שלמה שפירא : "אילו ניתנה התורה בחשון..."מתוך "אדם במולדת- ספר ללמוד השפה העברית לבוגרים", חלק שני, הוצאת "עם עובד", תש"ח

שלמה שפירא

"אילו ניתנה התורה בחשון..."מתוך "אדם במולדת- ספר ללמוד השפה העברית לבוגרים", חלק שני, הוצאת "עם עובד", תש"ח

עמוד 48. : סוחר שכר עגלון (בעל עגלה) להביא לו סחורה מן העיר הגדולה. ותנאי היה ביניהם שאם יאחר ולא יביא את הסחורה ליום שהסכימו עליו שניהם, לא יקבל העגלון את שכרו.      והימים ימי חשון, התחילו גשמים יורדים . נתקלקלו הדרכים, והעגלון אחר. סרב (לא רצה) הסוחר לתת לו את שכרו, והעגלון סרב לא לתת לו את הסחורה.     עמדו והלכו שניהם אל הרב לדין תורה. זה אמר: תן לי את סחורתי, וזה אומר: לא אתן עד אם תתן לי את שכרי.      שמע הרב את טענותיהם ואמר: חיב העגלון לתת את הסחורה ללא קבלת שכר.     טען העגלון: רבי, וכי אין אלוהים בלבך? שני שבועות עשיתי בדרך ועבדתי עבודה קשה, ועכשיו לא אקבל שכר?      ענה הרב: ומה אעשה? הן תנאי מפורש היה ביניכם. דין תורה הוא.      עמד העגלון רגע, חשב ושאל: רבי, מתי ניתנה התורה?     בסיון ניתנה - השיב הרב.       עכשיו אני מבין למה החליטה התורה כך - אמר העגלון. בסיון הדרכים טובות. אילו ניתנה התורה בחשון, כשהדרכים מקולקלות, היתה החלטה לטובתי. והעגלון לא הסכים לקבל עליו את הדין. 

*****************

עמוד 133 : א.ד.גורדון נסע ברכבת עם אחד מוותיקי הציונים. ניסה גורדון לדבר אליו עברית. אך העסקן הציוני לא הבין. אמר לו גורדון: - לפני כמה שנים ראיתיך ראשונה, ולא ידעת עברית. אף עכשיו אינך יודע?      -- הראש, הראש! התאונן הציוני הותיק והראה על ראשו כאומר: אין ראשי פנוי לכך. הצביע גורדון כלפי לבו וענה : הלב!!!...

****************

הקיסר, העברי והאריה  (עמוד 135)

פעם הובא לפני נירון קיסר מורד שהיה לא רק גבור עברי  כי אם גם פקח (חכם). האמפיתיאטרון הגדול היה מלא מפה לפה. כולם חכו בקוצר רוח להתחלת התחרות. והנה יצא העברי האומלל, כל גופו ותנועותיו אמרו אומץ לב, אך עיניו היו עצובות. הרים אותן אל החברה הנכבדה כמבקש חסד. אך עד מהרה הפנה את ראשו מהם כאומר: לא מכאן תבוא עזרתי. רגע עמד על מקומו תפוס מחשבות ועל פניו השתפך חיוך קל. נראה היה כח מחשבה טובה עלתה בדעתו ולבו מלא תקוה. ברגע זה יצא האריה, אריה לובי גדול ונורא. כמה ימים הרעיבו אותו, ועכשיו צעד רעב וצמא דם לקראת קורבנו. כל הנאספים מתוחים, אך על פני העברי אין זכר ליאוש. הוא צועד בבטחון לקאת אויבו. והנה נפגשו השנים, ומה תראינה עיני המסתכלים? הם אינם נלחמים כלל. האריה אינו מתקיף, והעברי אינו מתגונן. העברי אמר לאריה משהו על אזנו, וממש באותו הרגע נפרד האריה מן העברי כמותר על התחרות, ולא עשה לו כל רע. איש לא שמע את השיחה בין המתחרים, ואף אחד לא הבין מה קרה. המתיחות גברה וכל אחד רצה לדעת מדוע ותר האריה הרעב על סעודתו (ארוחתו).       אז קרא הקיסר חעברי ואמר לו בקול חגיגי: - חייך, העברי נתונים לך במתנה בחסדי קיסר רומא. אבל, בבקשה ממך, ספר לי איך קרה הדבר? מה אמרת לאריה הרעב ומדוע הוא עזב את התחרות שהיה בטוח בה בנצחון.      ענה העברי: ברשותך, הקיסר, אספר הכל, כי ידעתי כי סופי קרוב. מה כוחי לעמוד במלחמה עם אריה רעב? החלטתי להציל את חיי בדרך אחרת. צעדתי לקראתו ואמרתי לו: שמע נא, רבי אריה, ידעתי כי רעב אתה ורוצה לטעום מבשרי. אין אני בא חלילה בטענות אליך. זכותך היא זאת. ואני? כלום לא כבוד הוא לי להשביע בבשרי אריה נכבד כמוך...אך לפני שתעשה את המעשה, אני רוצה לגלות לך דבר כמו שהוא ותדע את אשר לפניך. איני יודע מה הנימוסים שם אצלכם בחברת האריות במדבר לוב, אבל אצלנו בין האנשים קים חוק בחברה הטובה, חוק ולא יעבור: כל מי שטועם ואוכל משהו במסבה חגיגית , חיב לנאום נאום לפני הצבור...ובכן לפני שאתה פותח פה לבלוע אותי, חשוב יפה אם הנאום מסודר יפה בראשך ובפיך, ואל תהיה, חלילה, לצחוק בעיני האריסטוקרטיה הרומית, וידעת כי ידיד נאמן מדבר אליך...          פחד מות תקף את האריה האמיץ לשמע דברי. הוא רק הספיק להבטיח לי, כי לא ישכח את חסדי זה לעולם, כי הצלתי אותו מנסיון כזה. "אני מותר על בשרך" - אמר, "לא אטעם ולא אנאם!...אמר וברח.        העתונאים שהקשיבו לספור במתיחות, פרצו בצחוק, כשהגיע המספר לסוף ספורו . רק עתה ירדו לסוף דעתו של אורחם והבינו מדוע לא טעם...

עמוד 62 : יוסי מוקיר (מחשיב) שבת : ...בערב שבת, כעבור ימים מספר, הביא דיג העירה דג למכירה, אך לא יכול למכרו, כי היה הדג גדול ומחירו רב, ולא נמצא בעיר איש שיהיה מוכן להוציא כל-כך הרבה כסף לדג אחד.      אמרו לו אנשים: לך ליוסי מוקיר שבת. לכבוד שבת אין דבר יקר בעיניו. הסכים הדיג והלך לביתו של יוסי. שמח יוסי על הדג היפה הזה לכבוד שבת קדש. נתן לדיג את כספו וקנה ממנו את הדג. פתח יוסי את הדג - והנה אבן יקרה, אשר לא ראה כמותה לגודל, בתוך הדג. (היא האבן אשר נפלה מכובעו של הרשע והדג בלע אותה). ידע יוסי, כי זכות השבת עמדה לו. מכר את האבן במחיר רב. ומאותו יום לא ידעו יוסי ומשפחתו מחסור ודאגה.