שלמה שפירא
סביח. לדייק עם "סביח"
יש איזה עיראקי יהודי שלא אכל "סביח" בבוקרו של שבת ?, בארוחת הבראנץ', שהייתה אחרי בוא הגברים מבית-הכנסת וקידשו על היין (את היין הכינו בבתים מצימוקי ענבים) ואכלו ארוחה קלה ,לא בשרית כי בעוד כשעתיים ילכו הגברים שוב לבית הכנסת לתפילת "מנחה" וישובו לאכול את החמין הבשרי השמן.
את הביצים החומות החמות הוציאו מתוך החמין בבוקרו המאוחר של השבת ועם חצילים מטוגנים
וסלט – עגבניות ומלפפונים ובצל ופטרוזיליה שנחתכו עד דק והכל בלאפת פיתה עיראקית,
אודרוב ובתיאבון!
לארוחה לא היה שם. אולי שוגרו לאוויר – "איזה לאפה"!, " למה לא הכנסת בלאפה פטרוזיליה "!
"סביח" היה גם כל השנים במסעדות ברמת-גן ובתל-אביב ובעוד מקומות בארץ .
ה"סביח" הראשון שאני זוכר שאכלתי מחוץ לבית היה בשנת 1959:
הייתי חייל וכשבאתי לשָבת הביתה, היו מוניות שֵרות שאסף נוסעים בתשלום ממרכז הרצליה – (סוקולוב פינת שדרות חן)
שהביא אותך בליל שבת לתל אביב והתחנה הסופית שלו הייתה בככר המושבות בתל-אביב ומש יצאו אנשים למקומות בילוי - לרקוד ולבלות ולאחר שבילית הגעת לככר המושבות כדי לתפוס שרות – במפגש סוף אלנבי עם תחילת רחוב העליה ושם תמיד בשעה הזאת עומד לו עיראקי
עם עגלה ומוכר פיתה עם ביצה חומה חציל מטוגן ועמבה. זה היה מאכל זול שווה לכל נפש. עמדו בתור, ביקשו את הלאפה - אכלו אותה
צעירים ומבוגרים וחיילים ולאיש הייתה תעסוקה לוחצת מלאה.
ה"סביח" השני שאני זוכר שאכלתי היה בתחילת עבודתי באוניברסיטת תל אביב ברחוב הרצל 155 בשכונת אבו כביר –בשנת 1961 .
כדי לחסוך זמן כדי להגיע מהר לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב היינו הולכים ברגל מרחוב הרצל (חלקו של הרחוב באבו כביר) עוברים דרך רחוב עליה ושם , כמעט מול שוק עליה הייתה "מסעדונת" קטנה שבעליו הכיר את משפחתי שמכרה פלאפל (לא הכרנו פלאפל בעיראק) וגם סביח והרעבים יוצאי-עיראק עוצרים ואוכלים סביח ולא פלאפל. למסעדן קראו "כהן" שהיה אח לשני "האחים כהן" שמכרו לא רחוק דברי מתיקה בסיטונות בחנות של מטר וחצי על שני מטר וחצי ברחוב מרחביה.
כשסיפרתי לאחי עזרא שאני עומד לכתוב על "סביח" – מיד הוא מזכיר לי שהייתה מסעדת פועלים (שאותה אני גם זוכר מימי התיכון שלי) שניהל אותה עוד אחד מהאחים כהן של אותה משפחת כהן והיא הייתה מסעדה יחסית גדולה, היא שכנה בפינת רחוב סוקולוב – בן-גוריון של היום בהרצליה ובין השאר אחי אכל שם סביח עם אשתו בשנת 1953.
אני משער ש"סביח" - השם - בא לאוויר העולם ממוכר משקיען וממולח שקראו לו "צביח" (שם שגור אצל יוצאי עיראק)
שידע להשקיע "נשמה" בלאפה העתיקה וסועדים פוטנציאליים פרגנו ל"צביח" ולאיש ה - "סביח" שהתהלך ומתהלך בתוכנו עד היום.
24.04.2009
נחמד,
השבמחקתודה
רות ר.