירגם את "אודיסיאה" לרומית (לצורכי הוראה)...והוא היה הראשון שהחליף את גיבורי המיתוס היווני בשמות רומאיים...הוא פתח למעשה את תקופת האפוס הרומאי ושימש דוגמה לחלוצי הספרות הרומאית. חוש הריאליזם ההיסטורי, הוא שעיצב את ראשית האפוס המקורי ברומא , שבא לעולם לקול תרועת-מלחמה וצחצוח-חרבות. גניאוס ניוויס שלקח חלק במלחמה הפונית הראשונה (241-264 לפני סה"נ), תיאר את מלחמת רומא בקארתאגו בשבעה ספרים,...מקדים המחבר סיפור על שלשלת-היוחסין של שני העמים הנלחמים זה בזה. הסיפור יסודו באגדות השכיחות במקורות היווניים על אינאס בן אנחיזס איש טרויה שייסד כביכול את רומא, ועל דידו, מלכת קארתאגו. סגנונו היבש של ניוויס מזכיר בדרך כלל רשימות של כרוניקה, אך יש בה גם צחצוחי-לשון, מעין אותה "לשון חופשית" שעשתה חיל בספרות רומא הרפובליקאנית. ניוויוס זכה לשם ולתהילה בעמיו והוראציוס מעיד על כך.
את הדרך לאפוס בהכסאמטר הדאקטילי ברומא סלל קווינטוס אניוס איש קאלאבריה, מחבר דברי הימים שחי בשנים 239-169 לפני סה"נ. דברי הימים נכתבו בשמונה-עשר ספרים, והם כוללים את מעשי גבורתה של רומא...הוא הכניס לשירה הרומאית את המשקל היווני הדאקטילי, אף התאים אותו לצורכי הפוניטיקה הלאטינית...מופיע לנגד עינינו משורר בעל כישרון רב-פנים, הקוסם לנו עד היום בחן פשטותו, במשקל שירתו הגמיש ובנוי סגנונו...העשיר את הספרות הרומאית לא רק בתכסיסי חכמת-השירה היוונית, אלא גם הרבה לשאוב ממורשת הספרות העממית הרומאית...זה היה המצב עד קום אביר המשוררים הרומאיים "פובליוס ורגיליוס מארו" שנפח באפוס הלאומי רוח חיים חדשה והעלה את שיר-העלילות לשיאים לא שערום אבותיו...
...אותה תקופה אידיאלית, אליה נשאו נפשם נביאינו וראוה כחזון העתיד, עת - לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עו מלחמה - אותה תקופה מאושרת אינה אלא אגדת-קדומים, עבר רחוק שחלף ללא שוב עם תור הזהב של סאטורנוס האל...רוח של תוגה ופסימיות עלוה מתוך חרוזי שני הספרים של ה- "גיאורגיקה". המשורר לא ראה עוד מוצא מן המצב הפוליטי הקשה...כשאנו באים לייחד את הדיבור על "אינאיס"...
הפואימה "היתוש" מייחסים ל- אינאיס וגם ל- וורגיליוס וגם היא היא מעשה חיקוי לשיר הליניסטי בעל תוכן דומה. רועה אלמוני נרדם בצל לתומו, ונחש ארסי זוחל אליו ומתכוון לנושכו נשיכת-מוות, והנה יתוש בא ועקץ את הרועה הישן והאיש מקיץ משנתו, מנחית מכת-מוות על היתוש והורג את הנחש...קם הרועה בבוקר ומציב ליתוש מצבת-זיכרון ומקשטה...
בספר הראשון (עמוד 45): בפרחים...אז בeאוורוס נזף וזeפיר האחים ויגער בם: "זרע עיקש ופתלתול! הזדון לבך השיאך? כבר רציתם, הרוחות, להפוך שמים וארץ?! לא שאלתם את פי - הגם מפני לא תיראו? עוד תכירוני היום! מיד את הסער השקיטו! אך לעתיד לבוא דעו כי אכביד את העונש. נוסו לכם מפה אל מלככם ואימרו לו: לא בידו, כי אם בידי הפקידו את השמים...
בספר השני (עמוד 101) : ...כך התעקש הישיש והיקשה את לבו כמו סלע. אנו הפצרנו בבכי, אסקיניוס ילדי אוקרeאווזה, גם עבדינו בכו, אך לשווא בדמעות ביקשנוהו בל ייבלע את זרעו ובל יט את ראשו אלי שבר. הוא מסרב, כי ננעץ בזממו ולא זז מן הבית. שוב אחפש את חרבי - בעוניי אלי מוות נכספתי. אין לי עצה ותבונה וגם דרך אחרת לי אין...
בספר הרביעי (עמוד 146): משעלו על ההר כף-רגל-אנוש לא דרכתו, עדר עזים ושעירים קפץ פתאום מן הגבע, אף יעלים וצבאים קמעבר מזה יחפזו, זה-אחר-זה נבהלים במורד לשדות יזנקו, ובנוסם מן ההר אבק יעלו השמימה. שם על סוסו המהיר ינשא גם הנער אסקניוס, בעמקים כמו חץ דוהר מני עדר לעדר - הוא מצפה לחזיר שפתאום מן היער יגיח או לאריה הצהוב שירד מן ההר אל העמק.
בספר השישי (עמוד 250): שני שערים לשנה: האחד מעוצב הוא מקרן, בו צליל האמת יצאו לבקר את הארץ. שער שני - כולו שנהבים ולבן הוא כשלג: רק חלומות הכזב יעלו בו לקראת השמים. בו ישל גם אנחיזס את בנו בלוית הסיבלה, אף יברכם לשלום בצאתם בדלתות האוורנום.
בספר שנים-עשר (עמוד 442) : נימפה, חמדת הגלים ופאר-נהרות זו אהבתי! את האחת לי יקרת מכל פילגשי הלטינים שבתומן נתפתו ליצועי בעלי גדול-הרוח! רק את פנייך אראה ברצון בשמים , יוטוורנה! בואי, לימדי אסונך ואל תאשימי את יוונו!...אם יעלה בידך להציל את אחיך - הציליהו! עורי! מצווה היא! אולי ייעתר הגורל לעזרנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!