שלמה שפירא
מה רוצים יוצאי מרוקו בישראל
ועדיין יש תקווה, מחכים לבואה והיא תנצח (שמשון הגיבור השופט הישראלי)
עולי
מרוקו חיים ותוססים בארץ ונמצאים בכל מקום בחיים האישיים הציבוריים והפוליטיים.
עולי
מרוקו הגיעו לכל מקום ולכל תפקיד בארץ ישראל ועכשיו נזכרים שאין מקומם בין שופטי
ישראל.
טענות
ומענות רבים:
"למה
לא עלינו לצרפת", "הנה הוא והציונות שלו", "איפה הסוחר
הגדול", "...את אבא - אומר לו ללמוד תורה וללכת לבית הכנסת...",
"שומע את האשכנזי אומר לו אין עבודה", "מוכרים שטיחים ואין קונים
עד לאשכנזי האחרון שמציע לו עשירית המחיר"...אין כמו עולה ממרוקו שיודע היטב
את קינת המהגר.
יוצאי
מרוקו בישראל, לא מחפשים אוזן קשבת, הם במכירה קולית-תמידית לאוזן הקשבת. מה לעשות
– הם הגיעו לכל מקום, אך לא הגיעו להיות שופטים. אולי מעוניינים ורוצים היום, שיצמחו
מהם שופטים, פעם – לא עניין אותם להגיע להיות שופטים. עם שופטים קשה להיות בקשרי
עבודה אינטימיים / "ככה-ככה" או "ככה-ולא ככה".
'אתה חייב להביא לפה שופט מרוקאי', לא אמרתי מזרחי, אמרתי מרוקאי. אתה חייב הוא ענה: 'אני רוצה אבל אין"', אמרה לויצקי.
הממסד כולל
בתי המשפט לא חשבו לרמות את עולי מרוקו, כשם שלא רימו את שאר עדות המזרח. אולי בערכים
ליברליים שיהיה שוויון לכל אדם באשר הוא, יש לא מעט יוצאי מרוקו שעדיין לא הפנימו
מספיק את הפילוסופיה האזרחית והמשפטית שהיא חלק מתרבותו של עם נאור וקשה להבין איך
אפשר להפריד בין דת למדינה. וצריך לזכור שתורת המשפט היא תורה חדשה בשולחן הערוך
של עם ישראל ומדינת ישראל.
מואיז
בן הראש / סופר, משורר ומתרגם בישראל שעלה ממרוקו / הם ואנחנו: שירת מהגר בקינת מהגר כדי ליצור ולפרוח תחת דיכוי
מואיז בן הראש
הֵם
הֵם הַהוֹלְכִים בַּדְּרָכִים הַנּוֹגְעִים בָּא
הַנּוֹגְעִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן
הַהוֹלְכִים יְחֵפִים מֵעַל הַחוֹל הַשּׂוֹרֵף
הַנּוֹגְעִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן
הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רוֹאִים בּוֹ אוֹר
הַהוֹלְכִים בַּזְמַן לֹא בַּזְמַן
אֵימָתַי יָאִירוּ לָנוּ
זְמִירוֹת חֲדָשׁוֹת
בַּזְמַן הָאַחֵר
הַמְּאַחֵר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה רבה!