שלמה שפירא
סימנים מן השּׁוֹאָה לאחר השואה
לידידי - המנוח אהרון טייכנר ע"ה שחווה את השואה
ששאל אותי עשׂרות פעמים "אם יש אלוהים ?"
והייתי שותק ולא עונה, כי אני חושב שכן
ובפעם אחת הצטרפתי לשאלתו!
רוחות עָכְריות מתקרבות
אויר נָכְרי בפתחי דלוּתנו
אש מתקרבת ומתהדקת
עשן סמיך
רוע רְבַע-ממדי - שׂנאה
שׂנאה
שׂנאה
שׂנאה
הר חיים-להפקר, הר-אימים, הר-ייסורי-תופת
הר-איבוד-צלם-אנוש...
נשארה בתוכי אותה מחיקה:
תעלומת הרוח הלא-מושיעה
הנשׂרוד שוב ונבאר תעלומים?
04.1997
04.1997
שלמה שפירא
השבמחקעל אהרן טייכנר
דמות מוכרת בהרצליה. הוא היה כל השנים איש ציבור למופת שמשמש דוגמה לידידות , חברות ,
עזרה הדדית ,ובכל בעיה מצאו בו אנשים "ועד פעולה לעזרה והצלה" . אני זוכר מקרה
שמישהו היה צריך לעבור ניתוח ונאמר לנו להכין עשר מנות דם , ואהרן נלחם להיות הראשון מבין התורמים . "בתרומת דמו"-פשוטו כמשמעו ,ככה היתיה תרומתו לחברה שבתוכה חי . לא התפלאתי לאחר מספר שנים שהוא האיש שלזכותו התבצעו התרמות דם רבות בהרצליה .
גם הוא עבר את השואה והחזיק ומחזיק בחיים בענווה ולעזרה ולהצלה וגם לשׂיחות נפש עם כל תושב "מקיר אל קיר" ויהא האדם אשר יהיה . בזכות זה זכה להיות אחד
מ"יקירי הרצליה".
30.01.2009 (קטע שכתבתי בזמנו בבלוג השני שלי - בישרא-בלוג)
שלמה שפירא
מחקדברים מתוק קטע שכתבתי בבלוג השני שלי, בישרא-בלוג ב-
...הספר הראשון שקניתי ,היה זה מ-אח ששׂרד את השואה שעבד עם אבי במרפאת קופת חולים ומכר לי את ספר "מורדי הגיטאות" (האיש חי וכשפגשתי אותו פעמים רבות לאורך השנים ,תמיד התווכחנו וכל אחד נישאר בדעתו בנושא -האם יש אלוהים ?אני טענתי שאני מאמין שיש ,אבל אמרתי לו שאולי הייתי עונה אחרת בסיטואציה שהוא עבר ). הספר לימד אותי לראשונה שלשואה היה גם צד שני .הפן היהודי המתקומם והנלחם על חייו כי תמיד שאלתי את עצמי למשל ,למה לא חנקו והוציאו בצפרנים עיני אלה שהובילום למשׂרפות – חרה לי מאד איך הצאן לטבח לא ניצל הזדמנויות כמו "תמות נפשי עם הפלשתים " !
באותו קטע כתבתי שיר ותוכנו מן האמת שסיפרו לי מגוף ראשון או חוויתי מגוף ראשון ואני זוכר כל שם ושם של הדמויות שם השיר: "האבנים הבוכיות" אותו ניתן לקרוא בבלוג האחר שלי.
שלמה שפירא
מחקבימי התיכון שלי, לא פעם הייתי מבקר את אהרון טייכנר בביתו ומשוחחים על כל דבר וגם הייתי מעיין בספריו הרבים שנמצאו בספרייתו. היו לי הרבה שעות של שיחות פילוסופיות עמו וגם שיחות על פוליטיקה וממשל היה איש משכמו ומעלה בשיחה וויכוח והבעת דעות ועמדות.
לא פעם כשחזרתי מוויכוח כזה הייתי, בעצם רציתי להביעהרגשה כמו:
"מה יכול להישאר מן האדם בתופת ההוא
ואם נשאר
מה נשאר מן הלב
מה נשאר מן הנפש
ומה נשאר מן הנשמה
ולמרות הכל
את פצעינו הנאמנים ריפאו באמונה שלמה
אך פצעיהן מעולם לא הגלידו
חבשו אותם לילה לילה
בבכי באימה וביללות זעקה
שאותם שמעתי מבעד לקיר ביתי
וכל אבן ממנו בכתה ובוכה עד היום...
שלמה שפירא
השבמחקשמחתי השבוע למצוא כתבה בפינת "בריאות"ב- "קול הרצליה", גיליון 1127 ה' תשרי תשע"ז 7/10/16 עם תמונה בזמן חנוכת המרכז העירוני לקידום הבריאות ע"ש אהרון טייכנר ז"ל ברחוב אבן גבירול 49 בהרצליה, במעמד ראש העיר פדלון, סגניתו ומ"מ מאיה כץ, מנכ"ל העירייה יהודה בן עזרא, רות רזניק ובני משפחה.
ובכתבה היה כתוב:
אהרון טייכנר ז"ל שעבר את התופת הנאצית, הגיע לארץ וקבע בהרצליה את ביתו. כאן הוא עבד כאח בקופת חולים, במרפאת גוטפריד, אבל לא הסתפק בכך, וכשהוא רוכב על אופניים, היה עורך ביקורי בית, גם בלילות ובשבתות, הגיש עזרה, התעניין תוך מתן לכל אחד את התחושה שהוא ממש בן משפחה. גם כשפרש המשיך להיות בהנהלת מד"א ופעל לגיוס תרומות למען המעון לנשים מוכות בעיר, ובשנת 2003 הצטרף למועצת העיר. בשנת 2000 הוענק לו התואר "יקיר העיר".
בטקס אמר ראש העיר משה פדלון: "אהרון טייכנר ז"ל היה תמיד אוזן קשבת וכתף תומכת לאלפי אנשים ומשפחות, ושמו היה שם נרדף לטוב לב ולתרומה למען הכלל. הרצליה הוקירה וגם היום הרצליה מוקירה לו תודה על העשייה האדירה, כשהבית יישא את שמו וינציח את דרכו"...
הפסקה האחרונה חזקה ומעוררת.
מחקהוקדש לזכרו של אהרון טייכנר ע"ה שהיה גם אח יקר מאד (שידע ויכול היה לראות את המטופלים שלו, הבריאים, החולים, והנוטים למות ברמה כוללת ומקצועית) במרפאה קופת חולים הכללית בהרצליה.
עדנה ש.