שלמה שפירא
"סוזנה הבוכיה"/רומן ל- "אלונה קמחי", 1999, הוצאת "כתר". רומן מרתק , הממזג את ההומור בכאב ובודק אופציה של קיום שמעבר לכיעור. סוזנה מוותרת על הממשות הפרגמטית לטובת מחוזות ההזיה והריק.
שם הספר הזה מופיע בשירו של "חזי לסקלי" - "החיוך" שמת ממחלת האיידס ב- 1994 - "שושנה בוכה בלילה / והנה היא סוזנה / הבוכה / מרב תשוקה / בשיר של ואלאס סטיבנס...". "ואלאס סטיבנס" כתב את השיר "רגע קפוא של הווה" - "היופי בתודעה הוא בן-חלוף / שרטוט מטעה של שער.../ כך מתות עלמות, לקול תפלות / של שחרית של מקהלת עלמות." שני השירים הכניסה "אלונה קמחי" בספר הזה.
מ- גב הספר: "סוזנה הבוכיה הוא סיפור על מפגש אפל והזוי בין צעירה ברמת-גן לצעיר ניו-יורקי הנוחת אל תוך אפרוריות חייה. סוזנה, אשה כבת שלושים, חיה עם אמה הפנסיונרית, חייה חד-גוניים, מנותקים ונעדרי חוויות של ממש - עד שמופיע בביתם אורח צעיר ומבריק, מדהים ביופיו, ספק אמן ספק נוכל.
מ- עמוד 264 : ואולי...ואולי...ואולי...ואולי...ואולי היתה זו פשוט של אינפורמציה מצטברת על מעשים קטנים כגדולים של אי-צדק, דיכוי ורוע, על מלחמות, על בתי-חולים, בתי-כלא וארצות שלמות של בני-אדם המתענים בסבל מר ובייסורים קשים מנשוא. פועל יוצא של הצריחה המתמדת שצורחת האנושות בכל אשר תפנה ואוזני הפגומות לא ידעו לעמעם?...הייתי חייבת לחזור אל ניקיוני כלפיו, אבל איך? המלחמה שלי היתה מלחמה בכניעה. הלא הכניעה היתה הדרך היחידה שהכרתי. היה בה כוח והיא שירתה אותי נאמנה מאז ומתמיד, אז למה לא עכשיו. אני אכנע לכמיהה שלי, אתן לה להכריע אותי תחתיה עד כלות. ואז אתרפא...שום דבר לא יכול לבלום את ההתמכרות שלי לאורח. ויתרתי גם על הצורך להסוות אותה. מעתה והלאה הכניעה ואני הפכנו לישות אחת. הכניעה היתה אני. אני הייתי הכניעה...
מ- עמוד 194 : ..."בטח שאכפת להם מחיות. את הקרובים שלהם הם יורידו ביגון שאולה, אבל אם מישהו עושה קישטה לאיזה קורצוויילר - מגישים בג"ץ. להצביע לא נאה להם! מרוב שהם היו עסוקים בלהריח פרחים ולהתנשק עם הבני-דודים, הפסדנו את הבחירות האלה לפאשיסטים ולדוסים." "ולמה בעצם הייתם צריכים לזכות בבחירות האלה?הה?, מתחיל האורח להתחמם. "ומה יש לך נגד הדוסים? הם לפחות פועלים על-פי איזה בסיס סטרוקטורלי הגיוני. ומה אתם? מה התיישבתם בחבל הארץ הזה. מדברים את השפה הזאת ולא מבינים שאין לזה שום הצדקה, מלבד ההצדקות שמתקיימות באמונה היהודית המשיחית! מה זה בכלל השטות הזאת - הציונות החילונית? זה היגיון כושל!" האורח עוד לא למד שהיגיון כושל ונחמה כדויד ויונתן הם. "עובדה, אובער חוכעם, אני ישראלית וציונית ומרגישה עם זה מצויין!". "בטח, זה בגלל שאת מדחיקה את הסיבות העמוקות, שנותנות לך בכלל זכות לשבת כאן ולדבר בשפה הזאת בלי להרגיש פושעת! אחרת איזה זכות היתה לכם לעשות את כל העוול האינסופי הזה לערבים?"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!