שלמה שפירא
אנתולוגיה / "עטים וקוים" שיצאה-לאור, על-ידי עמותת קס"מ, קבוצת סופרים יוצרים ומשוררים מקרית-מלאכי והסביבה, 1991
את "שיכחתי-לידיד" אני מנסה לרצות היום, באיחור של למעלה מעשרים שנה. ב- 19.8.91 אני מקבל עותק מהאנתולוגיה / "עטים וקוים" שיצאה-לאור, על-ידי עמותת קס"מ, קבוצת סופרים יוצרים ומשוררים מקרית-מלאכי והסביבה, 1991, שמשתתפים בה:
אביצוק יעקב (עורך), אטדגי ארמנד, ארקין רוחמה, גורביץ שמעון, דניאל שרה, דשא מיכאל, וישניצר נעמי, ירושלמי אהרן, להט ציון, לזר דליה, מורד עזרא, סופר עמרם, סמיד שלום, עמר דוד, פלג שושנה, קורן שמעון, רחמים יואל, רחמים רמי, שופט אשר. והמשתתפים הם מ - קרית מלאכי, אשקלון , אשדוד, מזכרת בתיה, שדמה, אביגדור, אמונים, נגבה.
שולח האנתולוגיה - עזרא מורד מ-קרית מלאכי והיה מצורף מכתב, (שחותמת העמותה טבועה בו):
לידידי
המשורר
שלמה שפירא
שלום רב לך,
מה שלומך?
רצ"ב האנתולוגיה שלנו "עטים וקוים". הפרק - חג עצוב - יעניין אותך במיוחד.
אשמח - אם יהיה לך פנאי - להתיחס
בברכה
- מורד עזרא - (חתימתו!)
יו"ר קסם
בדף הראשון של האנתולוגיה, הקדשה בכתב-יד:
לידידי
המשורר
שפירא שלמה
בברכת יוצרים
-מורד עזרא- (חתימתו)
יו"ר קסם
שירו של מיכאל דשא מ- שדמה (עמוד 29)
לש. שלום - באהבה רבה!
אתה המצית לבבות דועכים,
העובר וזורע בַּחֶלֶד פרחים,
החותר נתיבות וחושׂף נבכים -
אתה פֶּה וכנור לבריאה!
הד ניביך מוליד גאונים בעולם,
לדלים תהפך, חג גדול את חֻלָּם -
אך נפלאת מהם, כי פכחים הם כלם,
ואתה רקום סוד ופליאה.
דמך מתרונן באביב-עולמים.
יינות כל היקום בעורקיךָ זורמים.
כדשאים, אילנות תחדש עלומים
ובכל יום תולד מחדש!
בכל יום מחדש תולד ואתךָ -
שמש-בקר נולֶדֶת, נוטה לקראתך
מלוא זהר חסדה; אז תִּמְלא מרוחה
ובניתָ לַיֹּפִי מקדש.
כך בודד תְּהַלֵּך, ערירי עדי-עד
ככוכב העובר מסלולו לבדד
ולא יִפְגש עד עולם באחיו האחד -
כי כוכב גם אתה המשורר!
מעבר לזמן ומעל לכל דור
תופיע פתאם ובךָ המאור,
ובעולם של טמאה - אתה הטהור
על הַתֹּם כנורך תעורר!
הערה: כתבתי סקירה על ספריו של מיכאל דשא במוסף הספרותי של "מעריב" / שלמה שפירא
"ליל הגלשונים" ל- רומה ארקין - ממזכרת בתיה (עמוד 20)
פנים יפות, גלויות, רכות, צעירות
מספרם ששה.
עינים חיכניות, סקרניות ערניות,
חילים ששה.
תמונותיהם צעירות במסגרות שחורות
נבטו אלינו, כסו-גליונות בכותרות
כאותם חמשה
שנפלו במעלה החמשה
עליהם שרנו ובכינו: "בבית השאירו
אם ואחות, תינוק ואשה".
בגלשון חבלן הגיח מהרי גולן,
אל חילים ששה
בצפון הפתיעם, רצחם במשמרתם,
כאותם חמשה
עלו למעלה החמשה.
בוכים אב, אם, ילד ואשה -
כל העם, ביראה וקדשה.
"תפלת המשורר" ל- דליה לזר מ- אמונים (עמוד 48)
אנא, אלי!
תן בי התבונה והעז
לשזר מלותי, הגיגי לחרז
לטוותם במלאכת מחשבת,
אל לב מבין, אל אזן קשבת.
קטע מ- "חג עצוב" ל-עזרא מורד מ- קרית -מלאכי (עמוד 54)
...- אז מה אתה אומר? למכור?
- תמיד תוכל למכור. מי יודע כמה רכוש יש לך? הרי אינך מבניו של קורח ולא מבני בניו.
- אבל אם כולם ימכרו מטלטליהם בבת אחת המחירים ירדו.
- ירדו, ירדו! הלואי שזאת תהיה צרתנו היחידה.
- טבכל זאת אני חושב למכור.
- עדיין לא! כי גם הענינים לא כל כך ברורים. נחכה חודש חודשים אולי עד "שבועות" ואז נהיה יותר חכמים.
- מה אגיד לך, אתה צודק. אני לא מאמין! אצלם "יום עסל ויום בצל!"
- האמת היא שגם להם נמאס. כל יום בורחים מאות יהודים והשלטונות והמשטרה עומדים חדלי אונים וככלי ריק בפני תופעה זאת. תאר לעצמך: מנהל ההדואר מגיע בבוקר לעבודה ומחכה לדוור היהודי, והבחור איננו. ברח! ומנהל הרכבת נבוך ומבולבל כי האתת שלו לא הופיע וכך הלאה, פשוט המשק העיראקי כולו בתוהו ובוהו.
- אתה רוצה להגיד לי שהמשטרה והצבא לא יכולים לעצור בריחה זו?
- לא ולא! בשום אופן! מה רצית שיעמידו שומרים ושוטרים בכל שעריהם ובכל גבולותיהם? ...
הערה:סקרתי את יצירתו של "עזרא מורד" / שלמה שפירא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!