שלמה שפירא: קטעים של "שלמה שפירא" / משורר" שכתבתי בבלוג שלי ב- "ישראבלוג" ואשר איני יכול לעיין בהם, כי "וואלה" מבקשת תשלום ממני ויש עוד קטעים

שלמה שפירא

קטעים של "שלמה שפירא" / משורר" 

שכתבתי בבלוג שלי ב- "ישראבלוג" ואשר איני יכול לעיין בהם, כי "וואלה" מבקשת תשלום ממני ויש עוד קטעים

***

"לנקום בפרח" ל- שמעון צמרת, הוצאת הקיבוץ המאוחד / שירה של כליון. מאזנים, כרך ס"ב, גל' 1 (1988), עמ' 54. 

הכתבה מופיעה בבלוג שלמה שפירא משורר ב- וואלה ואני הכותב איני יכול לעיין בכתבה שלי בבלוג שלי.

ב- "הארץ," תרבות וספרות, 9 בינואר 1987, עמ' ב 7 ציינו את כתבתי.

את הכתבה הכנסתי בבבלוג האישי / בלוג שלמה שפירא משורר בתאריך: יום חמישי, 6 באוקטובר 2022.

 . 

***

18 באוק׳ 2009 — שלמה שפירא. הצייר שלמה כדורי ז"ל. לפני מספר שנים הוא נפטר . הוא היה צייר מן המכחול שכיחל דמויות ופרוטרטים בצבעים. חיים ומדויקים . / כתבה שמופיעה בבלוג שלי ב- וואלה ואי אפשר לעיין כבר בו, אז הכנסתי את הקטע בבלוג החדש שלי / בלוג שלמה שפירא משורר בתאריך יום שישי, 29 במאי 2020.

***

יום חמישי, 14 בינואר 2021שלמה שפירא: שבוע הספר 2010 - בסימן הרבה ספרים חדשים, הרעת הכנסות למו"לים, חגיגה לקוני הספרים / קטע שהופיע בבלוג הישן שלי ב- 13 ביוני 2010 ואי אפשר לעין בו בגלל הגבלות מצד "וואללה".                                                    שלמה שפירא חגיגות ה"סהרנא" המסורתיות של יהודי כורדיסטאןבארץ הועתקו מחג הפסח לחג הסוכות כדי לא ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

שלמה שפירא בני ציפר על "עסקי אֲויר" בנושא "ביאליק לא היה תימני"-10/2/1984 כתבתו מלווה ב...כתב פעם בתרעומת משורר ממוצא...

***

שלמה שפירא "חתונה בצידון" - אגדות שהיו -, מאת: אהרן אבן-חן, רישומים: אבא פניכל, הוצאת "מסדה", / הרצל: טפל... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

שלמה שפירא 1992 / אין אנשים באלבום תמונות זה/ כדי לגעת באור מוטב.../ שי גינות: מהו הדבר שהפך מראה שבשגרה - לדרמה חזותית...? שי גינות - צלמת. ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

שלמה שפירא "חיות-הבר אשר ידעתי" ל- ארנסט סטון תומפסון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשי"ד, ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

שלמה שפירא הביטוי "חצי טורקי" שנכנס ל- בלשנות כהצגת בעיה, ו- חיים רוזן בספרו "עברית ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

שלמה שפירא "לצונו של אדם-כבודו, ל- אבשלום קוֹר, ציורים:זאב, ספרית מעריב, 1980. ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

שלמה שפירא "השנה השחורה" + "מצעד הכלולות קפא בקרח" בספרו של איסמעיל קאדרה, ספרית מעריב, ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

שלמה שפירא מילניה קרלובנה פון גוזיאס גורבצביץ, אשתו הנוצריה של שאול ... היא גילתה לו שהיא בתו של גנרל רוסי, ואף-על-פי-כן היא התחתנה עם משורר עברי בעוד היא ...

***

הביאנלה השישית לקרמיקה ישראלית במוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב, שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי... מלאו כאן את כתובת האימייל שלכם ...

***

שלמה שפירא היורה. חומר על היורה לילדינו הקטנים (עם קום המדינה), - מקורות. ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira כותרת הקטע: היורה.

***

שלמה שפירא "הספר השני של נעמי שמר", השירים שבספר / "איש מוזר (עמוד 35)

כל המלים והמנגינות מאת נעמי שמר, עיצוב ועריכה: עמוס רודנר ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

שלמה שפירא "ממציאים ואמצאות" ל- א. נויבורגר, תרגם זאב ורבה, הוצאת "אמנות" - סדר: "אמנות", ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira כותרת הקטע: ערב מפעל חיים לצייר משה צורף 11.9.2011במרכז מורשת יהדות בבל.

***

על מחקר אנתרופולוגי על-ידי...דור התמורה - שינוי והמשכיות  בעולמם  / שלמה שפירא היתרונות והמגבלות של מחקר אנתרופולוגי הנערך על-ידי בן החברה הנחקרת לעומת בן החברה ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

שלמה שפירא "בצל השיזף - תמונות מחיי שכונתי" ל- ג'רייס טנוס, הוצאה עצמית, 2007. הספר מוקדש ל: ... אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי.

***

שלמה שפירא "ממציאים ואמצאות" ל- א. נויבורגר, תרגם זאב ורבה, הוצאת "אמנות" - סדר: "אמנות", ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

שיר מתוך "בלהט החרב המתהפכת" / מבחר מן השירה הערבית החדשה / 1994 / תרגם מערבית - שמואל רגולנט / שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ...

15 בנוב׳ 2010 — שלמה שפירא בטבעת זו ראיתיני כי ראיתיך, ראיתיך כי ראיתיני, חבקתיני כי חיבקתיך, חיבקתיך כי חבקתיני לטפתיני כי ליטפתי.

שלמה שפירא 'סיפא וספרא' מאת נסים קזז הוצאת ראובן מס, ירושלים 2010 ד"ר נסים קזז יליד בגדאד ... הבלוג: שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר - Shlomo Shapira.

***

שלמה שפירא "כִּזבי הלילה" ל- גֶ'זוּאלְדוֹ בּוּפָאלינוֹ, מאיטלקית (1988): גאיו שילוני... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר

 נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

"איראן / על קהילת ישראל במזרח במאות ה- 19 וה-20 / צוות הפרויקט: מנשה ענזי, נעמה שי-כתריאלי, רפאל גרין, אפרת אסף-שפירא, אסתר שקלים. ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

כי אני לחיות לא אוכל עם גבר צעיר ממני / שירים מאת "ספפו מלסבוס" / שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי. ... ראה ספפו מלסבוס. כי היא העשירית. על העיר: .

***

שלמה שפירא "דרכים שוממות -מבחר שירים ופואמות" ל- חיים גרדה, תרגם מיידיש: יעקב שופט, ... ניו יורק) היה משורר וסופר יידיש, מגדולי סופרי היידיש של המאה העשרים.

שלמה שפירא , 16:46 26/1/2013:
בעותק הספר שברשותי ישנה הקדשה בעיפרון מ-המוציא לאור
לאחד הקוראים:
"לעו"ד וכסלר,
איש הנשים
והמעשים
בברכה
ובהוקרה
ירון גולן

***

בין הקדמונים והאחרונים - שלמה שפירא הדמיון בין דעותיהם של אפלטון (הקדמונים) ופרויד (האחרונים) ומה חידשו האחרונים ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

גליה אלבין / שלמה שפירא האהבה מנצחת: הגיע הזמן לאהוב, ואם אינך אוהבת ונאהבת, אין לחיים כל טעם (עמוד 318) . ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

הפסיכולוג אמר - שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי... 

שלמה שפירא "לדעת להאמין" "יעודי כיהודי מתוך עיון רב מימדי", מאת: הרב יחזקאל סופר, ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

שלמה שפירא לפי מ. גרוברט (1976) - 800 עצות ל- "עקרת הבית" שהיא מקצוע ועם אמצעים מעשיים יהיו ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira כותרת הקטע: מ.

***

דן איזיקוביץ' (דיני) שהיה אמון על הדבש הטהור בכל ראשית שנה חדשה...

***

צ'ארלס פול פרוינד מתעמת עם אדאורד סעיד במאמר "אלפיים אלף לילה ולילה

שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי... מלאו כאן את כתובת האימייל שלכם ...

***

שלמה שפירא על חייו של החכם-הרב ששון כדורי (1880-1971) בספר - "ראע ו-ראעֳיָּה" (הנהגת ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

שלמה שפירא שניאור זלמן צייטלין: כרך ב' / משנת משנת 37 לפנה"ס עד שנת 66 לספירה - תשל...

אני מצידי העליתי את הרעיון שאחרי ייסוד הבית השני היו שני ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

שלמה שפירא / "הסימפוניה הביזנטית" / ז'אן אולייביה טדסקו / מה סודו של אדם...מה סודו של אדם: הסימפוניה להגשים את התקווה שבתוכו! נוכרי האדם שלא יודע מה סודו! ... שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר נכתב ע"י: Shlomo Shapira

***

הפסיכולוג אמר - שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים שלי ,כתבות שלי... israblog.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode ...

***

שלמה שפירא. ברכה רוזנפלד. "אמי מציירת" - ספר שירים - בהוצאת "עקד" - 2008. הוזמנתי לערב ספרותי לרגל הופעת ספר השירים החדש של ברכה רוזנפלד. "אמי מציירת".

***

שלמה שפירא. מן הבוידם 2. רחל עוזיאל. רינה לוינזון. במחצית השניה של שנות השמונים ובתחילת התשעים ערכתי ערבי ספרות רבים בהרצליה ,מעט ברמת גן ובודדים ברעננה ...

***

שלמה שפירא. "אמי מציירת" - ספר שירים - בהוצאת "עקד" - 2008. של המשוררת ברכה רוזנפלד. הוזמנתי לערב ספרותי לרגל הופעת ספר השירים החדש של ברכה רוזנפלד.

***

שלמה שפירא טו באב היום טו באב היום ובזה הרגע אהבה בי געגוע... נכתב על ידי , 26/7/2010 19:36 ... israblog.co.il/blogread.asp?blog=292694&blogcode=11939260.

***

שלמה שפירא חל איסור להעתקת קטעים מבלוג זה - הבלוג של שלמה שפירא, משורר אם הייתה אהבה אם הייתה אהבה מה יהיה אם כבר לא תלטפי אותי ואני לא אלטף אותך

***

שמש יהושע. שירה בשלה בספר ביכורים. על "אררט"- ספר שירים לשלמה שפירא. הצופה , 23.9.1988. שלמה שפירא הצטרף לקהילת המשוררים בישראל לפני שנים אחדות.

***

שלמה שפירא. הדוכיפת. כתר אַחַר כתר. לדוכיפת. צפור הלאומית שלנו. צפור יפה. שיהיה לה במזל טוב. מישהו אמר עליה. "מה יש לאמר עליה , שיהיה לה ב-כֵּף ".

***

חל איסור להעתקת קטעים מבלוג זה - הבלוג של שלמה שפירא, משורר עָצְבָּה כשהייתי צעיר, היא הייתה המעצבת של חיי. עכשיו, עצוב שירי שאין לו לאן לפנות:

***

מ ה א ג ד ו ת. הזמנה לתערוכה. תערוכה קבוצתית בנושא : "אשה מהאגדות". ועוד... אוצרת : נאוה סידון. ליליאנה קליינר. ורה גלרט. דן מלר. רחלי קליצקי. שׂרה ליבנה.

***

הבלוג: שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר - Shlomo Shapira הקטע: קונצרט מרוסיה באהבה - עם הפסנתרן הבינלאומי - תומר גבירצמן - אורלי מרקוביץ הפקות 09/11/2009: ...

***

שלמה שפירא על כאסח / כסאח ה"כאסח הבגדדי" ששינה את עורו ל"כאסח גששים ולעידן כאסחי" ששינה את עורו ל"כאסח דיאטתי וצ.

***

שלמה שפירא. הדוכיפת. סקר על "הדוכיפת" ב"קניון רמת-אביב". הדוכיפת. כתר אַחַר כתר. לדוכיפת. צפור הלאומית שלנו. צפור יפה. שיהיה לה במזל טוב. מישהו אמר עליה.

***

***

לא להתבלבל- יש "כושית" ויש "כושסית / 

***

הבלוג: שלמה שפירא (1938) - בלוג של משורר - Shlomo Shapira הקטע: קונצרט קלאסיקל עם חן צ'ימבליסטה-עם שלומי שבן- אורלי מרקוביץ הפקות 1/5/10 ... israblog.co.il/ ...

***

שמן זית כתית - קשת בהר - ערי גוברין

***

שלמה שפירא שיר המעברה תַּגִּידוּ, לַמְרו. ... שלום רב, שמי שלמה שפירא. אני משורר, ותוכלו למצוא בבלוג שירים ... הַאִם הָיִיתִי "אִישׁ ...

***

להעריך גננת טובה של ילדים

***

אריה ליב אפשטיין / "דרכי אישות ומנהיגיה" - ספר שנכתב מלפני...

***

הרב ד"ר שמואל זנוויל כהנא - על כפות תמרים / הרב ממוצא פולני

 נכתב ע"י: Shlomo Shapira

שלמה שפירא: ארבעים שנה לנפילתו של רס"ן שאול זהבי (שאולי)

שלמה שפירא

ארבעים שנה לנפילתו של רס"ן שאול זהבי (שאולי)

ב- 21 פברואר השנה (2025) - הייתה אזכרה ויום ציון ארבעים שנה לנפילתו של רס"ן שאול זהבי (שאולי) ז"ל, קמ"ן חטיבת הנחל - בן-אחותי אופירה - בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. שאולי נפל בפעילות מבצעית בדרום לבנון בשנת 1985. לפני כ- ארבעה חודשים צה"ל סגר חשבון עם המחבל שהיה אחראי על הטמנת המטען ופיצוצו שהרג את שאולי ז"ל. 

לבית העלמין הגיעה נציגות מכובדת מהמחלקה ומיחידות שונות מ- אמ"ן ופגשה משפחה חזקה - אם, בת, אישה, אחים, בני-משפחה וחברים שאוהבים ומוקירים את חיילי צבא הגנה לישראל, משפחה שתומכת ושולחת מיטב בנותיה ובניה למלחמה הנכפית עלינו. 

תצפית מהר-שאול רואים את החרמון, התבור, הר מירון, עפולה, מרחביה, שדה נחום, בית-שאן ועוד. תצפית שנותנת לנו לעצור ולהבין שעדיין אנחנו עומדים בהתמודדות קשה בתנאים בלתי-שווים עם אויבינו. האמונה באדם, ביכולתו הנפשית לשאת במעמסה כבדה וקשה ולהתגבר על הבלתי-ניתן. אמונה זו מוכיחה עצמה גם היום ובכל שלבי מערכות המלחמה על ארץ-ישראל - מערך שנבנה נדבכים נדבכים החל מבית-הספר (שאמו של שאולי הייתה כל בוקר עומדת ומעבירה תלמידים בכביש אל בית הספר והייתה בכוננות במשמר-האזרחי עם רובה כל לילה על הכתף לשמור על שכונת נווה-עמל בהרצליה) . 

משפחה שהרגישו ומרגישים בה עד היום רצון להגשמה משותפת - מערך נפשה מכתף אל כתף - כשיד איש נתונה בכף חברו, משפחה לדוגמה - לעליונות הנפשית והפיזית על אויבינו.

שלמה שפירא: על הרוח - "רחל שפירא" הייתה חכמה - לא שרה על רוח האדם, היא שרה על רוח ים: "טירונים חולמים על בית, וזקן על מרחקים, בואי רוח ים עם טפיחת כנפי יונה

שלמה שפירא

על הרוח

הרוח מחייה מתים - "ואמרת אל הרוח, מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו".

האדם ברוחו לא יודע להחיות אדם אחר.

גם כל אוצרות הרוח מכל הדורות ומכל הארצות לא החיו אדם אחר 

כך שהרוח הרוח לא במדעי הרוח, היא ב- "גבעטרון" - "בואי רוח, שוב שלכת וקרה, מי ישוב בחזרה...טפטוף עקשן..."

"רחל שפירא" הייתה חכמה - לא שרה על רוח האדם, היא שרה על רוח ים: "טירונים חולמים על בית, וזקן על מרחקים, בואי רוח ים עם טפיחת כנפי יונה. 

אולי- זאת היונה - "יונה שסיימה את המבול".

אם לא חינוך הרוח, אז כוח הרוח. יש חינוך מדעי על כוח הרוח בפיתוחה של ארץ-ישראל - (החודש - חודש אדר ונזכרתי ב-אלכסנדר זרחין. בן דודי "אליהו" היה מהנדס (מוהנדס) ומשער עלייה שלחו אותו כמהנדס לעזור בייבוש ביצות החולה - כשבא הביתה סיפר על מהנדס זה ואחר, גם על מהנדס "זרחין" המדגיש את פוטנציאל אוצרות ארץ-ישראל הטבעיים.

 לימים - קראתי ש- "אלכסנדר זרחין" שהיה אזרח של ברית המועצות ואסיר פוליטי שברח לישראל אחרי מלחמת העולם השנייה - הלא הוא ממציא שיטת התפלת-מים (בשנת 1956) ובאילת הוקם מתקן התפלה הפועל לפי שיטתו, עוד בשנת 1952 ל- א. זרחין היו הצעות לניצול כוח הרוח לאורכה של הערבה שלפי חישוביו ניתן היה להקים 120 מתקנים לניצול כוח הרוח במרחק קילומטר וחצי אחד ממשנהו כשכל אחד מהם בעל עוצמה של 10,000 קילוואט, אך אז ייצור חשמל בטורבינות קיטור במחירי נפט היה נראה כדאי וגם בטוח יותר, ללא כל תלות במשביה הקפריזיים של הרוח.

רוח רוח

את עושה לי רוח 

כוחך ברוח

לי אין רוח כי לא למדתי במדעי הרוח.

תחנותייך טחנותייך 

כנפות רוחי שירה מן הלב

יכולה את להפיח ולהפיץ ריח שירה בלבי ואזיל בשsמים.

שלמה שפירא: ויקטור הוגו - תותח הקורבטה / יוליוס קיסר - הפלישה לבריטניה / סטנדאל - מבט אישי על ווטרלו/ ת.א. לורנס - לפוצץ רכבת / ורגיליוס - הסוס הטרויאני / וינסטון צ'רצ'יל - הסתערות פרשים באומדורמן - משרד הבטחון. ההוצאה לאור -1984

שלמה שפירא

ויקטור הוגו - תותח הקורבטה / יוליוס קיסר - הפלישה לבריטניה / סטנדאל - מבט אישי על ווטרלו/ ת.א. לורנס - לפוצץ רכבת / ורגיליוס - הסוס הטרויאני / וינסטון צ'רצ'יל - הסתערות פרשים באומדורמן - משרד הבטחון. ההוצאה לאור -1984

ויקטור הוגו (1802-1885) זכה למעמד משורר לאומי בצרפת, ובמותו שבע ימים ועטור תהילה, נערכה לו הלוויה לאומית ונקבר בפנתיאון, לצד גדולי האומה. ///  מסיפור "תותח הקורבטה-התותח בזעמו : אחד מתותחי הסוללה, (קנה בן עשרים-וארבע פאונד היורה פגזים של כ- 12 ק"ג) השתחרר וניתק ממקומו. מבין כל אסונות הים אין נורא מזה, אין דבר מפחיד יותר העלול לקרות לספינת-מלחמה המשייטת במלוא המהירות בלב ים. תותח המתנתק מכבליו נהיה באחת לחיה על-טבעית שאין-לה-שם. זוהי מכונה שמהותה משתנית והיא הופכת למפלצת. גוש המתכת שועט על אופניו, משנה כיוון בחדות ככדור ביליארד, עולה ויורד עם הגלים, עובר ושב, נעצר נראה כמהרהר, חוזר למסלולו, דוהר כחץ מקשת מקצה האחד של הספינה למשנהו, חג על מקומו, מתחמק, נמלט, מזדקר על גלגליו האחוריים, נחבט, מבקע, רוצח ומשמיד. כמוהו כאייל החובט ראשו בקיר - אלא שכאן האייל הוא מברזל, והקיר מעץ. החומר יצא לחופשי , אפשר לומר שעבד נצחי זה נוקם את נקמתו. נראה כי כל הפראות והרוע האצורים במה שאנו קוראים "עצמים דוממים", מגיחים כאן ומתפוצצים כאן בבת אחת...אין חסר-רחמים וקשוח לב מזעמו של העצם חסר-הנשמה. גוש זועם ומטורף זה מדלג כפנתר , כבד כפיל, זריז כעכבר, עקשן כקרדום, בלתי-צפוי כנחשול ים, מכה בפתאום כברק וחירש כבור-קבר...אפשר לדבר בהיגיון אל כלב, להדהים שור-פר, להטיל קסם על נחש-בריח, להפחיד נמר ולרכך לבו של אריה, אך אין כל דרך וכל אמצעי לגבור על המפלצת הזו, תותח שניתק מכבליו. אינך יכול להורגו, מפני שאינו חי, ובו בזמן הוא שוקק חיים, חיים חורשי-רוע שמקורם באינסוף...אין רחמים בדין!

גאיוס יוליוס קיסר ברומא, 100 שנים לפני הספירה, מצביא ומדינאי כאחד היה מקורי, רב-תושייה וחסר מעצורים ובעל יכולת נדירה לצפות את הנולד...השלים את תבוסת מתנגדיו מבית והכין את צבאו למסע מלחמה כנגד הפרתים במזרח. יומיים לפני צאתו למסע זה, בשנת 44 לפנה"ס, נרצח בפגיונות חבורת קושרים בראשותו של ברוטוס, ובמותו פרצה מלחמת אזרחים בכל עוזה...היה זה קיקרו עצמו, גדול נואמיה של רומא, שקבע...כי בכתבים אלה יש מהשלימות והאליגנטיות של יצירה היסטורית מוגמרת. על הפלישה לבריטניה (גאליה) כתב "יוליוס קיסר": בהמשך שאריתו הקצרה של הקיץ, ולמרות שבארצות אלו - שהרי גם גאליה כולה משתרעת לפאתי צפון - החורפים מקדימים לבוא, החליט קיסר בכל זאת להמשיך דרכו לבריטניה, וזאת כיוון שגילה, כי כמעט בכל המלחמות עם הגאלים, אותה ארץ הושיטה סיוע לאויבנו. ואף שעונת השנה קצרה מלהספיק להמשכת המלחמה עד סופה, סבור היה שתצמח לו תועלת מרובה אם אך ייכנס לאי ויעמוד על טיבו של העם, וילמד דעת על ישוביו ועל נמליו ומקומות הנחיתה, שרובם ככולם לא היו מוכרים לגאלים. שכן, בדרך כלל, איש מבלעדי הסוחרים לא יסע שמה, ואף המה אינם מכירים ולו חלק אחד ממנה, לבד מחוף הים ואותם מחוזות הנמצאים מול גאליה. שכן, לאחר שזימן אליו את הסוחרים מכל המחוזות מול גאליה. לא עלה בידו להיוודע לא על גודלו של האי, לא על העמים היושבים בו ועל מספריהם, ואף לא על שיטת המלחמה אשר בה ידיהם אמונות, או על המנהגים הנקוטים בידיהם, או על הנמלים המתאימים לקליטת מספר רב של אניות גדולות. הוא משגר לפניו בספינת-מלחמה את קאיוס וולוסנוס, על-מנת שיקנה דעת על-אודות הפרטים הללו קודם שהוא עצמו ינחת על חופי האי...ועמם קומיוס , אשר אותו, לאחר שהדביר את האטרבאטים  המליך עליהם - והוא איש אשר יקר בעיניו בגין אומץ לבו והתנהגותו, ואשר חשב כי ישמור לו אמונים, ואשר נודעה לו השפעה גדולה באותן ארצות. ועליו הוא מצווה לבקר במדינות רבות ככל שיוכל, ולשדלן לקבל עליהן מרצון את חסות עמה של רומי, ולהודיען שבתוך זמן קצר יבוא אליהן.../ המורינים בגדו בו ו- לביאנוס לחם בהם...בעבור ההצלחות הללו ציווה הסינאט, לאחר שקיבל את אגרתו של קיסר, על עשרים ימי הודייה..

סטנדאל - מבט אישי על ווטרלו - בקרב ווטרלו, בשנת 1815, הנחילו כוחות בעלות-הברית בפיקודו של ולינגטון האנגלי תבוסה ניצחת לצבא הקיסרי הצרפתי של נפוליאון. / ...פבריציו אישר את כל דבריה. זו היתה הדרך היחידה שהיתה לפניו לשמוע עצות טובות. אינני יודע ולא כלום על אורחות-הנוהג של הצרפתים הללו, אמר אל נפשו, ואם לא ידריכני מישהו, עוד אגיע לכך שישליכוני לסוהר, ויגנבו ממני את סוסי. - קודם כל אמרה לו "השקמית", שהיתה לו יותר ויותר לידידה, הודה שלא מלאו לו עשרים-ואחת שנה: בדוחק אתה בן שבע-עשרה. היתה זו האמת ופבריציו התוודה על כך בסבר פנים יפות. - הנה כן, אין אתה לגיוס: הרי זה רק בגלל עיניה היפות של הגברת שאתה הולך לשבור לך את העצמות. לשחת! איזה גועל מצדה. אם יש אתך עוד אחדים מן הזהובים הללו שנתנה בידך, צריך ראשית-כל שתקנה לך סוס אחר. ראה כיצד הבהמה זוקפת את אזניה כשקול התותח מנחר מקרוב מעט, הרי זה סוס אכרים שיביא עליך מיתה, משרק תהיה בחזית. העשן הלבן הזה, שאתה רואה שם ממעל למשוכה אלה הם אשי הפלוגה, קטני! הנה כן, הכן עצמך לבהלה כהלכה, כאשר תשמע את הכדורים שורקים . לא יזיק לך  לאכול משהו כל עוד יש לך זמן לכך. פבריציו עשה כעצה הזאת, ובהושיטו נפוליון לשקמית, ביקש ממנה ליטול לה תשלום. כואב הלב לראות! קראה אותה אישה, הקטן המסכן אינו יודע אפילו לבזבז את כספו! ראוי וראוי היית שאחרי שאטול את הנפוליון שלך הייתי מריצה את "פרגית" שלי בדהרה הגדולה שלה, לעזאזל אם היתה הבהמה שלך יכולה להשיגני. מה היית עושה, פתי, בראותך אותי מסתלקת? למד לדעת כי כשהאכזר רועם, אין מראים לעולם זהב. קח, הנה לך שמונה-עשרה פרנק וחמישים סנטים וסעודתך עולה לך שלושים סו. ועתה, עוד מעט יהיו לנו סוסים  כדי ממכר. אם הבהמה קטנה, תתן בעדה עשרה פרנק, ובכל מקרה שהוא, לעולם לא יותר מעשרים פרנק, ואפילו זה יהיה סוסם של ארבעת בני אמון...עלי לעזבך, קטני, אמרה הקפילית/השקמית אל גבורנו, אבל באמת אתה מעורר בי רחמים, אני הוגה אליך חיבה, לכל הרוחות! אינך יודע כל מאום על כל מאומה, אתה תימעך לך כשם שאלוהים הוא אלוהים! בוא לך אל הששי אתי... אני מבין היטב שאינני יודע כל מאומה, אמר פבריציו, אבל אני רוצה להילחם וגמור עמי ללכת לעבר העשן הלבן הזה...האנשים הללו הנמלטים בדרך המלך מראיהם כעדר כבשים...הם פושעים כמו כבשים נפחדים,,,לא נעלים כלל שפבריציו היה מרוצה מאוד מעצמו, אחרי שדיבר על הכבשים...מבטאו הצרפתי של פבריציו היה גרוע כדי כך, שחבריו דמו לראות בדבריו נעימה של עליונות...דבר שהיה כצנינים בעיניהם כאשר פבריציו, להיפך, החל חש כלפיהם רוב ידידות...עוד מעט ועינו של פבריציו הבחינה בשקמית: היא הלכה ברגל, עיניה אדומות, והיא בוכיה...נשדדו, אבדו, נגנבו קראה השקמית בתשובה על מבטו של גבורנו. הלה, בלא הגד מלה, ירד מעל סוסו, נטלו ברסנו ואמר אל השקמית: עלי. היא לא חיכתה שישנה לה...רק ישבה  והיא החלה סחה לפבריציו את פגעי הלילה...אבל הגה רוך ידידות אל השקמית...

ת.א. לורנס (לורנס איש-ערב) - "לפוצץ רכבת"  - פיצוץ רכבות היה מדע מדוייק כאשר נעשה במחשבה תחילה, באמצעות כוח מספיק ובסיוע מכונות-יריה שהוצבו בעמדות מתאימות. בהיעשותו בצורה מרושלת ובאי-סדר עלול היה להפוך מסוכן. הקושי, בפעם זו, נבע שצוותי מכונות-היריה שעמדו לרשותו היו הודיים (מהודו), והללו, חיילים טובים ככל שהיו על בטן מלאה, אך תיפקדו רק כחיילים-למחצה בתנאי קור ורעב. לא היה בדעתי לגוררם עמדי בלי מזון להרפתקאה, שהייתה עשויה להתמשך שבוע ימים. לא כן לגבי ערבים, שבהרעבתם אין משום התאכזרות כלשהי: הם לא ימותו אם יצומו כמה ימים, וייטבו ללחום כתמיד גם כשבטנם ריקה. עם זאת, בהגיע מים עד נפש, עדיין יכולים לשחוט גמל-רכיבה ולאכול מבשרו. ההודים, לעומתם אף שהיו מוסלמים, סירבו עקרונית לאכול בשר גמל. הסברתי סוגייה זו של עניין המזון. / עלי אמר מיד, כי די אם אפוצץ את הרכבת, ואניח לו ולערבים אשר עמו לעשות ככל שיוכלו כדי להשתלט על הריסותיה בלי סיוע של מכונות-ירייה. ומאחר שבמחוז שליו זה זה האפשרות שניתקל ברכבת-אספקה, ועליה אזרחים או רק משמר קטן של חיילי מילואים, היתה סבירה והסכמתי ליטול עלי את הסיכון...הם שלחו להודיני כי רכבת זו, בהיותה רכבת ענקית, מתקרבת לאט לאט. תיאבוננו התעצם ככל שתהיה ארוכהיותר כן ירבה השלל. אחר-כך דיווחו שעצרה , ושוב התחילה לנסוע...עשרת קרונות-המשא הראשונים היו פתוחים וגדושים בחיילים, אלא ששוב היה מאוחר מכדי לבחור, כי שבהימצא הקטר בדיוק מעל למוקש, דחפתי כלפי מטה את ידית ההפעלה של תיבת הפצץ. מאום לא קרה...או אז תפשתי כי אירעה תקלה במנגנון, וכי אני כורע ברך על שפתו הגלויה לעין של ערוץ מים, כשרכבת חיילים טורקית זוחלת ועוברת לפני במרחק קטן ביותר בסביבה. מאחורי היו כמאתים יארד של שטח פתוח כאילו הייתי העצם הבולט, עד למחסה שמעבר לו היו הערבים שלי חמישים יארד ממני וממתינים...גבה של קרונית-הבלמים שבזנב הרכבת נעלם לאיטו בין קירות המבתר הצפוני...

ורגיליוס - הסוס הטרויאני - עלפי המיתולוגיה היוונית היה זה רק מעשה ההונאה של הסוס הטרויאני, שאיפשר את פריצת הצבאות היווניים לתוך חומותיה של טרויה, באסיה הקטנה, לאחר שנים ארוכות של מצור אכזרי, מתיש, אך חסר תוצאות -אודיסיאוס - אחד ממפקדי הצבא היווני וגיבוריו.../ ...עד כה ועד כה, והנה רועים טרויאניים באים בקול תרועה גדול והם גוררים אל המלך איש צעיר שידיו כפותות לו מאחור, שבעיניהם לא היה אלא נוכרי, מרצונו שלו השליך עצמו מנגד בדרכם למען סייע למזימה זו לפתוח את טרויה לפני בני-יוון: איש נחוש בדעתו ונכון לאשר יבוא, אם להגשים את מטרתו הבוגדנית, ואם להסגיר את נפשו למוות בטוח. בחורי טרויה, רוגשים וגועשים, חופזים מכל עבר ונדחקים ברוב להיטותם לראותו, ומתחרים איש את חברו בהטחת עלבונות בשבוי. ועתה, שמעו את מירמת בני-יוון, ויהי לכם מעשה נפשע זה משל לאומה כולה. שכן, עודנו ניצב בקרב ההמון הלוטש בו את עיניו...למראה דמעותיו אנו חסים על חייו ולבנו נכמר מרחמים...בתום לבב,תשובות על השאלות האלה: לאיזו תכלית הם בנו את הסוס כביר -המידות הלזה?..."טרויה לעולם לא תימחה מעל פני האדמה בחרב בני-יוון...הם דוחקים פה אחד להעביר את הפסל למכונו הנאות, ומעתירים על האלה שתטה להם את חסדו...והנה היא מתקדמת וקרבה ובאה, חזותה מאיימת, והנה כבר ניצבת היא בלבה של העיר...עד הציבנו לבסוף את המפלצת האימתנית במצודה הקדושה...מפארים את מקדשי האלים בכל העיר בענפי חג...ו- "סינון" שרצון האלים היריבים סוכך עליו, באישון לילה פותח את דלת כלא העץ לבני יוון הסגורים בקרבן...

וינסטון צ'רציל - הסתערות פרשים באומדורמן : שעה ארוכה בטרם אור כבר היינו ערים, ובחמש נערך הגדוד ה-21 של הפרשים הקלים מחוץ ל- "זריבה" (מכלאה, דיר) כשהכל רכובים על סוסיהם...נקראתי ממחלקתי לצאת בראש משמר-סיור לבדוק את הרכס אשר בין פסגתו הטרשית של גבל-סורגאם לבין הנהר. משמרות סיור נוספים מפלוגתנו ומחיל-הפרשים המצרי שוגרו אף הם בחיפזון קדימה, מבעוד חושך. לקחתי עמי ששה אנשים ורב-טוראי ובדהירה קלה חצינו את המישור, ועד מהרה התחלנו לעלות במדרונות הלא-מוכרים של הרכס. אין לך דבר שישווה לשחרו של יום. רבע השעה שלפני הרמת המסך מעל מצב עלום הוא חוויה מלחמתית עזה. המחזיק האויב ברכס, אם לא? כלום רוכבים אנו באפלולית הקודרת אל בין אלפי פראי-אדם אכזרים? כל צעד שעשינו היה עלול לגרור מוות, אלא שלא היה זמן לזהירות-יתר. הגדוד עמד לבוא בעקבותינו, והשחר עלה. כבר האיר למחצה שעה שטיפסנו במדרון. מה נגלה בפסגה? למי שרוצה בהתרגשות עצורה, מתוחה, הריני ממליץ על רגעים אשר כאלה...אלא שעתה הבוקר כבר אור לגמרי וקרני השמש המלוכסנות מוסיפות צבעים עזים לתמונה. הגושים הפכו להמוני אדם, בשורות מסודרות, מתנצנצות בברק כלי-נשק, כשמעליהם מתנפנף יער של דגלים נהדרים. אנו רואים במו עינינו את שראו הצלבנים. עלינו לראות יותר. אני שועט בזריזות קדימה, לאי שם סמוך לחוליות, מקום שגדוד הפרשים הקלים ה-21 עצר ביום הקודם. ופה מרוחקים אנו כארבע מאות יארד בלבד מן ההמון הגדול. אנו עוצרים שוב, ואני פוקד על ארבעה פרשים לפתוח עליהם באש, בעוד שני הנותרים מחזיקים בסוסיהם. האויב ממשיך לעלות עלינו כגאותו של ים. פיצפוץ אש רובים עולה מלפנינו ולשמאלנו. סילוני אבק מקפצים כלפי מעלה בינות לחוליות. זה אינו מקום בשביל נוצרים. אנו מזדרזים להסתלק, ולמרבה המזל, אף לא איש ואף לא סוס אינם נפגעים...בדעתי לתאר במדוייק את אשר אירע לי, מה ראיתי ומה הרגשתי. בדיעבד העליתי בזכרוני את המאורע לעתים כה קרובות, שהרושם אש' נחרת בי נותר ברור וחי כמות שהיה לפני רבע המאה. המחלקה עליה פיקדתי כאשר סבבנו לשורת חזית, היתה השניה מקצהו של הגדוד. רוכב הייתי על פוני ערבי אפור, זריז ובטוח-צעד. קודם שסבבנו ופתחנו בדהרה, צעדו הקצינים בחרבות שלופות . בגלל כתפי החלטתי, כתמיד, כי אם אקלע לקרב יהא עלי להשתמש באקדח, ולא בחרב...

שלמה שפירא : "נצר בעלטה" ל- "שלמה גנאור", שירים , הוצאת במות לספרות ולאמנות (ביצוע עקד), 1988 / סרטן השנאה כלפינו, מפוזר ומפורד בין העמים, שלוחותיו גרורותיו מגיעות תוך עצם בתינו

שלמה שפירא

"נצר בעלטה" ל- "שלמה גנאור" - ספר שירים , הוצאת במות לספרות ולאמנות (ביצוע עקד), 1988

שלמה גנאור - משורר, סופר ורופא (התמחה ברפואת עור ומין). נולד בהולנד, בשנת 1926. שרד את השואה עם אחיו. אב לארבעה ילדים. בנו בכורו נפל במלחמת "יום הכיפורים".   ///   ספריו שראו אור: "קוים מפרידים"(בהולנדית) 1980. "ניצה בעלטה", שירים 1988. "בין חושך לאור", שירים 1993. "חיבור ונתק", שירים 1993. "מסגור",שירים. "הרם מדל לשוני",שירים 2004. "הנני", ספר שירי ילדים 1995. שניים מספרי הילדים שלו יצאו בהוצאת "בת אור":  "הכלב פרדיננד",ספר ילדים 2006. ו"הנסיכה של קימזור" ספר ילדים 2010. במשך שנים רבות אחרי מלחמת העולם השנייה, התרחק מהדת, התקרב אט-אט חזרה. סלד מפוליטיקה של הדת, גם מחוסר הסובלנות בין חלק מהחילונים והדתיים כאחד. כתב שירים בהולנדית, כמה מהם שודרו באחת מתחנות השידור שבהולנד. שירים רבים הופיעו ב- "עלה", בטאון אירגון עולי הולנד....שעולם ומלואו אשר בראתי...מקור מים חיים...אשר עובדים...ישיבה תחת גפן...מימי קדם עד אחרית הימים, לא צל...לא רעל...ואמר: הבטחתי לך ארץ זבת חלב ודבש - לא רעל...דברתי אל לעלמא-בעלמא...

בספר שברשותי - הקדשה בכתב יד - "לידידי, לשמואל, מאבא"

אנטישמיות / שיר  (עמוד 40)

1. "חבורת החברה, מורסת הבורסה, פצע ההצע, מכת הביקוש / דמנו יזוקק, מהאלח הזר, הנגע יקוטל, פתרון סופי".    /    2.  בתומנו דרשנו: "הוגלנו במו ידיהם, ברחנו מרמיסת רגליהן, נחזור לארץ אבותינו, נחיה שם לאורך ימים טובים". לא חשבנו עד תם עד פתרון סופי.    / 3.    כי סרטן השנאה כלפינו, מפוזר ומפורד בין העמים, שלוחותיו גרורותיו מגיעות תוך עצם בתינו. הנגע הורס, מאורה בגולה, מלונה בנכר, סוכה בין זרים, - מאחז בגולן קנין בשרון, ישיבה בציון - השsהאת שואפת לפתרון סופי.

ט"ו בשבט / שיר  (עמוד 51)

רוח של ראש השנה נושבת, גשם פרות יורד על השולחן, תפוח מתוק, עם דבש תמרים, גפן תאנה וזית, אבוקדו בננה, אפרסמון אשכולית, שקד ובוטן, מחמדת הארץ.  /  נברך ברכה: שהחיה את המטר וקיים האדמה והגיע כל טוuבה לזמן הזה.

שלמה שפירא: "נתניה" שבשרון" או "השרון ונתניה" - לקט מאמרי עזר למדריכי ידיעת הארץ

שלמה שפירא

"נתניה" שבשרון" או "השרון ונתניה" - לקט מאמרי עזר למדריכי ידיעת הארץ

השרון הוא חבל ארץ במרכז א"י, אשר בדרך זו או אחרת עבר בו אחד מאיתנו פעמים רבות. יחד עם זאת איננו מתייחסים אליו כאל אתר טיולים. במקביל ליחסנו אנו, מסתבר שגם החומר שנכתב על אזור זה הוא מוגבל וחלקו הגדול אזל מהשוק. בגלל מיקומו של ביה"ס הצבאי לחינוך בפרברי העיר נתניה, החלטנו לייחד דפים אלו לשרון ולנתניה. אין כאן מסלול ספיציפי אלא חומר רקע לגיאוגרפיה, לתולדות האזור ולהיסטוריה המודרנית של המאבק על הקמת המדינה. ספריהם של יהודה זיו - "השרון" ושל זאב וילנאי - "נתניה בירת השרון" אזלו מהשוק, וכדי להקל על המדריך את הגישה אליהם הכנסנו פרקים נרחבים מהם ללקט זה.

זאב וילנאי - סקירה כללית על "השרון" - תולדות נתניה - סקירה גיאוגרפית, נחל פולג ונחל אביחיל, סקירה היסטורית, ראשיתה של נתניה, ממושב חקלאי לישוב עירוני, ההעפלה בחוף נתניה, פעולות המחתרת, במלחמת העצמאות, תאריכים בתולדות נתניה, גידול האוכלוסיה בנתניה.

יהודה זיו - "שרון יער עבות", יער אלוני התבור, יער השרון במקרא, עדויות מאוחרות, חידוש הישוב בשרון, חורבן היערות בראשית המאה ה-20, פוריות השרון, מבנה השרון, השרון המערבי וחופו, יצירת הכורכר וה"חמרה", ההתישבות החדשה בשרון, "יומן יהודית", המרזבה המזרחית, / נחלי השרון: נחל פולג, נחל אלכסנדר, נחל חדרה. / "שרון" ארץ המישורים, "מלך חפר" ו- "מלך אפק לשרון", / משקעים ומי תהום, שטפונות וביצות.

מאיר דיזנגוף - חציית השרון בחורף 1892.

פרסומי עיריית נתניה - סקירה כללית, כלכלה, אתרים לביקור... 

הורדת מעפילים בחופי השרון: הספינה "פוסיידון, הספינה "קאטינא", הספינה "ברל כצנלסון"

פיצוץ תחנות המשטרה בגבעת אולגה וב- סידנא עלי.

התנגשות עם כוחות המשטרה והצבא בשרון ובעמק חפר.

פרשת תליית הסרג'נטים,

עמוד 80 - תייר צרפתי שסייר בארץ בשנת 1882, עבר בדרכו מחיפה אל יפו בכפר אום-ח'אלד ופה נטה אוהליו למנוחת לילה. תושביו הערבים ניסו לגנוב את סוסי השיירה וסיכסוך פרץ ביניהם. התושבים הערבים בהרי שומרון מתרוממים מזרחה והשתלטו על מרחבי השרון. לכל כפר גדול היה שייך אזור מסוים. הסביבה הדרומית של נתניה היתה ברשות הכפר הנקרא בערבית "כפר-צור", השוכן בהרי שומרון וסביבתו בשרון נקראה: ע'בת כפר-צור. ע'בה פירושה בערבית חורש למרעה. האזור המזרחי של נתניה היה ברשות הכפר הגדול "בית-ליד"והחורבה שנקראה מקודם אלמע'איר, בערבית, נקרה חירבת בית ליד. משפחת ערבים, תושבי טול-כרם, השתלטו על שטח באזור זה  בסביבות מוסד הדסים של ימינו, ובו פרדס שהיה נקרא על-שמם "בייארת חנון". כל רצועת החולות דרומה מנתניה לצד נחל פולג, נקראה במלה הערבית "אלברס" ופירושה: החולות הנודדים והחשופים. הביצות של הפ'אלק, ברכת רמדאן וסביבתה עברו מאיזה סיבה שהיא, לרשות ההקדש (ווקף) המוסלמי, שנקרא על שמה של העיר חברון ומערת-המכפלה. במלחמת העולם הראשונה בסוף 1917, בסביבה זו, דרומה מנתניה של ימינו היה שדה קרב ממושך בין התורכים ששלטו בצפון והבריטים שכבשו את ארץ יהודה מהדרום. אחרי שהצליחו הבריטים לפרוץ בחזית התורכית ביהודה, הם התקדמו בכל עוצמתם צפונה לאורך השרון והשתלטו על כל הארץ בסוף 1918...

שלמה שפירא: "נמר השלג" (הכלה הנצחית) ל- "צ'ינגיס(ז) אייטמטוב", רומן / להרוג - זה עניין של רצון, ובמלחמה זו חובה שאין עליה עוררין. ובכל זאת, הכל תלוי במה שתגיד לעצמך: להרוג - לא להרוג ?

שלמה שפירא

"נמר השלג" (הכלה הנצחית) ל- "צ'ינגיס(ז) אייטמטוב", רומן

המחבר נולד ב- 1928 בכפר בקירגיזיה (קירגיזסטן או בשמה הרשמי הרפובליקה הקירגיזית - מדינה ללא מוצא לים במרכז אסיה. בעבר הייתה חלק מברית המועצות, אך במהלך התפרקות השלטון הסובייטי היא הפכה למדינה עצמאית ב-31 באוגוסט 1991. ומדינה גבולת עם סין במזרח, קזחסטן בצפון, אוזבקיסטן במערב וטג'יקיסטן בדרום.) 

צ'ינגיז אייטמטוב סופר שכתב יצירות בקירגיזית וברוסית, שקצתן תורגמו לעברית, נחשב לאחד הסופרים החשובים של ארצו קירגיזסטן. נקרא על שמו של ג'ינגיס חאן - (1928-2008). הוא סיים את הפקולטה ל- זואוטכניקה במכון לחקלאות...את דרכו כעיתונאי החל בפראבדה וחייו רצופים תפקידים ופעלים בשדה הרוח ובשדה הפוליטיקה...עד מותו היה שגריר ארצו בצרפת ובמדינות בנלוקס. כמה קובצי סיפורים, וכמה נובלות ראו אור בעברית. אחד הספרים האחרונים שלו "ג'מילה" (2006).

עמוד 121 : "...והנה כבר ראה מולו מקומות שנעשו מוכרים יותר ויותר, שהיו קרובים ללבו עוד בילדות.לאן ומדוע הוא נוסע,,, נשארה כשעה עד שיגיע סוף כל סוף לכפר הולדתו טויוק-ז'אר, הכפר הגדול ביותר בסביבה, שהיה פעם הקולחוז הגדול במקום, ועדיין לא הניחו לנפשו של ארסן המחשבות. ובאופן משונה, ככל שהתרחק במרחב, כך צמחה בו כמיהה כמעט ילדותית - והוא אדם בוגר ובעל כוח רצון - כמיהה סנטימנטלית להתראות באותה שעה - אילו זה היה אפשרי!  לראות את אירנה ולדבר אתה כמה נפלא היה אילו יכלו לבוא יחד, כזוג, לכפר הולדתו. אילו יכול לספר לה בעודו יושב ליד ההגה... לו הצליח להגיד לה כמה מילים...שהרי את זה לא התיר כנראה גורל-על...

עמוד 216 : "על זה רציתי לספר לך, כמה שאספיק. ושוב: אחרי שנפגשנו התחולל בי מהפך. חשבתי : עד כמה חסרה לנו לפעמים התקשורת הנפשית, הביטוי האינטימי של מה שהצטבר בלבנו, כמו שניסיתי למשל לבטא ב- "להרוג" - לא להרוג". את הווידוי הזה של הנער סרגי צריך לקרוא בדומייה ובשלווה, הרחק מהבלי היומיום, כדי שנשמות המתים ישמעו וישתכנעו במה שלא תמיד ניתן להתוודע אליו בעודך בחיים. ויותר מזה, כל אדם זקוק לתפילה פנימית שהיא רק שלו. התפילה שלי נמצאת בין דפי הסיפור הזה. אם את מוצאת שהיא קרובה ללבך, הצטרפי אלי ונחלוק את החוויה. וזה הדבר החשוב ביותר באהבה...כבר רשמתי בפנקס שלי - הייתי רוצה לערוך את ההקראות הראשונות בבית הקברות המפורסם בוולוקולמסק שליד מוסקובה, ובמבצר ברסט, ואחר כך בהרבה מקומות אחרים, גם באירופה...

עמוד 255 : ...דברים רבים חלפו, השתנו עם השנים. והנה עכשיו מלחמה - הכורח להרוג או להיהרג, ואין מוצא אחר, רק כך. סרגי ישב בחשכה ונזכר באמו, באביו, באחותו ורוניקה ובכה ללא קול, בכה בסתר בין החיילים הישנים. כמה רצה לאחוז שוב ידיים וללכת לאט בשדה מושלג, להתקדם אל האש העזה הבוערת בשמי הלילה. והגלגלים נקשו על הפסים, הקרון התנדנד במרוצתו. תחנות שכוחות אל חלפו על פניהם, אורות עמומים מרצדים בחשכה. רכבת משא, עמוסה לעייפה חיילים ונשק, מיהרה למקום שבו יהיה עליהם להרוג או להיהרג. להיהרג - זה לא תלוי ברצון, אף אחד לא רוצה שיהרגו אותו ואף אחד לא יודע אם זה יהיה גורלו. להרוג - זה עניין של רצון, ובמלחמה זו חובה שאין עליה עוררין. ובכל זאת, הכל תלוי במה שתגיד לעצמך: להרוג - לא להרוג ?...והרכבת דהרה בחשכה.

עמוד 257 :  כותבת "אלס" : את הסיפור "להרוג - לא להרוג" מצאתי בין ניירותיו של ארסן סמנצ'ין. למרבה הצער, המחבר לא זכה לראות את יצירתו בדפוס. ארסן סמנצ'ין מצווה בפנקס הרשימות שלו , שאקרא בקול בבתי קברות לחללי המלחמה. ואני שומעת את קריאתה של הכלה הנצחית, שארסן סמנצ'ין המנוח הרבה כל כך לספר עליה.  / אלס, בריסל. פברואר 2006.

שלמה שפירא: יהודי אחד נשאר בסוריה בעלטתו

שלמה שפירא

יהודי אחד נשאר בסוריה בעלטתו

יהודי מבוגר רווק - רק אחד - נשאר בסוריה (שתי זקנות יהודיות מתו כמה ימים לפני חג-החנוכה השנה)

חייט לפי מקצועו, אהוב ונאהב בסביבתו גם לפני התמוטטות שלטונו של בשאר אל אסד - "הדת שייכת לאלוהים"

הוא נשאל מה עם נשים - השיב: " אני "פתוח" לכל אישה "

כל אישה בדמשק פורחת עם פריחת היסמין של דמשק.

אמונה, אהבה ויופי וחלומות מתוקים מביאים שלום לעולם..

שתי זקנות - אחת 

זקנה יהודייה אשת-חסד בדמשק 

חיה בגפה בעלטת-ג'ונגל-בשאר-אסדי

בלי חשמל בלי מים בשני חדרים בבית רעוע בשוק הישן בדמשק 

אשת-חסד מי עוד ימצא בנהר חיינו

ת.נ.צ.ב.ה. 

שלמה שפירא: סיפורו של זאב ז'בוטינסקי - באור ובנסתר, מאת "גלילה רון-פדר" - "אדם, מוציאים לאור", 1997. שי באדיבות מכון ז'בוטינסקי למען הפצת מורשת זאב ז'בוטינסקי ובהשתתפות ההסתדרות הציונית העולמית לרגל "100 שנות ציונות".

שלמה שפירא

סיפורו של זאב ז'בוטינסקי - באור ובנסתר, מאת "גלילה רון-פדר" - "אדם, מוציאים לאור", 1997. שי באדיבות מכון ז'בוטינסקי למען הפצת מורשת זאב ז'בוטינסקי ובהשתתפות ההסתדרות הציונית העולמית לרגל "100 שנות ציונות".

הערה: "אלי לנדאו" ב- 6 במרץ 1997 חילק לתלמידים בהרצליה את הספר הזה כמתנה -  "אומה זוכרת את מנהיגיה וחולקת להם כבוד. זאב ז'בוטינסקי היה מגדולי המנהיגים הציונייים מאז יסוד התנועה הציונית. איש חזון, שהטיב לראות תהליכים היסטוריים ולהבחין במשמעותם. נואם רב חסד וכובש לבבות ובעל עט ברוך כשרון, הקדים את דורו כאשר הזהיר מפני הצפוי לעם היהודי באירופה ונאבק ללא לאות וללא רתיעה למען הקמת מדינה עצמית ליהודים. כבוגר כיתה ט' בהרצליה ראוי שתתוודע אל המנהיג הדגול הזה ותכיר את משנתו הציונית. אני מאחל לך קריאה נעימה!    בברכת לב. אלי לנדאו, ראש העיר (חתימה). 

עמוד 94: ...הלכו בשתיקה לאורך הגן, עד שהרימה החברה מניה את ראשה ונעצה את עיניה היוקדות בוולדימיר. "קראתי את הרשימה האחרונה שלך מאתמול," אמרה בקול חד, "האמנם באמת אתה סבור שכל העיתונאים הם בסך הכל ליצנים?"  / משך בכתפיו. ברשימה האחרונה יצא בזעם נגד כתב מעיתון מתחרה, אשר ביקר את דעותיו. הוא כינה את כל העיתונאים "ליצנים", וכוונה מיוחדת הייתה לו לאותו כתב. ברשימתו זו הוא אף פנה אליו באופן ישיר, ואמר: כמובן ללא סיבה או צורך רדפתי אותך עד היום, וללא סיבה או צורך אמשיך לרדוף אותך גם הלאה, כי ליצנים אנחנו כולנו בעיני הבטלן הקורא, אנחנו מטיפים, והוא מפהק. אנחנו בייסורים כותבים דברי תוכחה, והוא אומר: "יפה כתוב, תנו לי עוד מנה של לפתן". מה יעשה הליצן בזירת הקרקס הזה חאחאחא - לא ייתן מכת לחי לחברו הליצן השני?...

עמוד 136 : ממש באותם ימים שבהם נרצח השר פליווה, נפטר גם ד"ר בנימין זאב הרצל בווינה. ולדימיר נשא נאום לזכרו בבית-הכנסת הגדול של פטרבורג. הוא פתח בשיר הספד שכתב: הוא לא נגדע כקודם בן עמרם, על מו-מפתן הארץ המובטחת. הוא לא הביא למחוז שלווה ונחת, נדחי אחיו מתופת גלותם...פטיש כביר צנח איתך מגובה - אך במקומו יבואו רבבות...כן יעקב אבינו בעבר הביא בניו לסף מולדת אימא, ואל עצמו חסם דרכו קדימה,...לא ירתיענו שום קורבן וצער, אם אל עצמו ייצא לחסום השער, נשרה עימו, נפרוץ וניגאל...

עמוד 317 : ...הרי הדברים הכי נוראים קורים בארץ-ישראל. השלטון הבריטי הוא אנטי ציוני מוצהר, אבל הם ה...מנהיגים...מטשטשים את המציאות ומציגים את היחסים בינינו לבין האנגלים כאילו מדובר בירח-דבש, וכל זה למה? מפני שכך יוכלו לשכנע עשירים לתרום לתנועה הציונית, שכל כולה יפיפייה ושקטה וענוגה, בלתי מזיקה ובלתי מהפכנית, שכל כולה מקובלת על הבריטים ועל הערבים ועל העולם". עיניו ברקו מזעם, אך אפשר היה לראות את התקווה המבצבצת מתוכן. "לכן עשיתי הכול כדי לבוא הנה -" הצביע על דלת בית-הקפה שמאחוריה נעלם ז'בוטינסקי, "כי כאן תיוולד מחדש הציונות האמיתית והלוחמת."...באולם "הפנתיאון" נפתחה הוועידה הראשונה של המפלגה החדשה "הברית הציונית הרויזיוניסטית" או בראשי תיבות - " ברית הצה"ר "...היתה הצעה שנוסחה מחדש שנתקבלה: "מטרת המדיונות היא הפיכתה ההדרגתית של ארץ-ישראל, ועבר הירדן בכללה, לקומונוולת יהודי (קהילה, מדינה) בעל שלטון עצמי, בחסות רוב יהודי קבוע. כל פירוש אחר לציונות, במיוחד ל- "ספר הלבן" משנת 1922, מוכרז כחסר תוקף...

עמוד 336 : ...בשלהי האביב ירד ז'בוטינסקי ליפו לקבל את פניו של איליא, גיסו. כה הרבה תקווה תלה בבואו, ועל כן חשש שהוא עתיד להתאכזב....לבסוף דיבר על יוהנה. "היא עדיין חוששת, הזכרונות שיש לה, מתנאי המגורים שלכם בירושלים, אינם זכרונות טובים."..."היא זוכרת שלא היו לכם כסאות בבית,...וכשבאו אורחים רבים, כמה מהם נאלצו לעמוד."..."אניה חיה בנוחיות בפאריס ונוחיות כזאת לעולם לא תהיה בירושלים."...    הם עלו לירושלים, ואיליא החל עבודתו במשרד...אינני יכול לשאת את המחשבה, שבגילי עלי לחזור ולהיות תלמיד,"...עליך לאהוב את השפה וללוות את הלימודים בשמחה, הרי זו זכות גדולה, לחזור אל השפה ההיסטורית של העם היהודי."...

שלמה שפירא: "יופי ועצבות" ל- יאסונרי קאוובאטה - Yasunnari Kawabata

שלמה שפירא

"יופי ועצבות" ל- יאסונרי קאוובאטה - Yasunnari Kawabata

פורסם ב-יפן 1965, מאנגלית: שרונה עדיני, הוצאת "כנרת" 1987

זהו רומאן של אחד מגדולי סופרי יפאן המודרנית וחתן פרס נובל לספרות 1968. 

טושיו אוקי, סופר מכובד ומצליח בגיל העמידה, עורך ביקור נוסטאלגי בקיוטו על מנת להאזין פעם נוספת לצלילי פעמוני המקדשים בליל ראש-השנה. בביקורו הוא פוגש את פילגשו מלפני שנים רבות, שהייתה לציירת יפיפיה, והמתגוררת בקרבת המקדש עם בת-חסותה, קיקו, צעירה סוערת כבת עשרים. בין השלושה נרקמת מערכת יחסים סבוכה ומרגשת, המסתיימת באקט של הרס ונקמה...כבכל ספריו של המחבר, גם בספר זה, נראה כאילו לכאורה אנו חוזים במציאות יומיומית שקטה ונינוחה, אך בעומקה ניכרת סערה אירוטית עזה, המצויירת בידי-אמן, הן בטפלו בנפשן של הדמויות בתאורי המציאות והטבע - כשהיופי והעצבות שזורים בהם כאחד.

עמוד 94 : ..."השביעי!" הדגישה קאיקו. "אפילו לא חיפשת אותי בעיניך כשירדת במדרגות. אם אתה מצפה לפגוש מישהו, טבעי שתחפש אחריו בעיניך, לא כן? אתה פשוט המשכת ללכת כשעיניך מושפלות. התביישתי כל-כך, עד שרציתי להסתתר." / "אבל לא ציפיתי שתבואי." / "אם כן מדוע שלחת מכתב רשום על מועד בואך?", "זה היה כמו מברק - לא היה בו כלום חוץ משעת הנחיתה. אולי פשוט רצית לבחון אותי? על כל פנים, אני כאן." / "אילו ידעתי שתבואי הייתי מחפש אותך בעיני!" / "גם לא כתבת היכן תתגורר. לולא באתי לנמל-התעופה, לא הייתי יודעת זאת." / "ובכן..." טאיצ'ירו היסס. "פשוט רציתי שתדעי שאני בא לקיוטו." / "זה לא מוצא חן בעיני. אני לא מאמינה מה אתה מנסה לעשות!" / "חשבתי להתקשר אלייך." / "ואם לא היית מתקשר, היית פשוט חוזר הביתה לקאמאקורה / "לא, קיוויתי שהמכתב יעזור לי להתגבר על הבושה ואוכל להתקשר אלייך."? רק רצית שאדע שהיית בקיוטו? ניסית להשפיל אותי, להודיע שהיית בקיוטו ולא התראית אתי?" / "להתגבר על הבושה? היית זקוק לאומץ כדי לבוא ולפגוש בחורה כמוני. לפעמים אני רוצה למות. קדימה! תתחיל לרמוס אותי!" / "מדוע את מתפרצת כך לפתע פתאום?" / "זה לא פתאומי. אני מין טיפוס כזה שמתפרץ. אני זקוקה למישהו שיפגע בגאוותי." / "אני חושש שאינני הטיפוס שיפגע בגאוותו של אדם." / "כך זה באמת נראה, אבל זה חייב להיות. אתה יכול לרמוס את כל כולי!" / "לשם מה את אומרת דברים כאלה?" / "איני יודעת!". 

קאיקו החליקה קלות בידה על שערה, למול רוח הפרצים שחדרה דרך חלון המונית. "אולי" אני סתם אומללה...גם אתה נראית עצוב ושפוף כאשר נכנסת לאולם הנוסעים. מדוע היית עצוב כל-כך? ציפיתי לך, אבל נראה שקיומי לא הטריד אותך, לא כן?" / למען האמת, חשב עליה, אך לא היה מסוגל להודות בכך. / "גם זה גרם לי שארגיש אומללה, אני אנוכית...איך אגרום לך שתחוש בקיומי?" / "אני חושב עלייך, תמיד."הצהיר. "גם ברגע זה." / "באמת?" מלמלה קאיקו. "מוזר לי להיות כאן, לצדך, ואני רוצה להמשיך ולשבת כאן ולהקשיב לך.,

המונית חלפה על פני מפעלים חדשים באיבראקי וטאקאססוקי, על הגבעות הסמוכות ליאמאצקי התרוממה מזקקת סנטורי המוארת...

עמוד 105 : ...גם אם לא מיוזמתה קרתה ההתאהבות החדשה הזאת בתלמידתה קאיקו, הצעירה ממנה כל-כך, ובת אותו המין. האין זה עוד פן של התאהבותה בעצמה? רק כך אפשר להבין את החלטתה לצייר את קאיקו - נערה שנראה שנעשתה לאשה חמסנית , ואשר ביקשה לשמש לה מודל בעירום - כבתולה קדושה בודהיסטית היושבת על גבי פרח לוטוס , ואולי ביטאה בזאת אוטוקו רצון נסתר ליצור דיוקן יפה וטהור של עצמה? נראה שהנערה בת השש-עשרה שאהבה את אוקי תחיה בתוכה לעד, ולעולם לא תתבגר, ובכל זאת לא היתה מודעת לכך...

עמוד 127 : "אבל כבר מחשיך," אמר. "מדוע לא נחכה למחר?" / "מחר?" , עיניה אורו. "אז אתה נשאר? אתה באמת נשאר?...אבל, מי יודע מה יקרה מחר...אני רוצה להיות אתך על המים. אני רוצה שהגורל יכוון אותנו, אני רוצה שהגלים יסחפו אותנו. המחר עליו לחמוק מאתנו..כעבור שלוש שעות, שמעה אואנו אוטוקו ברדיו על התאונה באגם ביווה ומיד הזמינה מונית ונסעה לשם...קריין החדשות הודיע כי בחורה ששמה קאיקו, נאספה על-ידי אחת המפרשיות...ברכיה של אוטוקו רעדו, כל גופה החל לרעוד...היא ראתה את מיטתה של קאיקו...קאיקו היתה שקועה בשינה. נראתה שלווה מאוד ונשימותיה היו קצובות ושקטות...קאיקו פקחה את עיניה והביטה באוטוקו בעיניים נוצצות מדמעות.

שלמה שפירא "מבצע סוזאנה" ל- "אביעזר גולן" - הסיפור המלא של נדוני "הפרשה" כפי שסופר על ידי מרסל ניניו, ויקטור לוי, רוברט דסא ופיליפ נתנזון. הוצאת עידנים, 1976

שלמה שפירא

"מבצע סוזאנה" ל- "אביעזר גולן" - הסיפור המלא של נדוני "הפרשה" כפי שסופר על ידי מרסל ניניו, ויקטור לוי, רוברט דסא ופיליפ נתנזון. הוצאת עידנים בשיתוף עם ידיעות אחרונות, 1976

תוכן העניינים: אט זורמים מי הנילוס, "מבצע סוזאנה", בגיהנום של מטה, בצל גרדום, אשה לבדה, חמישה מתוך חמשת אלפים, מלחמת קדש, תקופה של רגיעה, "הפרשה" מתלקחת מחדש, דגי-זהב, תוכיים וברווזים, מאבקים בקנתר, מלחמת ששת הימים, לחופש, אחרית דבר.

הספר מוקדש: "לאלו שלא זכו לחזור - מאיר (מקס) בינט, משה מרזוק, שמואל עזאר.

ריבואות ישראלים, מתרווחים בכורסותיהם אל מול מכשירי הטלוויזיה, באחד מערבי השבת של חודש מארס 1975, הזדקפו לפתע במושביהם. על המסך הקטן הופיעו קלסתריהם של שלושה אנשים - שני גברים ואשה. האחד - השיבה זרקה בשערו, אך עיניו עודן עירניות וצעירות, השני - בלוריתו שחורה כפחם והארשת שעל פניו מביעה כובד ראש נסוך בהרבה תוגה. והאשה - טובת מראה, תמירה והיה משהו גאה, מעורר-כבוד, בתקופה בה נשאה את ראשה. אך לא מראיהם של השלושה הוא שחישמל את האווירה בעשרות אלפי בתים בישראל, כי אם - דבריו של המנחה, אשר הציגם: ויקטור לוי, רוברט דסה ומרסל ניניו (הרביעי שבחבורה פיליפ נתנזון, לא יכול היה להשתתף  בתכנית) - גיבורי "פרשת קאהיר" 1954. זה עשרים שנה ויותר פיעפעה "הפרשה" במורסה חסרת-מזור בגופה של מדינת ישראל. היא העלתה גלים חוזרים-ונשנים של משברים ממשלתיים, קיפדה קריירות של מדינאים ואנשי-בטחון בכירים, גרמה לפילוג במפלגת השלטון, מפא"י, ובסופו של דבר הביאה להסתלקותו של דוד בן-גוריון מן החיים הציבוריים. היו שראו בה את "החטא הקדמון" של המדינה, הרודף אותה ואשר לא יתן מנוח עד אשר יבואו על תיקונן העוולות שגרם. ספרים עבי כרס נכתבו סביב "הפרשה" ומאות מאמרי פולמוס  בעיתונות - אף-על-פי-כן היא נשארה אפופת-מסתורין. בכתיבה אודותיה השתמשו הכותבים במונחים מעורפלים כמו "העסק הביש"  בכינויי-מחתרת - האישים שהיו פעילים בה כינו בכינויי-מחתרת כמו "האדם השלישי", "קצין המילואים", "הגבר". צנזורה  חמורה מנעה בישראל כל פרסום מפורט יותר - ואפילו ציטוט דברים שראו אור בכתבי-עת בחו"ל. הישראלי הממוצע רק ידע, באורח די מעורפל, שב- 1954 התקיים תא מחתרתי-ישראלי במצרים, אשר ביצע פעולה, או פעולות, שמן האחריות להן התנער כל גורם אחראי בישראל, ואשר בעקבותיהן נחשד התא וחבריו נתפסו ונערך להם משפט ראווה בקאהיר. סיכומה של "הפרשה" היה טראגי: שני אנשים - יוסף (ארמנד) קרמונה ומקס נינט (שמדינת ישראל הכירה בו באי-רצון כ- "איש שלה", שליח המודיעין הישראלי בקאהיר) שלחו יד בנפשם במהלך חקירתם האכזרית בידי הבולשת המצרית.ושניים - ד"ר משה מרזוק מקאהיר ושמואל עזר מאלכסנדריה הוצאו להורג בתלייה בכלא קאהיר. מדינת ישראל הכריזה עליהם כעל הרוגי מלכות והפכה את גרדומם להיכל: זכרם הונצח בשכונות ובגנים, ועשרות ילדים שנולדו בארץ בשנת 1955 נקראו על שמם. עם זאת מעולם לא הודתה המדינה בפומבי כי השניים נפלו בשליחותה. ששת גיבורי "הפרשה" האחרים זכו לגורל אנונימי יותר - הם נשפטו למאסר. שנים מהם - מאיר מיוחס ומאיר זעפרן, ריצו את עונשם - 7 שנים, ושוחררו ב- 1962. הם הגיעו ארצה עטופים במעטה של סודיות. דבר בואם לא פורסם - שום עיתונאי לא הורשה לראיין אותם. אלמונים, ומצווים על שתיקה, שיקמו השניים את חייהם כמיטב יכולתם, הרחק מזרקורי דעת-הקהל. נתרו הארבעה - מרסל ניניו ורוברט דסה, שנשפטו ל- 15 שנות מאסר, ויקטור לוי ופילים נתנזון, שנידונו למאסר עולם. היא - לחוד, בודדה בכלא-נשים מצרי, במחיצת פרוצות ורוצחות, והם - ביחד, בבית-הסןהר לשפוטים לעבודת-פרך ב-טורא ומנו את הימים שהצטרפו לשניים, ל- 14 שנים ארוכות, בעוד הם מיטלטלים חליפות בין תקווה ליאוש, נאבקים במציאות המסלידה סביבם, עוקבים מבעד הסורגים אחר תהפוכות המשטר במצרים. ובארץ - הפרשה התלהטה ודעכה חליפות. פנחס לבון, מי שהיה שר-הבטחון בעת התחוללה "הפרשה" הודח בעטיה, ניהל את המאבק לטיהורו מן האחריות לה. הוא שוקם ו- בן-גוריון פרש. בהרת סערה, אך הארבעה ששילמו בשנות חייהם הטובות ביותר את מחיר "הפרשה" , נשכחו מלב.

ולפתע -ראשית 1968, רק תקופה קצרה מאז הנצחון המזהיר של צה"ל במלחמת ששת-הימים ...ישראל היתה מוכנה להמירם וגם לשחרר את המרגל הישראלי זאב לוץ ואשתו הגרמנייה בחמשת אלפי שבויי מלחמה מצריים..

שוב נשאלו שאלות והקושיות נותרו ללא מענה...אך בעצם העובדה שנתאפשרה הצגנתם בפומבי, והוסרה האלמוניות ושבו השבויים לארץ והתחילו חיים חדשים...דיינו.