שלמה שפירא
אני זוכר אותה רוכבת על אופניים חשמליות שלה
מטעינה אותי רגע של תקווה.
כשהטעינה אותי - מיד לקחתי עט וכתבתי לה שיר אהבה.
אהבנו טעמנו גלידה מעוטרת בקצפת קשרים חיים.
בידיעתי - שאני אדם בודד ולבד - נתנה בי כוח שהכל שזור בהכל
בחלימה מודעת שגעגוע יש בו אהבה ממי אל מי לסמוך.
היא אשת עסקים - ולמרות זאת - "שב חכה ואתפנה אלייך..."
בחיוך מקסים. נזכרתי באדם היושב ומחייך בסוכתו ומחכה - "הלולב ההדסים והערבות מתאגדים יחדיו ומנענעים הלל לאישה פורחת כתמר שמכל מה שלא היה לה היא צומחת וצומחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!