שלמה שפירא
ה- חלון אצל להב - "חלון/להב" העיר - 20.03.1987 / על השתיה כתרבות צפון תל אביבית,, עם מושגים צפון תל אביביים על מציאות קיימת.
פעם, לפני שכולם היו עשירים כל כך, היו נותנים ומקבלים מתנות אחידות וצנועות לחג הפסח. קופסת קרטון עם ידית ובפנים שלושה בקבוקי יין מתוק ונורא ובקבוק אחד של ברנדי שמנוני ואיום אף יותר. אף פעם אף אחד לא שתה יין כי חם פה בארץ וכי יהודים לא משתכרים. אפילו בליל הסדר היו נפטרים מחובת ארבע כוסות על ידי ארבע לגימות מכוסית קטנה אחת. וכך מפסח לפסח ומראש השנה לראש השנה הצטברו במזנון שבסלון בקבוקי יין חתומים שגילם המופלג לא עשה איתם חסד: הכבדות נשארה, המתיקות נשארה ולא התוסף שום ניחוח. בינתיים כולם למדו שיין יבש זה לא יין חמוץ, יין מתוק יכול לשתות רק תינוק אחרי ברית המילה. מזג האוויר החם לא כל כך מפריע ולקח אחרון וחשוב - הגויים יודעים מה הם עושים. אבל כשסוף סוף למדנו לשתות לפני, תוך כדי ואחרי הארוחה הפסיקו לפנק אותנו בחבילות השי. היום נותנים חפצים חסרי השראה כמו סדין חשמלי, משחקי מחשב, סט צלחות מהודר ואפילו כסף. יש כבר צברים לא מעטים ששותים יין עם הארוחות, וויסקי בחורף, ערק בקיץ וודקה כל השנה. אני מכיר מישהו שעד לפני כמה שנים היה משוכנע שג'ין טוניק הוא שמה של חשפנית שעובדת במועדון נובמבר. היום, הוא מצחצח שיניים בבוקר עם "גורדון". אוהבי האלכוהול הצפוניים מתאספים בחנות המשקאות של יוסף לוי (דיזנגוף 199)...גם "באבא ברוך" מציע משקה לשתיה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!