שלמה שפירא
מיקי בן-כנען ל- "אם החיטה - חורים במסך וירטואלי, הוצאת ספרא / הוצאת הקיבוץ המאוחד 2006. לספר זה אין קשר למחקרו של אהרן אהרונסון על "אם החיטה".
שלוש מערכות בספר: במערכה הראשונה - הליקופטר, הצפי הגנטי, שעון ביולוגי, בועה שקופה, ג'וליה, אולג, טיסה, ברווזים רטובים, מחשבות מטרידות הן כמו צפרים, מחקר, תלמה ג'ונס, האם הדת קנוניה של גברים, מכתש רמון, ארגון פנסיונרים מגדלי חיטה, טרקטור צהוב. /// במערכה שנייה - ציפור אדומה, דר' ואדבוקט לאדי כהן, נמר, 347000 דונם, לונדון, סיפורם של ווליד וחמיד, המנהל הכללי, פרוטסלט, שושן צחור, קנדה. /// במערכה שלישית - הסערה שיטחה מרבד בהיר על הכפר הקטן. ///בסוף הספר תרשימי נוף בצבע שחור - אחד מהם עם שמים מלאה הליקופטרים וחיה כמו עץ ורשום שם: "...השתיל הרך איחל לו בלבו גדילה ועמידות"
בכל דף ודף בספר מודפס הליקופטר קטן. בעמוד 6 מצויירים שני הליקופטרים עם ממדיהם: אורך: 400 מטר, רוחב בלי הכנפיים 150 מטר, אורך כנף אחת 143 מטר...ו- על גמדה אחת המחליטה יום אחד להינתק מהקרקע ולעוף לאוויר. על נגן פיקולו ערום וגבוה במיוחד. על זוג זקנים הנכלאים במעבה האדמה. על שני נערי מדבר ההופכים למנהלי חברה חובקת עולם. על אגרונומית איטלקייה המגדלת עצי זית בהרי הרוקי. על חריגים המגשימים חלומות באצעות טלפתיה. על מהתלה וירטואלית ההופכת למציאות.
ספר זה מוקדש באהבה לכל יוצאי הדופן באשר הם. אלה שנולדו כך ואלה שנולדו כך ואלה שגורלם גזר עליהם להצטרף במועד מאוחר יותר.
"מחקר" בעמוד 84-98 : "...הגשם הדק צייר נקודות כהות על רצפת הגג ושיבץ פנינים שקופות בגינתי האומללה. חשתי דחף להיכנס להליקופטר ולשעוט גבוה לאוויר, אך חששתי להשחית את המעט שנותר...התיישבתי לשולחן וניסיתי כמיטב יכולתי לתכנן חופת ניילון אותה אתקין מעל השיחים...כשיצאתי לגג יכולתי לראות את ההבדל ממרחק: הצמח ואחיו ניצבו כזוג תאומים מרוצים ובריאים כשראשיהם זקורים לעומת הרקיע. בכל יתר השיחים חל שינוי לרעה והם נראו כמלחכים את העפר מתוכו צמחו. היה זה ברור כשמש: יש קשר בין צילום השיח ועובדת החלמתו...בכל זאת, כתבתי לעצמי מזכר ואחסנתי אותו בתיקייה הנקראת: "עגבניות שלי". כתבתי: "צמחים אשר תצלומם מוצג על מסך המחשב במשך עשרים ואבע שעות - מתחזקים...
בתחילת הספר שיר מאת: אולג אוסטרובסקי : לא מת אני כי אם חי ורוחי תתגנב עדיך. לא מת, כי חי ונושם, את זכרון רחמי חמוקיך. הורשתיך עצבות העולם, יגונו של העשב הקר, המרתי יקיצותיך, אל עפר בוסתני הצר. שיכנתי עיני בעיניך, לראות את הסוף המר. אך את...בעפאים רוחצת לך שמש סתיו, ועולם רחב מפזז, מצחק באישוניך. עוד מעט יהיה אפרסקים כאלו גדולים, עסיסים ינטוף בין שדייך וערוץ זרימתו ידרים חלצייך. תתהלכי בחמדה עגבנית לקושש שמחותייך, ותרכיני חייך - להפליג, בשלולית מטבחך, לנוסס בשבחייך. להרפות מ ידי האוחזת. אך אני פה. עד תום חשקייך. עד יכלו מודעייך. עצב ידי - בידייך, כי מותי בחייך.
(לספר זה אין (יש?) אולי), השפעה מ-"אם החיטה" - תגליתו של "אהרן אהרנסון" שערך מסעות מחקר רבים ברחבי הלבנט (ארץ ישראל, עבר הירדן, סוריה והלבנון - כולם אז חלק מהאימפריה העות'מאנית), במסגרת מסעותיו בגליל ובחרמון שב וגילה בשנת 1906 את "אם החיטה", תגלית שהביאה לו תהילה עולמית, ובין השאר - הזמנה של משרד החקלאות של ארצות הברית לביקורים ארוכים באמריקה. הוא לא כתב ספר, כתב מאמרים - שאחד מהם "שמות המוניים לצמחים בישראל" ועוד).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!