יום רביעי, 11 בינואר 2017

שלמה שפירא: הפחד שלי מאמנות

שלמה שפירא

הפחד שלי מאמנות

קחו את שירין נשאט - אמנית איראנית ידועה חבוקה באמריקניות ובמערביוּת
שמשדרת לעולם סוג של יונה וולך עם פמיניזם (בעיקר מערבי) ואמנות.
רבים מבינינו מסתכלים עליה בשׂשׂון ושׂמחה וגם אנוכי.
חושבים שהיא תביא את הגאולה לאיראן ולנו דרך אמנות הרעלה ובמתח גוף עטוף כולו מסתורין היוצר קשר עמוק בבני אדם וכך תשתנה המציאות.
אמנות לחוד ומציאות לחוד.
נשאט רוצה להמשיך להיות איראנית ולא באיראן.
נשאט רוצה להמשיך ברעלה רק באמנות 
נשאט רוצה להיות ללא רעלה ביום-יום באיראן.
הכל טוב ויפה אם הימים יפים לה במערב.
אך מה יהיה אם ייגרעו ימיה לרע גם במערב?
מה יהיה כשיבוא יום גרוע לה גם במערב?
ואני תוהה ושואל: האם אמן יכול להפוך פתאום לשאהיד וירטואלי בעזרת האמנות?
יש לי תשובה ואין לי תשובה.

כתבתי את השיר בהרהורים לאחר ששמעתי את הרצאתה המעניינת של גב' איריס גלעד  
                             בבנין גילמן באוניברסיטת תל-אביב אתמול ה-.01.2017 10)

11.1.2017

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה רבה!