שלמה שפירא
בשנות התשעים במאה שעברה, בשנים 1988 עד 1992 ערכתי והנחתי כעשרים מפגשי ספרות-תרבות ברמת-גן, בהרצליה וברעננה בבתי ההסתדרות.
זה היה ב- 12.12.1989 כשערכתי והנחיתי מפגש ספרותי בהשתתפות : המשורר השופט בנימין קוהלת, יעקב בסר, דר' חגית הלפרין ושמואל שתל . במפגש הזה המשורר בנימין קוהלת קרא מספר שיריו החדש שירים הכתובים בערבית וכמובן קרא אותם בערבית וניסה לומר לקהל את תמציתם בעברית.
ב- 16.1.1990 ערכתי והנחיתי ערב ספרותי אחר בהשתתפות: המשורר יואב חייק והסופר סמיר
נקאש .וגם בערב הזה קרא הסופר סמיר נקאש כמה עמודים מספריו הכתובים
בערבית שאחד מהם תורגם לעברית .
שני המפגשים הספרותיים שציינתי התקיימו ב"מופת" ר"ג .
ובהשראת הקריאה בערבית במפגשים האלה ,כתב לי שמואל שתל מכתב שגם
התפרסם באחת החוברות של "עיתון 77" בשנת 1990 . ונושא המכתב מובא מטה :
מוסיקה , שירה ופרוזה כבדת-משקל / שמואל שתל
מוסיקולוגים טוענים כי היצירה המוסיקלית אינה נשענת על פראזות מילוליות
ואפשר ליהנות מאופרה גם מבלי להבין את שפת התמליל . אפילו רעיונות
המבוטאים במלים כמו "הומאניזם" או "אהבה" אינם אלא תפאורה להדיוטות
שאינם מסוגלים לתפוס מוסיקה טהורה . המוסיקה , לפי דעה זו ,מבטאת רעיון
מוסיקלי , כמו ציור אבסטראקטי שאין מאחוריו סיפור וכמו שיר דאדאיסטי
שאין למילותיו תרגום . אך מה הן מילות השיר ביצירותיו המוסיקליות של
מנדלסון-ברתולדי "שירים ללא מלים "? ומה הם הצבעים של "תמונות מן
התערוכה" של מוסורגסקי ?
באחד המועדונים לספרות שמעתי לאחרונה , משורר הקורא את שיריו בשפה הערבית . השירים נכתבו בסגנון קלאסי , ממושקלים ומחורזים . השירה נשמעה ערבה מאוד , כמו זרם נהר רחב מתגלגל על אשדיו . המלים הערביות הבודדות שהבנתי (לא למדתי ערבית) , היו כאבנים המזדקרות בצדי הזרם ושובליו הלבנים מנמרים את קדרותו . אכן , אפשר לשמוע שיר מבלי להבין את מילותיו , כמו שאפשר ליהנות ממוסיקה קלאסית , ששומעים אותה בפעם הראשונה והשומע הוא בור במוסיקולוגיה . השומע נסחף במשקל ובחרוז ולבו פועם נפעם , בקצב ההברות והמיצלולים .
בהמשך אותו ערב , קראתי גם אני משירי . היו אלה שירים ששורותיהם ארוכות ,חופשיות מכל מקצב ממושמע וחרוז. המשורר שכתב שירה ערבית , ישב בקהל בשורה הראשונה ונהניתי לראות את הבעת פניו בזמן קריאתי , כשהוא קולט משמעות כל ניואנס , כל קמט מלה וכפל לשון. ובגמר קריאתי ניגש אלי ואמר :
- "נהניתי מאד לשמוע את שיריך , הם כתובים במשקל מדויק להפליא . "
-"במשקל אוזנך השומעת ומבינה" , עניתי .
לערב הספרותי הבא באותו מועדון , הגעתי באיחור-מה . אדם שלא הכרתי עמד על הבמה וקרא שירה ערבית במיקצב חופשי. לא תיארתי לעצמי , שיש כה הרבה משוררים ששפת שירתם היא ערבית . השורות זרמו ארוכות וקצרות . אתנחתא משמעותית ולאחריה מלים הגויות בפסיק אחר פסיק , סוף פסוק וכבר בית חדש מתחיל לנבוע כמעין המתגבר - - - נהניתי מאד, אף כי לא הבנתי מלה מכל ששמעתי . זה נשמע לי שירה מודרנית ,
במקצב מתחלף .שירה מפכה ,חותרת ומתנפצת לגוני צלילים , שירה סוערת ומטלטלת שסחפה אותי ואת כל שומעיה . אחר גמר הקריאה ומחיאות הכפיים , ניגשתי אל המשורר , הצגתי את עצמי ושאלתי אם יכול הייתי לראות את ספר שיריו . "זה רומן בפרוזה " , ענה הקורא , "והקטע ששמעת , היה תיאור טבע תואם את סערת ההתרגשות של
בני הזוג ."
הערה שלי :
1. התשובה לשאלה שנשאלה אחרונה ,אלה היו מילותיו של ידידי הסופר סמיר נקאש אשר השיב לשמואל שתל.
סמיר נקאש תרגם סיפורים שכתבה אשתי סיגל והיו תרגומים שלו למאה ועשרים שירים שלי לערבית ופורסמו בספר בשפה הערבית בשם "קות אלטיור" !
2. בכל מפגשי הספרות שהגשתי התנגנה מוזיקה: לימור בן שמן שפירא על הפסנתר ו- עודד פלודה ליווה בחליל צד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!