שלמה שפירא
עלייתו ונפילתו של "איש חזק" / פנחס רוטנברג (הזקן מנהריים) בארץ ישראל, 1879-1942- ל- "אלי שאלתיאל", הוצאת "עם עובד" / כרך ב' מדובר על חזונו ומפעל החשמל שיזם והקים - ראייתו הייתה ארוכת טווח, ו- "עבר הירדן"- "מרחב המחיה" לבעיית ארץ-ישראל. הנשיא טראמפ לא הראשון שדיבר על "מרחב המחיה" לבעיית ארץ-ישראל.
רוטנברג ל- פרקינסון (1932) מן הממשלה הבריטית - "זאת לא אפלייה לאמץ שאין לעורר את העניין להתיישבות אלפי ערבים מפונים מארץ ישראל ואף מתיישבים יהודים ימצאו בה גם בעבר הירדן וזאת בכוונה להסיר משהו מן ההאשמה הכבדה המוטלת על הציונים, שבהתיישבותם בארץ ישראל גרמו לנישולו ולהרעת תנאיו של עם אחר. עם-זאת התנגד למחיר הגבוה שדרשה תכנית החולה, שבעיקרו של דבר לא היתה אלא מחווה סמלית ולא פתרון כולל ומקיף לבעיה קשה. רוטנברג אכן דאג לאינטרסים של חברת החשמל, וכשדם שהתנגד לניצול הירקו, מחשש שמא תיפגע כדי כך צריכת החשמל, התנהג כאיש עסקים קשוח ולא גילה נכונות לוותר על זכויות הנתונות לו כחוק. ובכל-זאת לא נהג רק כיזם הדואג לדיווידנדים. רוטנברג, כמוהו כרבים מבני דורו ורקעו, ראה בחשמל ובמקורות האנרגיה את המפתח והתנאי שאין בלתו לכל פיתוח והתקדמות. ערכן של הפוליטיקה והמחוות הסמליות במקומן מונח, אך בלא תשתית האנרגיה לא תיתכן שום בנייה, ולכן בעומדו לפני בררה לא היסס כלל. שני הצדדים במחלוקת היו נטועים אפוא בכבלים של מיתוסים. הקסטר ונביאי חזון החולה (ובכלל זה ראשי המשטר הבריטי בארץ) תלו תקוות מוגזמות בתכנית פיתןח יקרה מאוד, אך מעוררת דמיון, ורוטנברג - במיתוס האנרגיה ההידרו-אלקטרית. אכן, אם כשל רוטנברג, היה זה בחשיבות היתרה שיחס לניצול מקורות המים כמקור לאנרגיה חשמלית. גם בשעה שלאנשי מועצת המנהלים בלונדון לא היה ספק, כי אין לבסס את אספקת החשמל בארץ על מקורות המים שלה...והוסיף לדרוש שתוקם תחנה הידרו-אלקטרית שנייה...ונימוקיו על הסכנות הכרוכות בתלות רבה מדי באספקת דלק סדירה מבחוץ - נימוקים לדור שידע את מכאוביו של אמברגו נפט - זרים ולא-ענייניים...בניגוד להנחה שהיתה מקובלת בסוכנות היהודית ובהנהלתה בירושלים, לא בלונדון נמצא הגורם העיקרי לגיבוש מדיניות עבר-ירדנית ברורה, אלא בירושלים...
פרקינסון קיווה כי רוטנברג יסתפק בהצגת השאלה העקרונית ולא יוסיף לתבוע תשובה ברורה, הרי שנכונה לו אכזבה. באפריל 1932 בא רוטנברג ללונדון ובקשתו להיפגש עם פרקינסון ועם שר המושבות והיה חשש שיעלה שוב את שאלת עבר הירדן ויעורר מבוכה...ידידים תיארו את רוטנברג כ- "בעל אופי חזק ואדם יעיל מאוד מן הבחינה העסקית ושיטותיו בעסקי פליטיקה הצטיינו מאז ומעולם בחובבנות מרובה...בשלב זה עמד על ההנחות הפוליטיות שעמדו ביסוד "הפוליטיקה הערבית"...בדבריו הציג את המופתי וסיעתו כגורמים קיצוניים המתנכלים לכל הסדר ואף פוגעים באינטרסים של בריטניה באזור. הממשלה הבריטית חייבת לתמוך בפעילותם של הגורמים התומכים בשיתןף פעולה יהודי-ערבי...
במהלך 1932 ממשלת בריטניה סיכמה שתנסה למנוע ככל יכולתה התיישבות יהודית באזורים אלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!