אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס. בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ...עם נלחם על חייו כל הזמן עם חטיבות הלוחמות שלו, מנסה לשמור על ריבונות נפשו וארצו.
אזעקות אזעקות! אזרחים בממ"דים כאשר החיים ממשיכים להילחם על ריבונתם.
איש זקן בן שמונים - מנסה לעזור באתגר ההצלה, דואג כמו ילד, הורגל ומתורגל לרוץ לממ"ד. רטט בלבו מרוב צער המלחמות המתמשכות שמסביבו. ממשיך לבכות בתשעה באב עד בוא הגאולה.
7.08.2022
*******************************************
"בדרכי תבל - פרקי מסע" ל- ד"ר חיים שושקס - בספר ישנו תיאור יהודי בגדד ואבלם בתשעה באב.,
עברית: ב. וילנצ'וק וב. מורן, ערך: ברוך מורן הוצאת טברסקי, תשי"ד, 1954
בספר ישנו תיאור יהודי בגדד ואבלם בתשעה באב...הערב שבו הגעתי לבגדאד היה ערב תשעה-באב. בהתאם למנהג קדום מתכנסים שמונה רבבות יהודי בגדאד על גגות בתי-הכנסת, וכשפניהם מערבה - בכיוון לירושלים - הם מקוננים על שברם ההיסטורי.
את יהודי בגדאד לא ראיתי עדיין, למרות העובדה הסטטיסטית שכל תושב רביעי בבירת עיראק הוא יהודי. בכור-היתוך זה של לאומים שמיים דומים היהודים לשאר התושבים, ואף לובשים כמותם אותו הלבוש - מצנפת חומה או תרבוש אדום על ראשם, לגופם חלוק לבן, ארוך, ומעליו עבאיה צבעונית. נוסף לכך מדברים הם כולם ערבית...
ככל שהתקרב הערב, כן נמשך לבי יותר ויותר אל היהודים וכן נעשה זר לי מלווי המוסלמי. עדיין לא פניתי אליו בכל שאלה הקשורה ביהדות או ביהודי ארצו. יתר על כן, בערב זה רציתי להיות בודד, בלי חברתו המעיקה של אדם שאינו מבין לרוחי.
ביקשתי את רחאל להובילני לבית-הכנסת הקרוב ולהשאירני שם, הלא גם הוא עשוי להתעייף בנסיעת יום תמים עם אדם זר וחקרני.
רחאל ידע שצום תשעה-באב יתחיל עם השקיעה; שחנויות היהודים תיסגרנה במהרה והיהודים יכולים להתאבל בבתי תפילתם. אולם הוא לא יכול להשאירני לבדי. הוא היה ערב לשלומי. "ברחובות אלו," אמר, "חשוך למדי בלילות, ולפעמים גם לא בטוח ביותר," לכן יביאני לבית הכנסת הגדול וימסור אותי להשגחתו של מכר יהודי שלו.
הודיתי לו בחמימות, ופנינו לעבר הרובע היהודי.
לפתע היה לילה. במזרח מתרחש המעבר מאור לחושך ללא דמדומים. מכוניתנו המהודרת נכנסה למעבר צר, שנראה לאור הפנסים כמסדרון אבן ארוך. זה היה הרחוב הראשי של הרובע היהודי. כל החנויות היו נעולות. בדרך היו פזורים פירות צבר רמוסים, עגבניות מעוכות, קליפות אבטיחים. ריח רקב חריף עלה מהשווקים העתיקים. נזכרתי בדרך המובילה לכותל המערבי בירושלים.
מכוניתנו תפסה את כל רוחב הדרך. ירדנו וציוונו על הנהג להתנהל מאחורינו. נבלענו בתוך קהל גברים לבושי חלוקים לבנים שמיהרו לתפילה, מהחצרות הסמוכות באו נשים מצועפות בצעיפים שחורים, שהובילו ילדים צעקנים דוברי ערבית. אורות המכונית שנעה מאחורינו הגיהו באור מוזר את התמונה הבלתי נשכחת של יהדות בגדאד המתכנסת להיאבל על חורבן בית-המקדש...
יום ראשון, 12 במאי 2024
היא הכל בְּעַמֵּנוּ - ירושלים הקדושה.
שׂנאת-חינם תמה בנו, החורבן נשבר,
מתי נפסיק לבַכּוֹת את חורבנהּ?
ירושלים - עצבות ותפארת, מציאות אמונה וגעגועים
מי שחי את ירושלים, היש בו גאולה?
תהיה ירושלים שמש של אור מלמטה, אמונה כֵּנָה מלמעלה ובתווך נחיה מזהב אהבתהּ
צחוק-פינו יידרש מלבבהּ.
מקושטת היא תקווה, כתר אמת שירתהּ
תפילותיה זמר-אור שׂמח.
תשעה באב, 13.08.2016
