שלמה שפירא
הקאובוי המסגדי-חמאסי מאום אל-פאחם
כתבה שלי בעיתון "הצופה" מיום ג' , י"ח בתשרי תשס"ג, 24.9.2002
בטבורה של מדינת היהודים, באצטדיון הכדורגל של אום אל-פאחם נכתב על שלט גדול כי "מסגד אל-אקצה בסכנה". השלט מתנוסס דרך קבע באצטדיון ולא הוסר עד רגע כתיבת שורות אלו. הוא קורא לערבים בשטחים ולמאמיניו מערביי ישראל, לצאת ולעזור במאבק למען השבת ירושלים והר הבית לידי הערבים.
אין זה מפתיע ששלט כזה תלוי דווקא בעיר הזאת. בראשות עיריית אום אל-פאחם עומד שייח' ראיד צלאח מחאג'נה, חבר בחבר-הנאמנים של האוניברסיטה האסלאמית בעזה, מעוזו של החמאס, ונדבן ידוע שהקים שורה של עמותות המעבירות כספים למשפחות העצורים הביטחוניים והשאהידים הפלשתינים, לרבות אלה שהיו מעורבים בפיגועי התאבדות. השייח' משמש, במסגרת תפקידו, כחתרן מספר אחת הדואג לבדלנותו של המגזר הערבי בישראל ובקיום הפגנות סולידריות עם אחיהם הפלשתינים. הוא התייצב בגלוי לצד החמאס והטרור והזדהה ומזדהה באופן פומבי עם השמדת מדינת ישראל. אל לשכוח, שמדובר באזרח במדינת ישראל שלא מכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל והוא ראש עיר בישראל. איש זה שונא, נוטר ומחבל במרקם הלאומי החברתי והדתי העדין הקיים במדינת ישראל והוא מצליח לתפוס תאוצה אוהדת בו בקרב ערביי ישראל.
גם העובדה כי הוא מצליח לגייס, ללא קושי, אלפים מתומכיו באום אל-פחם ובישובים אחרים כדי לעזור "בהצלת מסגד אל-אקצה", מוכיחה, בדרך פשוטה וחד משמעית, כי זו דרכו וזו שאיפתו וכי הוא רוצה בכל דרך "להציל את המסגד" מידי היהודים.
מדוע אנחנו צריכים להיות ליברלים כלפיו, גם היום? טוב שהמפכ"ל אהרונישקי שוקל לבחון את הנאום שנתן בעצרת התנועה האסלאמית, שהתקיימה בסוף השבוע שעבר. טוב שהנשיא קצב מתריס על הקשר שבין דברי ההסתה בעצרת ובין הפיגועים בהם מעורבים ערביי ישראל.
הקאובוי המסגדי החמאסי מאום-פחם, אסור לו להתפרץ מעבר לנורה האדומה ומעבר לקו האדום לגבי אזרחי ישראל ומדינת ישראל. צריך לברר לבדוק ולחזור ולבדוק מהו היחס שצריך לתת לו ולתנועתו, במידה וחבריה כמוהו ולבער את התופעה.
אזרח שלא מוכן ולא יהיה מוכן אי פעם להכיר במדינת ישראל (על כך יעיד ד"ר יוסף אל-קרדאוי מהמפרץ הפרסי) צריך לדרוש בו ולדרוש בו עד חשיפת "התום". לא יתכן שאזרח שאינו נאמן למדינת ישראל ולחוקיה (ולא מהצד העקרוני) יוכל לשמש כראש עיר בישראל ולא ייתכן מצב בו במדינת ישראל תוכל להתקיים תנועה שרוצה להוציא את היהודים מעל אדמתם ומעל פני האדמה.
צריכים היינו מזמן לשנות ולהכניס חוקים שיתאימו בטיפול במציאות ההכחדה של תנועות המבקשות לאבד את מדינת ישראל. כשם שיש חוקי חירום וחוקי מלחמה, חייבים להיות חוקים נגד הכחדה. כבר היום, הבעיה צורמת והיא עלולה להיות צורמת יותר בעתיד. אם לא נדאג לשינוי התמונה כבר היום, ברור שיקרע חור ענק בתוף חיי קיומנו.
אין זה מפתיע ששלט כזה תלוי דווקא בעיר הזאת. בראשות עיריית אום אל-פאחם עומד שייח' ראיד צלאח מחאג'נה, חבר בחבר-הנאמנים של האוניברסיטה האסלאמית בעזה, מעוזו של החמאס, ונדבן ידוע שהקים שורה של עמותות המעבירות כספים למשפחות העצורים הביטחוניים והשאהידים הפלשתינים, לרבות אלה שהיו מעורבים בפיגועי התאבדות. השייח' משמש, במסגרת תפקידו, כחתרן מספר אחת הדואג לבדלנותו של המגזר הערבי בישראל ובקיום הפגנות סולידריות עם אחיהם הפלשתינים. הוא התייצב בגלוי לצד החמאס והטרור והזדהה ומזדהה באופן פומבי עם השמדת מדינת ישראל. אל לשכוח, שמדובר באזרח במדינת ישראל שלא מכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל והוא ראש עיר בישראל. איש זה שונא, נוטר ומחבל במרקם הלאומי החברתי והדתי העדין הקיים במדינת ישראל והוא מצליח לתפוס תאוצה אוהדת בו בקרב ערביי ישראל.
גם העובדה כי הוא מצליח לגייס, ללא קושי, אלפים מתומכיו באום אל-פחם ובישובים אחרים כדי לעזור "בהצלת מסגד אל-אקצה", מוכיחה, בדרך פשוטה וחד משמעית, כי זו דרכו וזו שאיפתו וכי הוא רוצה בכל דרך "להציל את המסגד" מידי היהודים.
מדוע אנחנו צריכים להיות ליברלים כלפיו, גם היום? טוב שהמפכ"ל אהרונישקי שוקל לבחון את הנאום שנתן בעצרת התנועה האסלאמית, שהתקיימה בסוף השבוע שעבר. טוב שהנשיא קצב מתריס על הקשר שבין דברי ההסתה בעצרת ובין הפיגועים בהם מעורבים ערביי ישראל.
הקאובוי המסגדי החמאסי מאום-פחם, אסור לו להתפרץ מעבר לנורה האדומה ומעבר לקו האדום לגבי אזרחי ישראל ומדינת ישראל. צריך לברר לבדוק ולחזור ולבדוק מהו היחס שצריך לתת לו ולתנועתו, במידה וחבריה כמוהו ולבער את התופעה.
אזרח שלא מוכן ולא יהיה מוכן אי פעם להכיר במדינת ישראל (על כך יעיד ד"ר יוסף אל-קרדאוי מהמפרץ הפרסי) צריך לדרוש בו ולדרוש בו עד חשיפת "התום". לא יתכן שאזרח שאינו נאמן למדינת ישראל ולחוקיה (ולא מהצד העקרוני) יוכל לשמש כראש עיר בישראל ולא ייתכן מצב בו במדינת ישראל תוכל להתקיים תנועה שרוצה להוציא את היהודים מעל אדמתם ומעל פני האדמה.
צריכים היינו מזמן לשנות ולהכניס חוקים שיתאימו בטיפול במציאות ההכחדה של תנועות המבקשות לאבד את מדינת ישראל. כשם שיש חוקי חירום וחוקי מלחמה, חייבים להיות חוקים נגד הכחדה. כבר היום, הבעיה צורמת והיא עלולה להיות צורמת יותר בעתיד. אם לא נדאג לשינוי התמונה כבר היום, ברור שיקרע חור ענק בתוף חיי קיומנו.
24.09.2002
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!