שלמה שפירא: חנוך ברטוב בספרו "החשבון והנפש": ...הורדת הלוט מעל גונבי הדעת, מעל פני אותו חבר ריקים, חסרי מצפון, אשר המדינה היא להם אמצעי להנאה פרטית, להתעשרות על חשבון הציבור, לפרזיטיות על שלב יותר גבוה ומסוכן משידענו עד כה...

שלמה שפירא

חנוך ברטוב בספרו "החשבון והנפש": ...הורדת הלוט מעל גונבי הדעת, מעל פני אותו חבר ריקים, חסרי מצפון, אשר המדינה היא להם אמצעי להנאה פרטית, להתעשרות על חשבון הציבור, לפרזיטיות על שלב יותר גבוה ומסוכן משידענו עד כה...

"לאור הכתוב - סופרים ומשוררים בישראל, " ל- רבקה גורפיין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ב, 1972

בספר הקדשה:

לעזרי

 

מן ההקדמה:

מבחר המאמרים הכלולים בספר הופיע בעיקרו בעשור השנים האחרון ואינו מתיימר להוות משהו שלם. המאמרים והרשימות נכתבו על ספרים שמטעמים שונים ניעור בלבי הצורך להעלות בכתב מה שהעליתי עם קריאתם. זו הסיבה שנמצאים בספר מאמרים המתייחסים על שלבים מוקדמים ביצירתם של הסופרים והמשוררים, אשר המשיכו לפרסם ספרים ומהם גם חשובים, מבלי שנעניתי להם משום-מה בכתב. חסרים בספר מאמרים על כמה משוררים וסופרים נכבדים, שלא נמצאה לי השהות, או אורך-הרוח, כדי להפוך חווייה והתרשמות למעשה כתיבה וסיכום...

 

הסופרים והמשוררים שבדיון, בספר:

אהרן אפלפלד, יוסף אריכא, דבורה בארון, חנוך ברטוב, איתמר יעוז-קסט, אהרן מגד, יונת ואלכסנדר סנד, עמוס עוז, עליזה עמיר, יהושע קנז, נתן שחם. א.ד. שפיר, שושנה שרירא

 

חנוך ברטוב מוזכר בשניים מספריו:

1. מי אתה ילד? הוצאת עם עובד, 1970 והוצאתו המחודשת בקיבוץ המאוחד, הספרייה החדשה, 2010.

2. החשבון והנפש, ספרית פועלים, 1953.

הערה: בזמן כתיבת הספר, מי אתה ילד, ב- 1972, המהדורה המחודשת-2010, כמובן, לא היתה בידי המחברת.

 

של מי אתה ילד?

נושאו האמיתי של הספר מעֵבר לכל דקויות התיאורים של הסביבה, הן תולדות צמיחתה האטית של אישיות הילד, אישיותו של האדם. או יותר נכון: הן תולדות חיפוש אחר שרשים וזהות.  חנוך ברטוב יצא בספרו החדש לקראת ההרפתקאה המרתקת ביותר, הגילוּיית עד אין שיעור, המזומנת אך ורק לצולל במרחבי זכרונו ובמעמקיו. העובדה ששם, ברבדים התשתיים של עולמו המודע, הוא מצא, העלה, גילם ועיצב בכוח ספרותי רב גם פרק גדול בתולדות הישוב עם ההווי והערכים שהצמיחו אותו - היא תוספת בלתי-מבוטלת, המקנה לספר חשיבות יתר.

 

עלילת הספר היא אטית, ויש לה אך ורק שני גיבורים. הגיבור הראשון והעיקרי הוא הילד, המגשש מאז הבהובי התודעה הראשונים את דרכו במבוך החיים הגדולים והמורכבים המסתערים עליו בחידותיהם, בקסמיהם ובאֵימותיהם - ומולו כל העולם הזה, שבמישורו הקרוב ניצבים האם והאב והדוד הקרובים, ומיד מאחוריהם היער הגדול של מראות, ריחות, זיקות, ילדים זרים, גן ילדים, בית-ספר, נופים ואנשים. למעשה, נתקלת התודעה מאז ראשיתה בתחושת קונפליקטים, עד כי נראה, שאותה הרמוניה מפורסמת של הילדות אינה רשומה בתולדות הזיכרון האישי של הסופר ואינה מובלטת במסורת הזיכרון המשפחתי המשלח את אורו לאפלתו של "הטרום-קיום" הפיזי והתודעתי של הגיבור...

...הסופר גילה לעצמו ולנו כמה ממרכיבי אישיותו אשר קרינתם הופעלה בימים הרחוקים של הילדות.

 

החשבון והנפש

ספרו של חנוך ברטוב ראוי לעורר תשומת-לב הן על-ידי החומר שהוא נזקק לו והן על-ידי הצורה שבה הוא משתלט עליו. "החשבון והנפש", למרות היותו כתוב על-ידי סופר העומד בראשיתו - קובע לעצמו תביעות נועזות ואף ממלא אחריהן בעקביות, מתוך יכולת שונה (בפרקים) אבל תמיד מתוך בטחון והעזה.

גיבורו של הספר הוא אחד משה, בן השכונה והעמל, אשר חי פרשת חיים גדולה, אנושית, בזמן מלחמת-השחרור, כאשר הוא ודומיו חשו בכל רצינותה את הכרת מלוא האחריות לכיסופי דורות רבים, לחיי ההגשמה של ההווה ולעתיד העם. הכרת האחריות הזאת העלתה בהם כל הטוב שבאדם וגילתה בכל אחד אורות מיוחדים שהיה בהם משיקופו של להט הימים, מגדולתם וטראגיותם...

ובינתיים עשינו במלוייתו טיול בעולמנו הצעיר כל-כך, שבן יום זקן והעלה תאוות שלטון וגדולה ושחיתות - הגוררים לתוך השקר וההתחסדות אפילו אנשים נקיי-כפים, המעניקים לגונבי-הדעת ערבות מוסרית. כמה מהר הלך והסתאב העולם הזה, באיזו מהירות הוא הצמיח את כל הספחות, החיות וגדלות מדמו ובשרו!

עולמנו? לא, אין זה עולמנו למרות שתחומו גובל עם השדה שלנו, למרות שצחנתו מגיעה אלינו ושמה מחנק לנשימתנו. הסופר הצעיר הציב לעצמו מטרה אמביציוזית: לספר על העולם הזה, שהוא - למרות התנכרותנו - שולח בנו את אדיו, מרפה (על-ידי עצם קיומו) את חיוניותנו, מאיים ומרעיל. ברטוב אזר הרבה העזה, הרבה כאב והרבה שנאה בספרו זה שכולו קטרוג גדול על המציאות הקיימת בקרבתנו, כולו מאבק על שינוייה, הורדת הלוט מעל גונבי הדעת, מעל פני אותו חבר ריקים, חסרי מצפון, אשר המדינה היא להם אמצעי להנאה פרטית, להתעשרות על חשבון הציבור, לפרזיטיות על שלב יותר גבוה ומסוכן משידענו עד כה...

 

...ולסיכום נוסף לנו ספר שאינו נסוג מפני חשבון אכזרי ואמיץ עם מציאותנו שהכזיבה הרבה ציפיות וחלומות. עקר אשמתה הוא ההרס שהיא זורעת בנפשות הצעירים, עיקום קו החיים וההתפתחות שבא בעטיה, ליבוי יצרים ונטיות בלתי-חברתיים ומתנכרים לצרכים האמתיים-העמוקים של זמננו.

6.01.2013