שלמה שפירא: "יופי ועצבות" ל- יאסונרי קאוובאטה - Yasunnari Kawabata

שלמה שפירא

"יופי ועצבות" ל- יאסונרי קאוובאטה - Yasunnari Kawabata

פורסם ב-יפן 1965, מאנגלית: שרונה עדיני, הוצאת "כנרת" 1987

זהו רומאן של אחד מגדולי סופרי יפאן המודרנית וחתן פרס נובל לספרות 1968. 

טושיו אוקי, סופר מכובד ומצליח בגיל העמידה, עורך ביקור נוסטאלגי בקיוטו על מנת להאזין פעם נוספת לצלילי פעמוני המקדשים בליל ראש-השנה. בביקורו הוא פוגש את פילגשו מלפני שנים רבות, שהייתה לציירת יפיפיה, והמתגוררת בקרבת המקדש עם בת-חסותה, קיקו, צעירה סוערת כבת עשרים. בין השלושה נרקמת מערכת יחסים סבוכה ומרגשת, המסתיימת באקט של הרס ונקמה...כבכל ספריו של המחבר, גם בספר זה, נראה כאילו לכאורה אנו חוזים במציאות יומיומית שקטה ונינוחה, אך בעומקה ניכרת סערה אירוטית עזה, המצויירת בידי-אמן, הן בטפלו בנפשן של הדמויות בתאורי המציאות והטבע - כשהיופי והעצבות שזורים בהם כאחד.

עמוד 94 : ..."השביעי!" הדגישה קאיקו. "אפילו לא חיפשת אותי בעיניך כשירדת במדרגות. אם אתה מצפה לפגוש מישהו, טבעי שתחפש אחריו בעיניך, לא כן? אתה פשוט המשכת ללכת כשעיניך מושפלות. התביישתי כל-כך, עד שרציתי להסתתר." / "אבל לא ציפיתי שתבואי." / "אם כן מדוע שלחת מכתב רשום על מועד בואך?", "זה היה כמו מברק - לא היה בו כלום חוץ משעת הנחיתה. אולי פשוט רצית לבחון אותי? על כל פנים, אני כאן." / "אילו ידעתי שתבואי הייתי מחפש אותך בעיני!" / "גם לא כתבת היכן תתגורר. לולא באתי לנמל-התעופה, לא הייתי יודעת זאת." / "ובכן..." טאיצ'ירו היסס. "פשוט רציתי שתדעי שאני בא לקיוטו." / "זה לא מוצא חן בעיני. אני לא מאמינה מה אתה מנסה לעשות!" / "חשבתי להתקשר אלייך." / "ואם לא היית מתקשר, היית פשוט חוזר הביתה לקאמאקורה / "לא, קיוויתי שהמכתב יעזור לי להתגבר על הבושה ואוכל להתקשר אלייך."? רק רצית שאדע שהיית בקיוטו? ניסית להשפיל אותי, להודיע שהיית בקיוטו ולא התראית אתי?" / "להתגבר על הבושה? היית זקוק לאומץ כדי לבוא ולפגוש בחורה כמוני. לפעמים אני רוצה למות. קדימה! תתחיל לרמוס אותי!" / "מדוע את מתפרצת כך לפתע פתאום?" / "זה לא פתאומי. אני מין טיפוס כזה שמתפרץ. אני זקוקה למישהו שיפגע בגאוותי." / "אני חושש שאינני הטיפוס שיפגע בגאוותו של אדם." / "כך זה באמת נראה, אבל זה חייב להיות. אתה יכול לרמוס את כל כולי!" / "לשם מה את אומרת דברים כאלה?" / "איני יודעת!". 

קאיקו החליקה קלות בידה על שערה, למול רוח הפרצים שחדרה דרך חלון המונית. "אולי" אני סתם אומללה...גם אתה נראית עצוב ושפוף כאשר נכנסת לאולם הנוסעים. מדוע היית עצוב כל-כך? ציפיתי לך, אבל נראה שקיומי לא הטריד אותך, לא כן?" / למען האמת, חשב עליה, אך לא היה מסוגל להודות בכך. / "גם זה גרם לי שארגיש אומללה, אני אנוכית...איך אגרום לך שתחוש בקיומי?" / "אני חושב עלייך, תמיד."הצהיר. "גם ברגע זה." / "באמת?" מלמלה קאיקו. "מוזר לי להיות כאן, לצדך, ואני רוצה להמשיך ולשבת כאן ולהקשיב לך.,

המונית חלפה על פני מפעלים חדשים באיבראקי וטאקאססוקי, על הגבעות הסמוכות ליאמאצקי התרוממה מזקקת סנטורי המוארת...

עמוד 105 : ...גם אם לא מיוזמתה קרתה ההתאהבות החדשה הזאת בתלמידתה קאיקו, הצעירה ממנה כל-כך, ובת אותו המין. האין זה עוד פן של התאהבותה בעצמה? רק כך אפשר להבין את החלטתה לצייר את קאיקו - נערה שנראה שנעשתה לאשה חמסנית , ואשר ביקשה לשמש לה מודל בעירום - כבתולה קדושה בודהיסטית היושבת על גבי פרח לוטוס , ואולי ביטאה בזאת אוטוקו רצון נסתר ליצור דיוקן יפה וטהור של עצמה? נראה שהנערה בת השש-עשרה שאהבה את אוקי תחיה בתוכה לעד, ולעולם לא תתבגר, ובכל זאת לא היתה מודעת לכך...

עמוד 127 : "אבל כבר מחשיך," אמר. "מדוע לא נחכה למחר?" / "מחר?" , עיניה אורו. "אז אתה נשאר? אתה באמת נשאר?...אבל, מי יודע מה יקרה מחר...אני רוצה להיות אתך על המים. אני רוצה שהגורל יכוון אותנו, אני רוצה שהגלים יסחפו אותנו. המחר עליו לחמוק מאתנו..כעבור שלוש שעות, שמעה אואנו אוטוקו ברדיו על התאונה באגם ביווה ומיד הזמינה מונית ונסעה לשם...קריין החדשות הודיע כי בחורה ששמה קאיקו, נאספה על-ידי אחת המפרשיות...ברכיה של אוטוקו רעדו, כל גופה החל לרעוד...היא ראתה את מיטתה של קאיקו...קאיקו היתה שקועה בשינה. נראתה שלווה מאוד ונשימותיה היו קצובות ושקטות...קאיקו פקחה את עיניה והביטה באוטוקו בעיניים נוצצות מדמעות.