שלמה שפירא
אליאס ח'ורי - "פנים לבנות" / "אלוואג'דה אלביצ'אא", רומן, הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה, סדרת "הכבשה השחורה",2014, תרגום מערבית: יהודה שנהב-שהרבני. הסופר מחלק את זמנו בין ביירות, שם הוא עורך כתב העת של המכון ללימודים פלסטיניים, לבין ניו יורק, שם הוא מלמד ספרות ערבית באוניברסיטת ניו-יורק. זה הרומן השלישי שלו שמתפרסם בעברית.
תוכן העניינים: הקדמה, פרק א' - המתאגרף השאהיד. פרק ב' - גופות מחוררות. פרק ג' - קירות לבנים. פרק ד' - הכלב. פרק ה' - החקירה, פרק ו' - הנספחים. פרק ז' - חתימה זמנית.
בתחילת הספר יש ציטטה מאת: אלאבשיהי / אלמסתטרף, קהיר, 1306 לספירה המוסלמית, 1888לספירה הנוצרית, חלק שני, עמוד 264" - "מסופר על ישו שנתקל במהלך מסעו בגולגולת מתפוררת. הוא ביקש מאלוהים שהיא תדבר. אלוהים העניק לה קול והיא אמרה: אני בלואן אבן-חפץ מלך תימן. חייתי אלף שנה, פרנסתי אלף ילדים, ביתקתי אלף בתולות, הבסתי אלף צבאות וכבשתי אלף ערים. אבל כל זה היה כחלום. כל מי ששומע את סיפורי לא ילך שולל אחרי העולם הזה, ואז ישו, עליו התפילה והשלום, בכה בכי מר עד שאיבד את הכרתו."
מגב הספר: מי רצח את ח'ליל אחמד ג'אבר? מי השליך את גופתו אל ערימת זבל בשכונת אונסק"ו בביירות? בניסיון מרתק להתחקות אחרי הפרשה המפותלת הזאת חושף רומן מופת "פנים לבנות מאת אליאס ח'ורי" את הסיפור המצמרר של מלחמת האזרחים האכזרית בלבנון בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת - המאה העשרים. זוהי אנטומיה מזהירה של אדם במלחמה, העומד בפני אבסורד הקיום האנושי ברגעים שבהם נדמה שהקליפה הדקה של התרבות מתפוררת לכל עבר. אל מול כל זאת מעמיד אליאס ח'ורי את הספרות עצמה במבחן נוקב ומשרטט את גבולותיה. רומן מסעיר זה הוא מפסגות יצירתו של אליאס ח'ורי, מגדולי הספרות הערבית העכשווית
מחמוד פח'דו ו- בהייאה אע"א (עמוד 86) : הוא ישב לבדו. ואז שוב ראה אותה. הוא ישב על המדרגות בכניסה לבנין ואכל מקופסת שימורים ואיתו גם כיכר לחם ועגבנייה...כאשר חלפה על פניו הוא פנה אליה בקול רם. את מוזמנת. תודה. היא לא המשיכה, היא האטה את צעדיה והוא חזר על הזמנתו. היא נעצרה, הסתובבה ונשענה על גדר הברזל המפרידה בין המדרגות והדלת החיצונית...הוא הסתכל בפניה וראה את הקעקועים מסביב לעיניה. היא יפה, חשב מחמוד...הוא שאל אותה מה היא עושה בשכונה הנטושה הזו. היא סיפרה לו שהיא עובדת כעוזרת בית אצל אדון "אחמד רסתום", המשפחה נסעה לצרפת והיא נשארה לבדה לשמור על הבית. אבל זה מסוכן. זה אזור לחימה. היא אמרה לו שהיא בוטחת באלוהים וגם בילדים שלה העובדים באתר הבנייה הסמוך והיא באה לבקר אותם אם לא באים לבקרה מפעם לפעם...בעלה מת מדום-לב לפני שלוש שנים...עברו חלפו הימים, היא לא באה יותר ולא העז לבקר אותה. בבוקר גשום אחד התעורר מחמוד מוקדם,,,תחילה חשב שהגיע הזמן ללכת הביתה לראות את פאטמה ואת הילדים, אולם שינה את דעתו...הוא צעד ברחוב הנטוש ופנה ימינה אל הסמטה ונעמד מול הבניין שבו התגוררה...עלה קומה ועוד קומה והגיע לדלת סגורה. הוא דפק בדלת - זה אני, מחמוד...הוא היה בטוח שהיא תפתח מייד את הדלת, הוא עמד והמתין...דפק ודפק והדלת לא נפתחה...היא לא רצתה לפתוח, אולם לפתע נפתח חרך צר בדלת...פתחה את הדלת והתיישב בסלון...מחמוד לא ידע כיצד להתקרב אליה. הוא בער. הבעירה התפשטה בכל גופו. הוא אחז בכתפה אבל היא סירבה. היא אמרה: לא, יש לי ילדים, אסור. אולם מטון דיבורה וממבט עיניה נדמה היה לו שהיא חושקת בו...היא לא הייתה יפה. הוא הביט בה כשפשטה את בגדיה...ורטט עבר בגופה...הוא שמע את גניחותיה והרגיש את גופה הרוטט...
מ- עמוד 148 : סמר לא הפסיקה לדבר ובקולה נשמעה התלהבות משונה. הקשב, אתה לא מקשיב. אנו צריכים להסביר לכולם על מה אנחנו נאבקים. יש לנו מטרה צודקת. עלינו להפיץ ברבים את מעלליהם האיומים של הפשיסטים . עלינו לספר על ההרג, האונס, הגזל, הגירוש והריסת הבתים. זהו תפקידו של קולנוע המלחמה. אנו חייבים להפיץ ברבים את הזוועות שלהם. / אבל גם אנחנו ...התחלתי לומר לה. גם אנחנו תרמנו את חלקנו. / זה לא נכון. אלו שטויות. / באלוהים שזה נכון, תזכרי מה קרה באלדאמור...שכחת את אלמסלח', אתאלקרנתינה, את אלנבעה ואת תל אלזעתר? אחותי, אל תדברי אלי כך. באלוהים שאני מספר לך רק אמת. / לא, זו אינה האמת. האמת צריכה לשרת את המהפכה? לא. האמת צריכה לשרת את האמת...אני יודע. באלוהים שאני יודע. בכל מלחמה עושים טעויות. מה שחשוב הוא העניין הפוליטי, אבל גם אנחנו עשינו מעשים. לא. איך לוחם כמוך יכול לדבר כך?..היא קמה ממקומה, המלצר הביא חשבון. רציתי לשלם אולם היא התעקשה לשלם.
מ- עמוד 197 : ...אני מוצא את עצמי במבוכה גדולה. כמחבר הסיפור אני מרגיש אבוד שכן אינני יודע את כל העובדות לאשורן. למעשה אינני יודע דבר. בדרך כלל סופר אמור לדעת את כל פרטי הסיפור ובוודאי את סופו. הוא אמור לדעת לקדם את העלילה באיטיות ובהדרגה כדי שהקוראים יסיקו את מסקנותיהם...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!