שלמה שפירא
"אינהאג'ם ביתו"
קרובת משפחה ממשפחתי המורחבת הייתה גאה באורז שהכינה והיתה אומרת: "האורז שהכנתי - כל גרגיר וגרגיר ליחוד והיתה מוסיפה "אינהאג'ם ביתו" - אין בית שיתחרה באורז שלה - לזכור שבעבר וגם היום - בלשון הדיבור להבעת דבר חיובי במיוחד, למשל: "הורס", "מדהים", "מהמם","מטריף", "שיגעון"...יש פה השוואה ב- "הריסה" קולינרית חיובית.
מן "אינהאג'ם" שפועלו "האג'ם" (תקף הסתער פשט) מגיעים ל- " מוהאג'מה" / התקפה. גם ל- מוהאג'ם/תוקף. גם לפועל "האג'אם" / תקף. הפועל הזה שמענו אותו הרבה, לאחרונה, בערוצים דוברי ערבית
זה הזכיר לי את ה- "הריסה" שהשיעים מבשלים מחיטה גרוסה ובשר- כאוכל לנביא מוחמד. ראה הערה מטה.
שלמה שפירא
האריסה - אצל יהודי תימן, כורדיסטאן, תוניס, מרוקו וגם על האריסה איסלאמית שיעית
למקור המילה האריסה יש קונוטציה עברית וערבית משותפת. הרס – בעברית, במשמעות נתץ, החריב והרש בערבית במשמעות של כתש...
אצל יהודי תימן, האריסה היא חיטה גרוסה מבושלת היטב עם דבש וחמאה הנאכלת כדייסה, בין השאר ניתנת ליולדת לאחר הלידה. אצל יהודי כורדיסטאן שבצפון עיראק, האריסה היא תבשיל של חיטה לבנה, בלי הקליפה, שהותפחה היטב בתוספת עם בשר ועצמות עם תבלינים שונים ומתקבל תבשיל טעים.
אצל יהודי תוניס, האריסה היא תערובת של פלפל אדום יבש וטחון, בתוספת מלח ושמן המהווה תבלין יסודי לסלטים, למאכלים ולתבשילים שונים.
אצל יהודי מרוקו האריסה כמו אצל יהודי תוניס אלא שכאן האריסה מהווה מאכל בפני עצמו וכמות השמן בה רבה ובולטת ומתקבל מעין "סלט טורקי".
כנראה שיש להאריסה מקום אצל יוצאי קהילות אחרות מהמזרח ומארצות האיסלם.
ישנו פתגם אצל הערבים, האומר ''לא בוכים על חוסיין אלא על האריסה'', שכוונתו להצביע על התנהגות למטרות אגוצנטריות, כמו במקרה שמישהו בא לבכות את המת אבל למעשה בא לבכות בשביל לרחרח על הירושה. (השיעים מבכים על חוסיין נביאם בעשורה (עשרה ימי אבל) ובסיומה אוכלים האריסה משותפת, שהוא תבשיל של זרעי חיטה עם בשר. מן התבשיל הזה צמחה ה''אריסה'' המושאלת). אבו מאזן לא בא לבכות את ערפאת והשהידים כפי שהוא מצהיר אלא לקבל מאיתנו האריסה מכובדת על מגש של כסף וכבוד.
יולי 2005
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!