שלמה שפירא
הג'יהאד הגדול של אבו-מאזן
13/09/2005
אבו מאזן לא בא לְבַכּוֹת את ערפאת והשהידים כפי שהוא מצהיר אלא כדי לקבל מאיתנו ויתורים דרמטיים על מגש של כסף וכבוד
אבו מאזן מצהיר שהוא מתנער באופן דרמטי מדרך האלימות והטרור והוא מדגיש שהוא נבחר לתפקידו הרם בגלל הצהרתו שיעצור את המרכיבים הצבאיים כמו אלה שהיו באינתיפאדה. אך הצהרה לחוד ועובדות בשטח לחוד.
מבחינה פוליטית, אין למעשה הבדלים משמעותיים בין ערפאת ל- אבו מאזן, כי אבו מאזן בא מאותה אסכולה של ערפאת ועמדותיו דומות לו בשיח הפנימי הפלשתיני. מהבחינה המדינית יש לאבו מאזן ולשרון אינטרס להפוך את ההתנתקות למקפצה מדינית בשיח שבין הצדדים, ומכאן החשש לוויתורים משמעותיים נוספים מצדנו לפלשתינים, מבלי לקבל תמורה.
ומה אנחנו כבר נתנו בתמורה לספק התנערות מהטרור שמספק אבו מאזן? מסירה פיזית של שטחי גוש קטיף ורצועת עזה, תוך פינוי תושביהם והפיכתם לפליטים המחכים שהשלומיאליות הפוליטית תסדר להם בית. אנחנו סיפקנו ל- אבו מאזן את הרושם שהפינוי הוא הישגו, וזו מעין מתנת הצלחה המוגשת לו על מגש של כוח, כסף ושחיתות.
אבל הדבר המשמעותי שנתנו ל- אבו מאזן הוא שאפשרנו לו להקים מדינה, עם כל ההשלכות הצבאיות והביטחוניות לכך. ''אנו זכאים למדינה'', הוא אומר, אך מה יהיה אם המדינה שתקום תהיה מדינת טרור? כי התבטאויותיו של אבו מאזן עדיין מושתתות ובאות מקו האש (''אנו מוקירים את - שאהידים''; ''ערביי ישראל הם הפלשתינים שבפנים''). אבו מאזן מבקש מארגוני הטרור ''הפסקת אש'' עד הבחירות. ומה יהיה לאחריהן?
האם אפשר להאמין ל- אבו-מאזן כאשר אנשי החמאס עצמם טוענים שהאיש לא מיישם הסכמים? דיכטר הציג לא מזמן את תרבות ה''יעני'' של הפלשתינים והדגיש שהפלשתינים, ואבו מאזן ביניהם, לא עמדו באף סיכום שהושג עמם בחמש השנים האחרונות של האינתיפאדה.
האם מישהו האמין ל- אבו מאזן שאמר שיהפוך את בתי-הכנסת בגוש קטיף למרכזי צדקה? אבו-מאזן מתייחס למילה ג'יהאד בקונוטציה של חריצות ודבקות במטרה. הוא מתנה את ג'יהאד הבנייה בנסיגה ישראלית מכל ''השטחים הכבושים''. אנו מצדנו מצפים לראות את הג'יהאד הגדול של אבו מאזן בריסון ארגוני הטרור ואיסוף הנשק מהפעילים בהם. האם נראה את אבו מאזן מצליח לקדם באמת ובתמים רפורמה במנגנוני הביטחון ברשות לקראת מדינה שוחרת שלום אמת לשכנתה?
אם ארבע שנות אינתיפאדה היו בשבילו ג'יהאד קטן, אז מה יהיה בג'יהאד הגדול, האם נוכל לעצור את ה''בן-לאדן'' הפלשתיני?
ישנו פתגם אצל הערבים, האומר ''לא בוכים על חוסיין אלא על האריסה'', שכוונתו להצביע על התנהגות למטרות אגוצנטריות, כמו במקרה שמישהו בא לבכות את המת אבל למעשה בא לבכות בשביל לרחרח על הירושה. (השיעים מבכים על חוסיין נביאם בעשורה (עשרה ימי אבל) ובסיומה אוכלים האריסה משותפת, שהוא תבשיל של זרעי חיטה עם בשר. מן התבשיל הזה צמחה ה''אריסה'' המושאלת). אבו מאזן לא בא לבכות את ערפאת והשהידים כפי שהוא מצהיר אלא לקבל מאיתנו האריסה מכובדת על מגש של כסף וכבוד.
הג'יהאד הגדול של אבו-מאזן
13/09/2005
אבו מאזן לא בא לְבַכּוֹת את ערפאת והשהידים כפי שהוא מצהיר אלא כדי לקבל מאיתנו ויתורים דרמטיים על מגש של כסף וכבוד
אבו מאזן מצהיר שהוא מתנער באופן דרמטי מדרך האלימות והטרור והוא מדגיש שהוא נבחר לתפקידו הרם בגלל הצהרתו שיעצור את המרכיבים הצבאיים כמו אלה שהיו באינתיפאדה. אך הצהרה לחוד ועובדות בשטח לחוד.
מבחינה פוליטית, אין למעשה הבדלים משמעותיים בין ערפאת ל- אבו מאזן, כי אבו מאזן בא מאותה אסכולה של ערפאת ועמדותיו דומות לו בשיח הפנימי הפלשתיני. מהבחינה המדינית יש לאבו מאזן ולשרון אינטרס להפוך את ההתנתקות למקפצה מדינית בשיח שבין הצדדים, ומכאן החשש לוויתורים משמעותיים נוספים מצדנו לפלשתינים, מבלי לקבל תמורה.
ומה אנחנו כבר נתנו בתמורה לספק התנערות מהטרור שמספק אבו מאזן? מסירה פיזית של שטחי גוש קטיף ורצועת עזה, תוך פינוי תושביהם והפיכתם לפליטים המחכים שהשלומיאליות הפוליטית תסדר להם בית. אנחנו סיפקנו ל- אבו מאזן את הרושם שהפינוי הוא הישגו, וזו מעין מתנת הצלחה המוגשת לו על מגש של כוח, כסף ושחיתות.
אבל הדבר המשמעותי שנתנו ל- אבו מאזן הוא שאפשרנו לו להקים מדינה, עם כל ההשלכות הצבאיות והביטחוניות לכך. ''אנו זכאים למדינה'', הוא אומר, אך מה יהיה אם המדינה שתקום תהיה מדינת טרור? כי התבטאויותיו של אבו מאזן עדיין מושתתות ובאות מקו האש (''אנו מוקירים את - שאהידים''; ''ערביי ישראל הם הפלשתינים שבפנים''). אבו מאזן מבקש מארגוני הטרור ''הפסקת אש'' עד הבחירות. ומה יהיה לאחריהן?
האם אפשר להאמין ל- אבו-מאזן כאשר אנשי החמאס עצמם טוענים שהאיש לא מיישם הסכמים? דיכטר הציג לא מזמן את תרבות ה''יעני'' של הפלשתינים והדגיש שהפלשתינים, ואבו מאזן ביניהם, לא עמדו באף סיכום שהושג עמם בחמש השנים האחרונות של האינתיפאדה.
האם מישהו האמין ל- אבו מאזן שאמר שיהפוך את בתי-הכנסת בגוש קטיף למרכזי צדקה? אבו-מאזן מתייחס למילה ג'יהאד בקונוטציה של חריצות ודבקות במטרה. הוא מתנה את ג'יהאד הבנייה בנסיגה ישראלית מכל ''השטחים הכבושים''. אנו מצדנו מצפים לראות את הג'יהאד הגדול של אבו מאזן בריסון ארגוני הטרור ואיסוף הנשק מהפעילים בהם. האם נראה את אבו מאזן מצליח לקדם באמת ובתמים רפורמה במנגנוני הביטחון ברשות לקראת מדינה שוחרת שלום אמת לשכנתה?
אם ארבע שנות אינתיפאדה היו בשבילו ג'יהאד קטן, אז מה יהיה בג'יהאד הגדול, האם נוכל לעצור את ה''בן-לאדן'' הפלשתיני?
ישנו פתגם אצל הערבים, האומר ''לא בוכים על חוסיין אלא על האריסה'', שכוונתו להצביע על התנהגות למטרות אגוצנטריות, כמו במקרה שמישהו בא לבכות את המת אבל למעשה בא לבכות בשביל לרחרח על הירושה. (השיעים מבכים על חוסיין נביאם בעשורה (עשרה ימי אבל) ובסיומה אוכלים האריסה משותפת, שהוא תבשיל של זרעי חיטה עם בשר. מן התבשיל הזה צמחה ה''אריסה'' המושאלת). אבו מאזן לא בא לבכות את ערפאת והשהידים כפי שהוא מצהיר אלא לקבל מאיתנו האריסה מכובדת על מגש של כסף וכבוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!