שלמה שפירא: מדוע קניתי את סוס המירוץ התלוי על קיר ביתי - חשבון נפש ביום כיפור / שיר

שלמה שפירא

מדוע קניתי את סוס המירוץ התלוי על קיר ביתי - חשבון נפש ביום כיפור

השנה קשה היה לי מאד לשקול ולהחליט עם תחילת הצום אם לשבת
עם עצמי בביתי ולהרהר בעוניי או להתפלל בציבור בבית-הכנסת עם עוניי-עמי
ובחרתי בבדידותי
כדי למדוד עד כמה הליכתי עזה לנימי גאולתי.
אני צם מהרהר מתפלל ושר והצום ההרהור התפילה והשירה הם 
מנפשי אל עצמי, אל האדם אשר מסביבי ואל האלוהים,
כי נפשי עם החיים,
שהרי כולנו יודעים - האלוהים, החיים והמתים מיקשה אחת בכוכב אחד 
ומתי יבוא ממנה המשיח!
עם גבור הצום, התחלתי להיות מְפוּקָס עוד יותר בשבי מחשבותיי
צעדי הובילני לסלון הבית אשר עדיין מאובק מן הַאֲבָקִים העצומים 
שבאו לפני כשבועיים ימים, פתאום, מצפון עם חמסין דרומי והרֵאוּת בארץ שבתה מספר ימים,
ואני יושב מסתכל ושואל את עצמי:
מדוע קניתי את סוס המֵרוֹץ אשר תלוי על קיר בביתי,
מדוע אני שומר מתנה שקבלתי לפני שנים רבות ממשורר ערבי - נרגילה חדשה - ליופי ולשירה ולא לסם וזרוקה מספר שנים בפינה בביתי,
מה כל הסדקית - "המציאוֹת" - הרָבָה על הקירות, על הארונות, בתוך הארונות,
הסדקית הזאת לשם מה קניתי ובזבזתי את זמני, את כספי ואת ערכי,
מדוע, למשל, קניתי עוד מסך טלוויזיה חדש שבוּי שבוּת כפול ומכופל והוא שנים בביתי,
הרי אנחנו רצים רצים ורצים כל הזמן אחרי החומר ומשתעבדים לחומר.
ואל מול תמונת-המצב הזאת יושב לו אדם קרוע-נפש
אל מול תמונת יצחק בנו - זכר בן טוב וישר לברכה - אשר הלך פתאום לעולמו והיה צעיר כל כך 
ואני בוכה על חסרונו ממרי גורלי,
ומנגד תמונה של אישה כשרה רעיה טובה ויפה שהלכה יחסית צעירה לעולמה,
יושבת במסגרת חן ויופי על קלידי הפסנתר אשר בביתי, מנגנת חלומותיי וחלומות בני משפחתי 
בכאב וגם בשׂמחה, ...
נאמני תקווה וחיוּת אנחנו לעולמי-עד וגם השמים.

יום הכיפורים, י בתשרי תשע"ו 23.09.2015