שלמה שפירא
מדובר ב- הרב בקשי דורון שליט"א שהיה רבה הראשי של חיפה בשנות ה-70, ה-80, ה-90 שנשאל בתחילת כהונתו ב- חיפה, ונתעוררה שאלה של בישולי עכו"ם במשטרת ישראל.
"אחת השאלות שנשאלתי בעת כהונתי ברבנות חיפה הגיעה מרב ששירת במשטרת ישראל . באותם ימים הפעילה המשטרה ברחבי הגליל למעלה מעשר נקודות משטרה, ובכל אחת מהן היה מטבח. מטבח זה שימש להכנת ארוחות בשריות בלבד, ואילו בבוקר ובערב היו מביאים את הארוחות מחוץ לבסיס. לאחר שערכו מכרז התברר כי הזכיין היה דרוזי, ורק לו הותר להפעיל את המטבחים. נתעוררה שאלה של בישולי עכו"ם, וחיפשתי אחר היתר. בהלכה יש מחלוקת בטעם איסור בישולי עכו"ם. לפי דעה אחת, האיסור הוא משום "חתנות", שהרי גדולה אכילה שמקרבת לבבות. לפי דעה אחרת, החשש הוא "שמא יאכילנו דבר טמא". חלק מהפוסקים אמנם התירו העסקת שפחות נוכריות, אך גם אז רק כשהן קנויות לבעליהן היהודי. הרמ"א, למשל, (הרב משה איסרליש הידוע בכינויו הרמ"א (1530-1572) שהיה מגדולי הפוסקים, ראש ישיבה , מקובל ופילוסוף מ- קרקוב בפולין פוסק שבמקרה זה ניתן להתיר בדיעבד. דא עקא שכאן מדובר במצב שבו כל המטבח, לא רק העובדות, נתונות לניהולם של דרוזים. אכן הדרוזים אינם עובדי עבודה זרה, וכבר הקלו בפת פלטר, כאשר לא מובר באיש פרטי אלא בלחם שנאפה לצורך הרבים. ועם זאת, קשה להסתמך על היתר מעין זה לכתחילה. מתחילה סברתי שעלינו לדרוש שבכל מטבח כזה יהיה לפחות עובד יהודי שידליק את האש ויניח את הסירים על גבה. אך אז התעוררה בעיה חמורה הרבה יותר, כאמור, כל עובדי המטבח היו דרוזים. וכל איסור בישולי עכו"ם לא נועד אלא למנוע "חתנות", קירוב דעות ולבבות. האם כדי להינצל מאיסור בישולי עכו"ם ניצור מצב שבו יהודיה אחת תעבוד במחיצת פועלים דרוזים? אכן, במצב כזה, יש להפעיל שיקול דעת, ולהתחשב בנסיבות, לא די בלימוד ההלכות עצמן, אלא להתחקות גם אחר מקורן וטעמן."
בקשי דורון מונה לרב הראשי הספרדי של חיפה בשנת 1972 ולאחר מכן מונה לרב הראשי של העיר עד לשנת 1975, אז כיהן במשותף כרב הראשי של העיר ביחד עם רבה האשכנזי של חיפה שאר ישוב כהן ז"ל. הוא הקים את המוסד הדתי מורשה בעיר, שם לימד תורה, וחלק משיחותיו עם תלמידיו קובצו בספרו "בניין אב". בשנת 1993 הוא מונה לרב הראשי לישראל – תפקיד שבו כיהן עד לשנת 2003 לצדו של הרב הראשי האשכנזי ישראל מאיר לאו.
השבמחקראה "מחניך - והיה מחניך קדוש", בטאון הרבנות הצבאית, גליון א', אביב ה'תשסז (2006-2007), עמוד 153.
השבמחק