שלמה שפירא
"לילי" ל- יצחק לויאן, רומן, הוצאת תמוז, 1988.
הספר רואה אור בשיתוף קרן עמו"ס והאגודה לקידום החינוך.
כל התמלוגים ממכירת ספר זה, קודש הם לאגודה למלחמה בסרטן.
בספר הקדשה:
לזכר
אחי חיים לויון שנפטר בלא עת
ולרס"ן רני היימן, שנפל במלחמת שלג,
ואשר בני נקרא על שמו, ולזכר אמו לילי,
אישה מסורה ומשכילה.
בספר תודה:
תודה מקרב לב ליאיר הדס שנכונותו, מסירותו ומומחיותו בתחום המחשב, סייעו רבות להוצאת הספר לאור.
בעותק הספר שברשותי הקדשה בכתב-יד:
28.1.99
לשלמה בהוקרה
לידיד שהתעניין ושאל
כל העת
קריאה מהנה
- חתימה של המחבר-
מ- גב הספר:
הרומן מתאר ידידות כנה בין שתי חברות שידעו ילדות קשה ביותר, בעיקר שוש. העלילה עוקבת אחרי סיפור בריחתו ארצה של אביה של לילי וחבריו מעירק, ועלייתה של שוש - המספרת - ומשפחתה. העלילה מגוללת ומתארת את הקשיים שהם חווים עד להתאקלמותם בארץ. זהו סיפור על ידידות קרובה, קינאה, שנאה, אהבה נכזבת וניצול לרעה של חולשה.
מ-פרק י"ט (עמוד 239)
אין זה נכון, שאי-אפשר לשנות את אופיים של מבוגרים. לפעמים, התנהגותם משתנה לבלי הכר, אם לחיוב ואם לשלילה, בעקבות משבר, בשורה קשה, ואפילו בגלל אהבה נכזבת.
ואכן, כך קרה לאיש שאולי.
הפיטורים שאיימו על עתידו במפעל, ואהבתו הלוהטת ללילי, חוללו בו שינוי מהקצה אל הקצה. מאיש קצר-רוח, נרגז ועקשן, הכופה את מרותו על אחרים, הפך לאדם מיושב בדעתו, שקט ומנומס להפליא.
פשוט, התקשיתי להאמין למראה עיני עד כמה השתנה האיש.
שאולי 'החדש' דיבר והתנהג אלי בנימוס רב כדי להוכיח לי, שהוא שונה ואחר מאותו שאולי, שרצו להעבירו למפעל אחר. לפעמים, הייתה לי הרגשה שאני משוחחת עם אדם כבן שבעים, שעבר משברים רבים בחייו, לעיתים, התיישב לצדי בארוחת הבוקר ושאל אותי בלחש רב:
"שוש, אולי ראית או שמעת על לילי בזמן האחרון?"
למען האמת, שאלותיו הביכו אותי מאוד. לא אחת הייתה לי הרגשה, שאני גורמת לו עוול בל-יכופר בכך, שהסתרתי ממנו את האמת על לילי ומקום המצאה...
16.07.2013
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!