יום ראשון, 31 במאי 2015

שלמה שפירא: האריסה - אצל יהודי תימן, כורדיסטאן, תוניס, מרוקו וגם על האריסה איסלאמית שיעית / מלה ומשמעותה

האריסה

שלמה שפירא

האריסה - אצל יהודי תימן, כורדיסטאן, תוניס, מרוקו וגם על האריסה איסלאמית שיעית


למקור המילה האריסה יש קונוטציה עברית וערבית משותפת. הרס – בעברית, במשמעות נתץ, החריב והרש בערבית במשמעות של כתש...
אצל יהודי תימן, האריסה היא חיטה גרוסה מבושלת היטב עם דבש וחמאה הנאכלת כדייסה, בין השאר ניתנת ליולדת לאחר הלידה. אצל יהודי כורדיסטאן שבצפון עיראק, האריסה היא תבשיל של חיטה לבנה, בלי הקליפה, שהותפחה היטב בתוספת עם בשר ועצמות עם תבלינים שונים ומתקבל תבשיל טעים.
אצל יהודי תוניס, האריסה היא תערובת של פלפל אדום יבש וטחון, בתוספת מלח ושמן המהווה תבלין יסודי לסלטים, למאכלים ולתבשילים שונים.
אצל יהודי מרוקו האריסה כמו אצל יהודי תוניס אלא שכאן האריסה מהווה מאכל בפני עצמו וכמות השמן בה רבה ובולטת ומתקבל מעין "סלט טורקי".
כנראה שיש להאריסה מקום אצל יוצאי קהילות אחרות מהמזרח ומארצות האיסלם.
ישנו פתגם אצל הערבים, האומר ''לא בוכים על חוסיין אלא על האריסה'', שכוונתו להצביע על התנהגות למטרות אגוצנטריות, כמו במקרה שמישהו בא לבכות את המת אבל למעשה בא לבכות בשביל לרחרח על הירושה. (השיעים מבכים על חוסיין נביאם בעשורה (עשרה ימי אבל) ובסיומה אוכלים האריסה משותפת, שהוא תבשיל של זרעי חיטה עם בשר. מן התבשיל הזה צמחה ה''אריסה'' המושאלת). אבו מאזן לא בא לבכות את ערפאת והשהידים כפי שהוא מצהיר אלא לקבל מאיתנו האריסה מכובדת על מגש של כסף וכבוד. 

יולי 2005

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה רבה!