שלמה שפירא
הסופה שמהלב היא המתמשכת המכתישה המתכתשת...רק עתה שבים מעט ענני-תקווה ומתחילים להגשים בלבי משב האור מוריד האהבה
מפחידה אותי הסופה - קורת-הגג. המים. נר גפרור וסערה.
אך הסופה המתקרבת היא כאין וכאפס מן הסופה שמִן הלב.
כי הסופה שמהלב היא המתמשכת המכתישה המתכתֶּשת, והגשם שיצנן יחלוף יהלוך לו ללבבות זרים.
רק עתה שבים מעט ענני-תקווה ומתחילים להגשים בלבי משב האור מוריד האהבה.
הסופה שמהלב היא המתמשכת המכתישה המתכתשת...רק עתה שבים מעט ענני-תקווה ומתחילים להגשים בלבי משב האור מוריד האהבה
מפחידה אותי הסופה - קורת-הגג. המים. נר גפרור וסערה.
אך הסופה המתקרבת היא כאין וכאפס מן הסופה שמִן הלב.
כי הסופה שמהלב היא המתמשכת המכתישה המתכתֶּשת, והגשם שיצנן יחלוף יהלוך לו ללבבות זרים.
רק עתה שבים מעט ענני-תקווה ומתחילים להגשים בלבי משב האור מוריד האהבה.
השיר הופיע במדור הספרותי של "הצופה", 30.6.2000
השבמחק