שלמה שפירא
"חסד ואמת נפגשו" - דברים שאמרתי ב- 1989 בצהרי מפגש רעים - תרבותי חברתי אינטימי - בביתי בהרצליה על המוטו בספרי הראשון "אררט". נכחו בין השאר: השופט אברהם חלימה ורעייתו סעידה, השופט אברהם קוהלת ורעייתו אביבה, המשוררים הזוג: ז'קלין וסלים שעשוע, הרופא נורי מראד ורעייתו אספרונס - ילידי עיראק שחיו ברמת-גן ומראד היה רופאו האישי של בסיוני - השגריר המצרי הראשון בישראל, ופעיל התרבות וחבר מועצת העיר רמת-גן - ישראל שהרבני ורעייתו יפה, המלחין ואיש הרדיו יצחק אביעזר ורעייתו, ששידר גם לתושבי עיראק בשם "אסחאק אבו אלעיז"...
המוטו הפותח בספרי "אררט":
"חסד ואמת נפגשו"
מי שיכול לעשות שימוש בשני המקרים - בחסד וברחמים - לכאן או לכאן הוא השליט. לפעמים, השליט מבקש לצבור כוח על-ידי דעת קהל חיובי. בשני המקרים דעת הקהל היא גם כוחו של השליט, ובאשר לשליט - ברגע שיש לו כוח, אנחנו נתונים למידת רחמיו וחסדיו.
והיה אם לא ינהג על-פי המידות הללו?!
על האמת
מי חייב להיות צמוד לאמת? מבחינה מקצועית השופט. השופט מחויב להיות צמוד לאמת. אך גם כאן ניתנת האמת ליישום בשתי צורות: בצורת "בית הלל" או בצורת "בית שמאי" ובשני המקרים אין לפנים משורת הדין. וכאן נכנסים לתמונה אישיותו של השופט ומצפונו - האם ינהג לפי בית-הלל או לפי בית-שמאי.
נשאלת השאלה: "מאיפה באו מושגי החסד והצדק, החסד והרחמים? הם באו מן המצפון! ביסוד ארבעת ההדגשים עומד גם המצפון של החברה.
וכאן אנחנו מגיעים לרופא: הרופא שהתנהגותו מותנית לא רק על פי החוק, אלא גם על-פי מצפונו. רופא יכול לטפל בחולה במסירות נפש או רק כדי לצאת לידי חובתו ואלה קשורים ותלויים במצפוננו. מידת הטיפול בחולה, צורת הטיפול והמינון והמסירות, כל אלה הם עניין של מצפון.
יש פתגם ששמעתי בילדותי: "אל תתגורר במדינה שאבד הצדק משופטיה, כי ברגע הזה נעלם המצפון מרופאיה ונעדרו החסד והרחמים משליטיה". כלומר: חברה שאין בה כל אלה, היא חברה שעלולה להיהרס ולהיעלם מאליה ואין לה קיום בעתיד.
בואו נחזור למקורותינו:
האם זה לא דומה לדרישה המחייבת חברה ל- "עשרה צדיקים" לפחות, כדי שתתקיים? אנחנו מניחים שבעשרה הצדיקים ישנם התכונות: צדק רחמים ומצפון.
מה זה כל זה קשור אלינו, ליושבים היום כולנו יחד?
יושבים כאן יחד אנשי משפט ורופאים ויוצרים ובשבילי כיוצר אני שואף ומבקש מכם וניידע גם אנשי שלטון --- הבו נשאף לתיקון העולם. כל אחד מבינינו מייצג משהו בתוך החברה בה חי ובימים אלה של רחישות פוליטיות , על כל אחד מאתנו חייב לשאוף גם לקיים קורטוב פוליטי, כדי שגם פוליטיקאים שאינם נוכחים בינינו, יהיו נוכחים גם כאן ויהיו מודעים למצב דאגותינו.
הגעתי היום במקרה לקטע הזה ויפים דברייך בעיני מאוד
השבמחקשלומית בלנק,
1.11.2009, 13:09