בהרצליה היה "שיכון סלע" (שכונה) שרחוב "לייב יפה נשק אותו מדרום - שיכון שהפך בהתחדשות עירונית מ- ערס פואטיקה טנג'יר מרוקו טאראבלס לחלק מן הנוף הישראלי המצליח בעיר ובמדינת ישראל.
"שיכוני סלע" היו ברחבי הארץ - ברחובות, בראשון לציון, בנתניה, בחדרה ואולי בעוד מקומות. בשיכון סלע בחדרה גדל בחור למשורר - רועי חסן" [השם רועי לא אחסר] עם טענות בשירים ובסיפורים יותר ממסמרים. פעם הגדיר עצמו כאנטי ציוני ולא שירת בצה"ל...ספרו הראשון היה "הכלבים שנבחו בילדותנו היו חסומי פה", גם מאדרס על "זהב אריות"... ומן הזכרונות "אין זכרון אחר. "אינס אליאס" חוקרת חברה תרבות וספרות ציינה שמאבקו של - "רועי חסן" עבר לשורה השנייה ומה שחשוב זה הכרה וכסף (הארץ 2018) . אתמול "קובי מידן ראיין את "רועי חסן" והרגשתי שאני בסוגת אותה מעברה אפוקליפסטית ו-"רועי חסן" נשאר בחלום טנג'יריו וסלעי אריותיו ואין עוד טנג'ירים ואריות בארץ ישראל, כולנו נלחמים באויבים שמסביבינו וכל מילה ומילה שלנו בסלע ושתיקה בשתיים (משורתא בתרין). די לזעם נגד אשכנזים, שהגרילה תזעם נגד אויבינו!
ל- "קובי מידן" הנערץ - חשוב לחסום ערסי גרילה -פואיטיים. אנחנו לא בימי העלייה ההמונית ומעברת "אגרובנק" מתה ואיננה.
מילה בסלע, משתוקא בתרין (דיבור בסלע, שתיקה בשתיים). שניים מי יודע - שני לוחות הברית מבוארות היטב למשוררים ולסופרים היום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!