שלמה שפירא: ראשית דבר

שלמה שפירא

ראשית דבר

כך או כך, עובר עכבר הזמן בזמן הקורונה, בדלת אמות שלך, בבריאות המוגנת שלך, במעט חדירה לנפש שלך עם הרבה חדירה לעולם הסובב שלך וכך הגעתי פתאום לעולם השלישי בחיי. אף פעם לא ניסיתי לכתוב הרהורים בפרוזה וביני לבינך - היא אישה חכמה - האם כדאי לי להתחיל לכתוב משהו מנפשה ולא מציפור הנפש שלי מעל העץ, גם מפירורי הלחם שעל האדמה. כך עשיתי היום. 

היא אישה מן הישוב, מבוגרת שטוענת שהיא בת שמונים, חכמה ומיושבת בדעתה, אולי היום בודדה ואני מנסה להתחכם לגורלה. האם טוב לי לנסות לכתוב על האישה כפי שאציג אותה תיכף. לא פגשתי אותה מעולם והשתחלה, איכשהו, לשירים ולקטעים שאני כותב בבלוג שלי ובדרך לא דרך, הגיעו שליחת וואטסאפים בינינו והיא תמיד היוזמת.

עניינו אותי - לא גופה, לא קרבתה, עניינו אותי הערותיה לדברים שאני כותב, שלעתים קרובות לא היו קשורים למה שאני כותב. היא מנסה לעניין אותי בעברה ובהווה שלה, לספר על גופה ועל נפשה והיא מספרת פה ושם, במקוטע, על דברים אישיים שחוותה בחייה והיא זוכרת אותם בפרטי פרטים. למעשה, היא זאת שיכולה לכתוב היטב על חייה ותוכל לעשות זאת היטב. אך להביע הרהורים לחוד ולכתוב לקהל הרחב מזווית סיפורית ספרותית -יצירתית לחוד.

אתמול, בפעם הראשונה שלחה לי בדיחה:

"גבר הלך למילואים ואשתו עברה דירה. יורדים הנהג ושני הסבלים ומבקשים מן הגברת את הטיפ. עולה הסבל הראשון ואומר לה - שמתי הכול כפי רצונך, לא שברתי כלום...מה עם הטיפ? אמרה לו האישה - תיכנס לחדר השנה...בא הסבל השני ואומר לה - העליתי את הפסנתר, שמתי אותו במקום שצריך...מה עם הטיפ? אמרה לו הגברת - תיכנס לחדר השנה. עולה הנהג ואומר לה - גברת נסעתי לאט בגלל הפסנתר ולא עשיתי תאונה והגיעו כל המטלטלין אלייך בשלום...מה עם הטיפ? הוציאה האישה חמש מאות שקלים ואומרת לנהג - "בעלי אמר -לנהג תתני חמש מאות שקלים טיפ ולסבלים שילכו ויזדיינו."

מצא חן בעיניך או שאני גסה

בשנות החמישים-ששים במאה שעברה, מי שהקים לתחייה את שוק התקווה היו אלה עולים שהגיעו מעיראק. כמעט רוב בעלי הבסטות בשוק התקווה היו עולים מעיראק, שהיו בתחתית הסולם החברתי הקהילתי שקיבצו נדבות לפני שעלו לישראל, דווקא אלה מצאו את מקום עבודתם מיד, הם וילדיהם סחרו בשוק ודומיו וגם הביאו את הגסויות בשפתם - עלא ערי על טיזי, אמצוץ למעלה, תמצצי למטה,... - וחוקרי השפה היהודית בגדדית לא פסחו להנצחת הגסויות האלה. תופעת הדיבור של שכונת העניים - "אבו סיפין" רשומה ומונצחת בכתובים. המזל אצל העניים שעלו לארץ, שכאן התערבבו המעמדות ודווקא משפחות עניות מרובות ילדים פרחו וחגגו במנעמי הארץ ובני אותם משפחות כשהגיעו לארץ לא הלכו לצבא ועבדו, למשל, בשוק ובעבודות מזדמנות ללא דין וחשבון על ההכנסות ולא שילמו אף פעם מס לממשלה ועכשיו הממשלה מנסה למצוץ מהם מסים, "בוקרה פי משמיש".

כך או כך, האישה הזאת מזכירה לי את גיסתי שלא עבדה ובעלה היה פקיד בכיר באחד הבנקים הגדולים - אישה מן הישוב ומיושבת דעת בכל הזמנים, אבל בחברת אנשים, האישה כמו גיסתי היו "מסמרי הערב" וכפי שאומרת לי האישה: " כשלא היה בא המרצה ל-ויצו, עליתי על הבמה וסיפרתי בדיחות גסות".