שלמה שפירא
שוב נפגשתי עם נהר החידקל ושוב נפתח פרגוד בלבי (ציינתי את השיר בבלוג שלי הישן בוואלה 8/7/2013 22:45)
אהבתי הערכתי את יואב חייק המשורר המבקר וידיד (בעבר ראיין אותי) והנה שמחתי לפגוש שיר משלו ב-"מאזנים"
להשיט בשמחה את חדקל במרתפים...ואין חדקל ואין פרת ואין גם ירקון!
הבית השני בשירו של יואב חייק "כשחזרתי אל עירי".
השיר הופיע ב"מאזנים" אב-אלול תשס"ח - ספטמבר 2008
כשחזרתי אל עירי
...
איפה איפה את אהובה
למה את מסתתרת
מערבבת עבר-הוה-עתיד
מאחורי פרגוד העצב
וכלבי הזכרון טרודים בנביחות ובנבואות
ובזִיעַ הוילונות, תנועתם רפה, חששתי
שהנה כבר מתרגשת סופה
וחלונות הראוה משדְּלים
הגיעה השעה לשוב הביתה
יש לך זמן להזקין
ואני כל כך רוצה לא רוצה לבוא
וכי מי יודע עם איזה תודעה אני
בא הָלֹךֱ וּבָכֹה
להשיט בשמחה את חדקל במרתפים
נוהם פעם ופעמים וחזרה: חדקל
ח-ד-ק-ל
חִ
דֶּ
קֵל
ואין חדקל ואין פרת ואין גם ירקון
רק רוח שפוכה
ואולי לפעמים יש טעם לעשות את
הדרך ההפוכה.
2008
שלמה שפירא
השבמחקבראיון עמי נשאלתי על-ידי יואב חייק מספר שאלות ואחת על ביקורת. זה היה אחרי צאת ספרי הראשון "אררט" ב- שנת 1988
שאלה:
יש מבקר ומשורר, ש- חובש שני כובעים של שירה וביקורת. כשהוא כותב את
שירתו הוא לא משתמש בקריטריונים של המבקר שבו ואילו היה דן את שירתו
בכלים שלו אולי היה פוסל את שירתו. האם אתה מפעיל את המבקר בזמן
כתיבת שירתך ?
תשובה:
לפני שהתחלתי לכתוב שירה בעצמי, ניסיתי להיות קורא אידיאלי, המנסה
להזיז שני גלגלי שינים בבת אחת , כשמידה מן היוצר ומידה מן המבקר שלובים
יחד וזה פעל על חשבון כמות הדברים שקראתי. זמני הפנוי מוגבל ואני מנסה
להקדיש ממנו גם לקריאת חומר של יוצרים אחרים, גם ליצור וגם לנסות
להפוך את החיטוט הפילוסופי שבי למשהו מן הביקורת.
בזמן כתיבה, המבקר אצלי בדרך כלל לא קיים ושני גלגלי השיניים מנוטרלים
זה מזה. קורה לפעמים, שמה שכתבתי ושהיה בעיני היוצר שבי – טוב, לא היה
כ"כ טוב בעיני המבקר שבי, לפעמים הייתי רוצה לבקש את עזרתם של אחרים,
בעיקר קוראים אידיאלים, המוכנים להתמודד עם היצירה מזווית ראיה שונה
משלי. אבל בד"כ ההתמודדות היא אישית.
למרות התקופה הדיגיטלית, אני חושב שאני עדיין שייך לתקופה של מאזני כפות,
על הרטט הנצחי שבהם.
כתבתי מספר ביקורות לגבי יצירותיהם של אחרים עוד לפני שהוצאתי ספר שירים
וזאת למרות שאין בידי כלים אקדמיים בשביל לבקר , אך אני מנסה לסקור מזווית
של קורא אידיאלי, המוכן להקדיש זמנו היקר ומחשבתו (כמה שאדרש) בכדי
להיכנס לבית המבוצר של משורר מסוים.
כי שיר בשבילי הוא בעצם בית גם ביתו של משורר גם מבצרו,
כשהוא נפתח לקהל הרחב, הקהל וכך אני מצפה ממנו להשקיע משאבים נכונים להכרתו.
ידוע שיצירה ספרותית לא נגמרת עם כתיבתה וממשיכה להיבנות גם על ידי הקורא.