שלמה שפירא
שירים כתובים על פיסות-נייר הם פרקט על נפש רגישה ירוקה ומעלעלים בהם בדריכוֹת נקש-מקש מן הלב
היום מעצבים בתים כך שאין בהם שום זכר לפינה לספר ואין צורך לספר בבית
אהבתי ואוהב ספר שתוכנו כתוב על הנייר
עודני מעדיף כתיבה על הנייר ולא כתיבה בצג-מחשב
על פיסות נייר כתבתי מחשבותיי, צרכי, רגשותיי ושׂמחותיי,
מְדוֹר הפתקים בכיס אני - בבית-הספר, במכולת, בכותל המערבי ובחתימה על מסמך.
הייתי רוצה להמשיך לבקר בספריות-ספרים שהן מקדשים חשובים בשבילי
ולא לעופף בספריה מעופפת מבית-מלון לבית-מלון מעופף זר וקר.
בכל זאת, בעת הזאת, מכריחים אותי לעופף בספרים, במסמכים ובאישורים ולכל מה שלא כתוב על הנייר
כך - בלית ברירה, כל פתק נייר שברשותי אני מעבד מחדש ומעיפו בכתיבת-מסמך דרך המחשב, ואחריתו מי ישורנו.
התחלתי לכתוב בלוג לפני כארבע שנים ובלוג הוא ספר דיגיטלי
הדיגיטליות החדשה שבי היא לא בנפש העמוקה שלי.
אני מתגעגע אל הנייר, אל הדבק שמשיב מראה קרוע של דפים פזורים והפכם לספר חדש.
מתגעגע לניחוח המשכר מספר פז: מתגעגע לספר במקום של מפגש, במקום של שיחה, במקום של קריאה, במקום של עלעול , במקום של הפתעה וגלוי...
ספר ממששים, מריחים, מקריאים משכיבים
אינו פרקט על נפש ירוקה שמעלעלים בו בדריכת מקש.
חבל שהיום מעצבים בתים כך שאין בהם שום זכר לפינה לספר
אין צורך לספר בבית.
אני מתגעגע לאותם ספרים שזרקתי מביתי, לאותם ספרים שכבר אני לא מוצא בכל בית ובית.
מטריד אותי - מה יהיה לאותם ספרים שאני קורא במיטה ונרדם ?
ארבעה ספרים עדיין אצלי - ספרי-פז לא במאה שקלים ולא "רק להיום".
ואם אתם שואלים מה יקרה לספר מן הנייר, רק אלוהים יודע !
27/8/2011 06:26
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!