שלמה שפירא
סונטה אחת מתוך "סונטות" ל- חיים אברהם פרידלנד ו- הקדשה ותעודה
מתוך "סונטות" ל- ח.א. פרידלנד, הוצאת "עוגן" על-יד ההסתדרות העברית באמריקה, תל-אביב, תרצ"ט,1939. הספר הודפס בבית הדפוס "גוטנברג" של צבי כּספ, תל-אביב. ה- ויקיפדיה מציינת פרטים על המחבר ויצירתו, ואין פירוט על ספריו ויצירותיו למרות שיש כותרת - "ספריו".
מדובר ב- חיים אברהם פרידלנד, 1892-1939, מייסד "בית הספר היהודי-הלאומי הראשון בניו-יורק בארצות-הברית.
בעותק הספר שהגיע לידי רשום שהוא נמסר לתלמיד "צבי בלומשטיין" על-ידי - בית ספר גבוה "הרצליה" ניו-יורק כפרס סיום לזכר ישראל וגוסי מ"ץ ע"ה, יום א', י"ב סיוון, תשי"ד . ובתוך הספר נמצאה תעודה של בית הספר ובה כתוב:
"אנו מודיעים בפני עם ועדה כי צבי בלומשטיין הקשיב לקח בבית הספר והגיע במעלות ידיעותיו עד גמר סדר הלמודים היינו עד תום השנה הרביעית והפיק רצון מהמורים והפקידים בהנהגתו הטובה ובשקידתו על למודיו.
ולראיה ולעדה נתנת בידו "זאת התעודה".
ועל זה באנו על החתום - (הנשיא, ראש ועד החינוך והמנהל עם חתימותיהם)
ניו-יורק רבתי א' סיון שנת התשי"ג ליצירה.
אביא סונטה אחת מן הספר "רבנית" בעמוד 121:
פני-כפור העמידה למול פני החברה
וַתַּפֶן עורף לנימוסיה ובמשפטהּ בעטה -
ומי תִּכֵּן את לבבהּ וכל המתחולל בו עתה,
לבב הֶמָּחֳרָמָה, הַנְּדונה למבטי עֶבְרָה
ובוז ובדידות-עולם? רק אחת הייתה בעיָּרָה
זוּ לא עזבַתָּה, הרבנית גרת אותהּ הרחוב.
בעפעוף-עין, בצֵל חיוך, שילמה החוב,
חוב לב רגש, פועם, יוצא אלֵי אחות בצרה,
ותהי דאגתהּ אך זאת: האם תבין העלובה
את פשר המבט, את רמז העווית על דל-שׂפתהּ ובעדם
את גל הרחמים, רבֵּי סליחה והבנה, מִבַּת בשׂר ודם
אל חברתהּ? האם לא תֶרֶב את יגון העזובה?
ובאשמורות על יצועהּ הֶעְתירה לאלוהים
כי יֵגַל את כל מְאור-נפשהּ בְּגֵץ נמלט מֵחֲרַכִּים.
סונטה אחת מתוך "סונטות" ל- חיים אברהם פרידלנד ו- הקדשה ותעודה
מתוך "סונטות" ל- ח.א. פרידלנד, הוצאת "עוגן" על-יד ההסתדרות העברית באמריקה, תל-אביב, תרצ"ט,1939. הספר הודפס בבית הדפוס "גוטנברג" של צבי כּספ, תל-אביב. ה- ויקיפדיה מציינת פרטים על המחבר ויצירתו, ואין פירוט על ספריו ויצירותיו למרות שיש כותרת - "ספריו".
מדובר ב- חיים אברהם פרידלנד, 1892-1939, מייסד "בית הספר היהודי-הלאומי הראשון בניו-יורק בארצות-הברית.
בעותק הספר שהגיע לידי רשום שהוא נמסר לתלמיד "צבי בלומשטיין" על-ידי - בית ספר גבוה "הרצליה" ניו-יורק כפרס סיום לזכר ישראל וגוסי מ"ץ ע"ה, יום א', י"ב סיוון, תשי"ד . ובתוך הספר נמצאה תעודה של בית הספר ובה כתוב:
"אנו מודיעים בפני עם ועדה כי צבי בלומשטיין הקשיב לקח בבית הספר והגיע במעלות ידיעותיו עד גמר סדר הלמודים היינו עד תום השנה הרביעית והפיק רצון מהמורים והפקידים בהנהגתו הטובה ובשקידתו על למודיו.
ולראיה ולעדה נתנת בידו "זאת התעודה".
ועל זה באנו על החתום - (הנשיא, ראש ועד החינוך והמנהל עם חתימותיהם)
ניו-יורק רבתי א' סיון שנת התשי"ג ליצירה.
אביא סונטה אחת מן הספר "רבנית" בעמוד 121:
פני-כפור העמידה למול פני החברה
וַתַּפֶן עורף לנימוסיה ובמשפטהּ בעטה -
ומי תִּכֵּן את לבבהּ וכל המתחולל בו עתה,
לבב הֶמָּחֳרָמָה, הַנְּדונה למבטי עֶבְרָה
ובוז ובדידות-עולם? רק אחת הייתה בעיָּרָה
זוּ לא עזבַתָּה, הרבנית גרת אותהּ הרחוב.
בעפעוף-עין, בצֵל חיוך, שילמה החוב,
חוב לב רגש, פועם, יוצא אלֵי אחות בצרה,
ותהי דאגתהּ אך זאת: האם תבין העלובה
את פשר המבט, את רמז העווית על דל-שׂפתהּ ובעדם
את גל הרחמים, רבֵּי סליחה והבנה, מִבַּת בשׂר ודם
אל חברתהּ? האם לא תֶרֶב את יגון העזובה?
ובאשמורות על יצועהּ הֶעְתירה לאלוהים
כי יֵגַל את כל מְאור-נפשהּ בְּגֵץ נמלט מֵחֲרַכִּים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!