שלמה שפירא
תרבות מול מורשת
כאב "אשכנזי" בצייר מרוקאי (הצייר אנדרה אלבז)
משבר הציונות של טריגאנו (טריגאנו שמואל)
חגיגות המימונה ו- תנועת "ביחד"
רב-שיח על "אתגרים חברתיים ותרבותיים של העם היהודי בשנות ה-2000 שהמרכז שלו שמעון שטרית
"תרבות מול מורשת", כתבתה של לילי גלילי ב"הארץ", 1/4/1983
"עם אחד ביחד", הייתה הסיסמא האופטימית במידה רבה שבה הכתירה תנועת "ביחד" את חגיגות המימונה בשנה שעברה. היו אלה הימים שלאחר מערכת הבחירות האחרונה כשהרבו לדבר על "האלימות בבחירות", על הקצנה ופער עדתי. תחושת האים הולידה את הצורך לפעול להרגעת הרוחות, גם במסגרת החגיגה העדתית.
הופעתו של שמעון פרס בגן-סאקר בימי המימונה, לא הותירה אז מקום רב לאופטימיות. תחת הסיסמא "עם אחד ביחד" התקבל יו"ר מפלגת העבודה בקריאות גנאי ובהפגנות בוז, ולא ניתן לו לשאת את הנאום שהכין לכבוד האירוע.
מאז ועד היום השתנתה הטרמינולוגיה, ככל שהלך המצב והקצין. את מקומם של המונחים דאז - תפסו מלים חדשות כ"קיטוב" ו"ניכור". זו השנה שהביאה עצה את ארועי כפר-שלם, את הפגנת הרימון של "שלום עכשיו", את "הבאבונים" ו- "האשכנאצים". כך התקרב חג הפסח וחגיגות המימונה, מצאו עצמם מארגניה מתמודדים באותם האתגרים שבמציאות הקשה.
...הדר' שמואל טריגאנו, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת מונסלייה שבצרפת והסופר והצייר הנודע אנדרה אלבז, הם שניים שהגיעו אלינו מצרפת למטרה זו. המפגש עמם בבוקר ירושלמי שטוף שמש בשבוע שעבר יועד אמנם לשיחה על המימונה, אך קרע אשנב הצצה אל בעיה סבוכה בהרבה ששורשיה שם ובעבר, ואת תוצאותיה אנו חיים כאן ובהווה...
"עד שבאתי לכאן", אומר הסופר יליד אלג'יר "לא ידעתי שאני ספרדי. בניסיון הישראלי שלי למדתי לדעת את ההגדרה המדויקת של הזהות שלי: את פשרה של ההתנכרות הנפשית, ההיסטורית והאינטלקטואלית. חזרתי לעמי - ובתוכי חשתי תחושה של גלות פנימית. עזבתי את צרפת ואת המערב בתקווה לא לשוב לשם. ובחיק ישראל מצאתי מודל של המערב. זה היה הלם. חזרתי לצרפת כדי להבין טוב יותר מה קרה. הטענה שלי היא, שהדילמה החברתית שלנו היא לא בין מזרח למערב, אלא שאנו חייבים למצוא את המקורות של התרבות היהודית העממית...
כשמדברים על האשכנזים משתמשים במלה "תרבות" וכשמדברים על הספרדים מדברים רק על "מורשת" - אומר אלבז... זהו ביקורו הרביעי בארץ של האמן יליד מרוקו, הבא להציג במימונה סדרת ציורים בנושא השואה, כתשובה לצלבי הקרס שהופיעו במקומות שונים בארץ, אחרי אירועי כפר-שלם. התמיהה וההפתעה שבהן מגיבים אנשים לצירוף של "צייר מרוקאי" - המצייר שואה - מכעיסה אותו. כשהוא שוף תצלומים מן העיתונות בנושא, ניתן גם להבין מדוע . השאלה המתבקשת למראיהם היא, ,באיזה מחנה היית?"
"במחנה" הוא לא היה, אבל שואת היהודים באירופה היא כאש אוכלת בעצמותיו, כחוויה אישית ולאומית...למימונה השנה הביא אנדרה אלבז 60 ציורים שרק מיעוטם מלווים בטקסטים של אלי וייזל ושיוצגו בתערוכה בגן-סאקר. כשהזמין את חברו האשכנזי לתערוכה במימונה, ענה לו האיש: "לא תודה, יש שם יותר מדי ריחות"...
שני האורחים מודעים היטב לדימוי הוולגארי שקנתה לה המימונה בקרב הציבור בארץ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!