שלמה שפירא: "גרעיני אבטיח" ל- ברוך מאירי, בהוצאת אגודת האקדמאים יוצאי עיראק בישראל, 2007 / להדגיש מושג ה- מִשּׁיהָא - תזרום הלאה ותמשיך בזרם!

שלמה שפירא

 

"גרעיני אבטיח" ל- ברוך מאירי, בהוצאת אגודת האקדמאים יוצאי עיראק בישראל, 2007

מִשּׁיהָא - תזרום - הלאה עם הזרם

 

...חיי מלאים באהבה: אהבה להוריי, נעימה ויהודה זיכרונם לברכה; אהבה לשמונה אחיותי ואחיי; אהבה גדולה מאוד 

לארבע בנותיי; אהבה גדולה - כבר אמרתי...- מיחדת, המרעידה כל איבר בגופי, לנכדיי; ומעל הכול, אהבה גדולה לאהובת 

נעוריי: חנה, הסובלת 

אותי זה כמעט חמישים שנה. אל יהי הדבר קל בעיניכם.

...אנו "ילדי המעברות" מצווים לספר את סיפורנו. האם הצלחתי בכך? רק אתם ואלוהים יודעים.

קל, כך למדתי משחר נעורי, להיעצב; להאשים את הזולת בכישלונך; להיות קורבן; להיות מושא לרחמים. ואני, בכל הדברים הללו, מאסתי! לא העפתי אליהם מבט, מחשש שאולי יאחזו בבגדיי, וינעצו ציפורניהם בבשרי.

לעבור הלאה -חזרתי ושיננתי לעצמי, בחיוך וככל הניתן גם בנועם. או בלשונו של אבא:

"מִשּׁיהָא" ("מַ-שּי" ביחיד!)...  -

אמת, לא תמיד היה קל. אבל (שוב  האבל הזה...) כמו כל ילד, אבא וסבא "פולני", סליחה עיראקי (תסכימו, זה היינו הך...), 

הפנמתי שאסור להבעת פניי להסגיר את רחשי לבי. אסור שבני הבית יחושו במצוקה, במחסור, במכאוב.

וזה עבד!

אני מביט בשבט הגדול שלי וחש כיצד האור בגופי עולה על גדותיו...אז מה משקלם, של כל רגעי המכאוב, שאותם אנו כל כך 

מייחלים לשכוח, מול חיבוק אוהב, מהאישה והבנות, ומול חיוך אחד, קטן, של נכדה או נכד?

 

שמואל מורה:

"...ברוך מאירי, בספרו החדש, מצליח לרתק את הקורא בסיפורי ילדות המסופרים מנקודת ראותו של סופר בוגר ועתיר ניסיון בחיים, הסיפורים לעתים קשים, אך תמיד עם חיוך ואופטימיות, דבר המשקף, למעשה, את כתיבתו המיוחדת של העיתונאי והסופר המחונן, 

אשר זכה במשך ארבעים ושלוש שנות עבודתו ב"מעריב" בפרסים רבים, ביניהם, פרס הספרות של עיריית אילת, פרס ע"ש אמיל גרינצוויג ז"ל, מטעם האגודה לזכויות האזרח; פרס עובד ישראל מטעם העיתון 'מעריב' פרס של אגודת אח"י...

פרסומם של ספרים כדוגמת הספר "גרעיני אבטיח", יוסיף לתודעתם של הקוראים חוסן נפשי ותרבותי והערכה לגבי דור האבות, שהחזיקו מעמד ועשו יד אחת כדי שמדינת ישראל, תגיע לעוצמתה התרבותית והרוחנית של היום."

 

התוכן:

הקדמה: "מישיהא"... / פרופ' מורה: הרקע לכתיבת הספר / הפלה שלא הייתה / לבדד על הגג הלוהט / טבעת היהלום של אימא / 

החלבה המרה / מלפפון חמוץ-מתוק / מבעד לסורגים / ויצמן מת...ויצמן מת... / השכר: שני בקבוקי חלב / אדון קו-קו-רי-קו / 

התיש וככר הלחם / הגביע הוא שלנו / גרעיני אבטיח / סנדל אחד נותר בקיבוץ / ילדי המעברות יצאו לפנסיה / הקומוניסט מבגדד / "המכשפה" מבגדד / חלום של טיסה / בירה שחורה בבית של ייקים / סוכריות השוקולד / הסוד של אדון בראזני / 

ענבל: אהבה נכזבת / החלום התגשם: אני עיתונאי! / להיות המבשר / מעידה ראשונה: נערת ליווי / סליחה שלא כתבתי / 

סקופ באשפה - הפשע המאורגן בישראל / פרולוג: זהירות גיל ששים/ לצאת לדרך חדשה.

 

מ- עמוד 130

...בישראל קיים פשע מקצועי ומתוחכם.

קיימות בישראל כמה עשרות קבוצות פשע. בכל אחת מהן מספר החברים בין 3 ל-10, ברובם התחברו אד-הוק, או לפרק 

זמן קצר, לשם ביצוע עבירות, בעיקר עבירות רכוש. יש מספר קבוצות פשיעה הפועלות לאורך זמן ממושך יותר.

אין בישראל "ארגון על" של פשע השולט על קבוצות פשע רבות, ומקיים מערכת שליטה בלעדית 0מונופול) על סוג מסוים של 

פשיעה (דוגמת סינדיקט הפשע בארה"ב). קבוצות השפע המוכרות לנו נמדדות על-ידי אנשי העולם התחתון על-ידי מעמדן, 

כאשר אמות המידה הינן: כוח והשפעה בעולם התחתון, ההון העומד לרשותן, מערכת הקשרים שלהן והדרך שבה הן משקיעות 

כספים (שמקורם בפשע) בעסקים חוקיים. קיימות קבוצות שהתמחו בתחומי הפשיעה הכלכלית, והן גורמות נזק כספי רב למדינת ישראל בהברחת סמים ובסחר בהם, ניכרת פעילות ארגונית המבטיחה הברחתו של הסם לישראל, סחר סיטונאי 

וקמעונאי בו וכן הפצתו של הסם למשתמשים . למרות זאת לא ניכרת הירארכיה פיקודית-סמכותית בתחום פשע זה, אשר 

תקנה לגורם בכיר-סמכות להורות לדרגים מתחתיו ולכוונם: הדרג הסיטונאי, הקמעונאי והמפיץ.

לעומת זאת ניכרת שליטה אזורית-שכונתית בדרג של הקמעונאים ובדרג של אלה המפיצים את הסמים למשתמשים.

לא נתגלו על-ידינו חדירות מאורגנות אל מערכות המשטרה, המשפט והרשויות הממלכתיות והציבוריות השונות.

 

מ- עמוד 38

...את ניסיון המסחרי שלנו, שרכשנו ברחוב אלנבי ובתחנה המרכזית של תל-אביב, יישמנו שנה לאחר מכן מול כוחות צה"ל, 

בבסיס הצבאי תל-לטוינסקי (תל-השומר) ומאוחר יותר בית הקולנוע הפתוח, שנבנה ביישובנו כדי לשמח את לבנו: לחיילים הצעירים מכרנו את הסברס והתאנים שקטפנו בקרבת מקום, ולבאי בית הקולנוע - את גרעיני החמניות.

אהבתי במיוחד את מכירת גרעיני החמניות, ברחבת בית הקולנוע, היא לא רק אפשרה לי לא רק לזכות בדמי כיס נדיבים ולהזמין לעצמי - מהדוכן הסמוך לבית הקולנוע - את המאכל הטריפוליטאי האהוב עלי, "פלפל וצ'ומה", פלפל חריף ושמן זית המרוחים על כמחצית כיכר לחם, אלא גם להזמין את החברה למשקה טעים של מיץ שקדים...

הצלחנו ללמוד מספיק מילים בשפה העברית, כדי להבין שנשיא המדינה הראשון של מדינת ישראל, דוקטור חיים ויצמן ז"ל, 

הלך באותו יום לעולמו, שנתיים וחצי בלבד לאחר השבעתו כנשיא. כל יהודי עיראקי, כך נוהגים לחשוב, נולד עם חוש מסחרי מיוחד. 

ייתכן שזו הייתה הסיבה להפרת ההכרזה, שהכתיבו לנו שני הצעירים. במקום "הוצאה מיוחדת, הוצאה מיוחדת", שלא אומרת דבר, התחלנו לצעוק, ממש בשמחה: "ויצמן מת, ויצמן מת". השינוי בהכרזה הביא לשינוי בכיסים הקטנים שלנו: הם תפחו בפרוטות 

שהכנסנו לתוכם. שני הצעירים-מפיצים היו מרוצים: " לקחת עוד חבילה של עיתונים ולמכור. מהר מהר".

11.01.2014