שלמה שפירא
מאיר שרוני - "עוד ירוקים העלים", הוצאת "טרקלין", 1984, תשמ"ד.
בספר הקדשה בכתב-יד : 23.3.85 (1985) - "לידידינו החביבים, שרה ושוע ציגל ומשפחתם, מאחלים לכם כל טוב וחג שמח. זהבה ומאיר שרוני. "ומי יעבוד?" - על התקופה בה 'גרנו באוהלים ואכלנו חצילים'
קטע מתוך פרק1 "שיחה במרפאה"
עמוד 9 - "בן שבעים ושבע שנים אני עתה", ענה. האמת היא כי מראהו תאם את גילו, אך שמחתי להסב לו קורת רוח מזערית. ישתעשע לו מעט באשליית שוא. "כל הכבוד לך", אמרתי, "אם בגיל זה טרם פרשת ממעגל העבודה" - "ומי יעבוד?" הגיב במהירות. "הצעירים אינם חפצים לעבוד, מחפשים הם רווחים בעסקי אוויר, הגולה בכל מערומיה הגיעה לארץ. את העבודה הפיזית עושים לנו 'הגויים' ; אותה עבודה בבנין, חקלאות וחרושת, אשר היוותה את היסוד ברעיון ההתחדשות הציונית של חלוצי העליה וההתיישבות בארץ, הפכה היום שם נרדף לטפשות ; פעם שאלו: במה אתה עובד? היום שואלים: במה אתה מתעסק? אנו מתקדמים ביחס הפוך. ככל שהמדינה מתפתחת יותר והאוכלוסיה גדלה ומתרבה יותר, מחנה העובדים הולך וקטן". שכני זה נכנס לאקסטזה והחל מדבר בהתרגשות. "ומה יהיה אם יום בהיר אחד, כתוצאה מהתפתחות מדינית מסויימת, יפסיקו 'בני דודנו' לבנות לנו את המדינה? אזי נמצא עצמנו עומדים בפני 'שוקת שבורה', ללא כל הערכות לקראת אפשרות זאת, וללא כל תחליף בכוחות עבודה כדי למלא פירצה מסוכנת זאת. ואם מישהו משרידי הדור הקודם מתחיל להטיף מעט ציונות ומגולל את העבר שלו על התקופה בה 'גרנו באוהלים ואכלנו חצילים', הוא זוכה מיד בתואר 'מנדנד', 'נודניק' בלעז. לאור הרדיפה השגעונית אחר רמת חיים המרקיעה שחקים, תאור תנאי חיינו בעת עלותנו ארצה, עת גרנו שש נפשות בשני חדרים הכוללים בתוכם גם את המטבח וגם 'חדר רחצה' בצורת פיילה (גיגית);בית השימוש היה בחצר, משותף לכל דיירי הבתים; למותר לציין שגם המזון שלנו דאז לא נמנה על מיטב תפריטי הגסטרונומיה של ימינו. לא אחת אירחנו גם אורח לשבת, מבלי שהזדקקנו לספר את הסיפור על 'הרבי והעז'. 'החימום המרכזי' שלנו התבצע על ידי שפשוף גב בגב ורקיעה ברגליים ועד כהנה וכהנה...ברחנו לכאן מהגולה כדי לבנות חברה חדשה המושתת על עבודת כפיים ללא חיים פרזיטיים, ללא רמאיות ושחיתות...ונוסף לזה גם עולם פשע מן המשוכללים בעולם....
עמוד 100 - "ישקה" החל מאבד את זהותו הטבעית, את חזותו העליזה, את שמחת החיים והחשוב מכל את קלות דעתו...ראשונה אשר הבחינה בתמורה אשר חלה בו היתה כמובן "לנה". היא ראתה בבירור שהוא עבר עתה תהליך של "התבגרות" מלווה בסבל נפשי.איפה ישקה העליז, מלא השובבות הילדותית, המהנה את אוזן שומעיו בבדיחותיו הסוחטות מהם צחוק מתגלגל?...להתרצות לדרישתו ולהצטרף אליו במסע הרפתקאותיו. לזאת לא היתה מוכנה כלל וכלל, אף במחיר ניתוק היחסים עמו...יומיים לא הופיע ישקה לפגישותיו עם חבריו למפלגה כמתוכנן. הוא פשוט התבייש בפניהם, איך יתרץ את ביטול הצטרפותו לעולים לבירובידג'ן?...לאחר יומיים בא אליו לבקרו בחדרו אחד החברים "המכובדים", חבר מזכירות הסניף, כדי לתהות על "קנקן העניינים", כי אם ישקה אינו מופיע לישיבה, הרי ישנם דברים בגן, הטעונים בירור, ואכן, החבר הבחין בפני מיד כי משהו אינו כשורה וחקרו על כך. ישקה החליט לא להסתיר מממנו דבר ולספר את האמת לאמתה..."שמע ישקה!מבין אני לרגשותיך, נתון אתה בכבלי אהבה, מאליו מובן שרצוי היה מאוד כי "לנה" תצטרף אף היא אליך, אך מאחר ודבר זה אינו ניתן לביצוע כדבריך, הרי מגיעים למצב של שתי ברירות. קנה המידה לברירות אלה הוא שאלת העדיפות, מה עדיף יותר? אשה או רעיון? ובכן דע לך כי במקרה כזה זכות העדיפות לרעיון, כי לאשה יש תחליף, אך לרעיון אין תחליף...עתה שפוט אתה בעצמך, מה עדיף?...אותו חבר אשר "הרביץ" עתה תורה לישקה, לא נראה כנראה בין הטיפשים. הוא ידע יפה מאוד כי אין המדובר כאן בבהמות, כי אם בבני אדם עם רגשות הנוגעים לתמצית החיים. טול ממנו את הרגש ונטלת את חייו...באותו ערב הוא חזר ל-לנהכי תקפוהו געגועים אליה. עתה ידע אל נכון כי אין הוא יכול להינתק ממנה...
עמוד 318 - עשיתי באמצעות ראובן,הכרות עם ענת ובטי. בענת ניכר היה מיד, כי בת כפר היא, הן בהופעתה החיצונית והן בדיבורה הצברי השוטף, בבטי לעומת זאת, ניכרה מיד כעולה מארצות-הברית, בעברית העילגת שלה ובמבטא האנגלו-סקסי, אך החשוב הוא ששתיהן עבדו במרץ במשק, והביעו שמחה ושביעות רצון. הפתגם הגרמני: קראפט דורך פרוידע (כח בשמחה) תאם נסיבות אלה...
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!